פסק-דין בתיק א 31984/04

א.        מהות התביעה ועיקר טענות הצדדים

1.         התובעת, הינה הבעלים של דירה בת 3.5 חדרים (להלן: "הדירה"), הנמצאת בקומה השנייה של הבניין (להלן: "הבניין") ברח' ברזילי 3 בת"א, הידועה כחלקה 71/17 בגוש שומה 6940, התקשרה בהסכם שכירות בלתי מוגנת ביום 1/7/92 עם נתבעת 2 בשמו של נתבע 1 שהחזיק בדירה מס' שנים, כשהוא מפעיל בה עסק של דפוס "אופסט".

            עפ"י הסכמת הצדדים, בע"פ, תקופת השכירות הוארכה מידי שנה בשנה. לגרסת התובעים, הועלו דמי השכירות בשנה השנייה בהסכמה הדדית, מסכום של  375$ לחודש לסך של 475$ לחודש.

          אין חולק כי הנתבע מס' 1 (להלן: "צעירי"), החזיק בדירה מתחילת השכירות ועד לעזיבתה בסוף חודש אפריל 2000.

2.         התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו התחייבויותיהם, ביחד ולחוד,  עפ"י ההסכם הנ"ל על נספחיו, כדלקמן:

2.1  התשלום האחרון של דמי השכירות ששילם צעירי, היה בסך של 10,545 ש"ח ושולם עבור חודשים ינואר - יוני 1998, לפי 475$ לחודש ומאז, כנטען לא שילם צעירי תשלומי דמ"ש נוספים, לפיכך, חייבים הנתבעים לתובעת בגין דמ"ש במשך 22 חודשים  x 475$ , הינו סך של 10,450$.

2.2  משך כל השנים, שימשה הדירה כדירת מגורים, אך, מאז שצעירי קיבל את החזקה בה, הוא עשה בה שימוש כבית עסק. משכך, כשהודיע צעירי  לבעלה של התובעת (שהיה מיופה כוחה וניהל את ענייני הבניין עבורה), כי הוא עומד לפנות הדירה, ביקשה התובעת כי צעירי יבצע התיקונים הדרושים על מנת להחזיר את הדירה למצבה ושימושה המקורי. לטענת התובעת, הבטיח צעירי לנקות ולתקן את כל הדרוש תיקון, אך, לא קיים הבטחותיו.

2.3  לגרסת התובעת רק כעבור חודש ימים מן היום בו פינו הנתבעים את הדירה ולאחר שהתובעת ביצעה בדירה תיקונים חלקיים, עלה בידה להשכיר את הדירה שנית לשוכרים חדשים אשר התחייבו לתקן את שאר הליקויים בעצמם. על יסוד התחייבות זו ויתרה התובעת לשוכרים החדשים על דמ"ש לחודש הראשון מתקופת השכירות, אך, בסופו של דבר, נטשו השוכרים את הדירה לאחר חודשים ספורים וללא שביצעו בה כל תיקון. לפיכך, הפסידה התובעת  דמי שכירות בעבור חודשיים.

2.4  עקב העובדה שהשוכרים לא השלימו התיקונים בדירה, נאלצה התובעת  להמשיך בביצוע התיקונים שנותרו על חשבונה לצורך הכשרתה למגורים. התובעת טוענת כי הוצאות התיקון הסתכמו לסך של 8,170 ש"ח

 (קרן בלבד).

2.5  התובעת מייחסת לנתבעים הפרה יסודית של הסכם השכירות באשר להתחייבותם להחזרת המצב בדירה לקדמותו וכן, אי תשלום דמ"ש המזכים אותה בפיצויים בשל נזקי ממון בסך של 61,725 ש"ח.

3.         בכתב ההגנה שהגישו, הכחישו  הנתבעים את מרבית טענות התובעת וכפרו בזכותה לתבוע מהם פיצויים כלשהם.  

            בפתיח טענותיהם, ציינו הנתבעים כי יש לדחות את התובענה על הסף, מהנימוק שהיא מהווה מעין מקצה שיפורים לתובענה בת.א 17417/01 שהוגשה ע"י בעלה של התובעת (להלן: "פלטיאל"), ונדחתה מחוסר יריבות.

4.         בנוסף מבקשים הנתבעים לדחות את התביעה בהתייחס ל-62.5% מסכומה, זאת בטענה ש-10/16 חלקים מן הבניין, לא היו בבעלות התובעת במועדים הרלוונטיים לתביעה.

5.         הנתבעים מכחישים העובדה כי סכום דמ"ש השתנה וטוענים כי הוא נשאר בעינו, לפי הקביעה בהסכם השכירות, דהיינו, בסך 375 דולר לחודש.

6.         הנתבעים, מוסיפים וטוענים כי תשלום דמי השכירות האחרון לא היה עבור  החודשים ינואר - יוני 1998 אלא שבתחילת שנת 1999 שילם צעירי לפלטיאל סך של  11,698 ש"ח עבור דמ"ש לתקופה יולי - דצמבר 1998 ובנוסף לכך, ביום 22.6.00, שילם צעירי סך של 5,000 ש"ח לפלטיאל כפשרה לגמר חשבון השכרת הדירה.

7.         הנתבעים טוענים כי החזירו הדירה במצב טוב יותר ממצבה ערב תחילת השכירות וזאת אף על פי שלא התחייבו לכך, וכן, הוסיפו כי לא נדרשו כלל ועיקר להחזיר הדירה למצב של דירת מגורים, שהרי פלטיאל,  היה מודע לעובדה כי צעירי משתמש בדירה לצורך עסקי דפוס אופסט וזאת כבר בשלב עריכת הסכם השכירות.

8.         עוד מוסיפים הנתבעים וטוענים כי  הם זכאים לקזז כנגד הסכומים הנתבעים בכתב התביעה סכומים שונים המסתכמים לסך 35,480 ש"ח, בגין הוצאות שהשקיע הנתבע לפי בקשותיו של פלטיאל, לצורך שיפוץ הבניין תוך הסכמה כי סכומים אלו יקוזזו מדמי השכירות.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב.         דיון וממצאים