פסק-דין בתיק א 31796/06

התביעה שבפני הינה בגין שלושה שיקים שניתנו על ידי הנתבעת לתובעת כחלק מתשלום שכר לימוד ששילמה הנתבעת לתובעת בגין לימודי משחק בבית ספר שנוהל על ידי התובעת.

כל אחד מהשיקים היה על סכום של 1,422.22 ש"ח.

שני השיקים שמועד פירעונם ה-5/6/05, וב-5/7/05, הוגשו לביצוע במסגרת תיק הוצל"פ

01-64421-05-1, והוגשה בגינם בקשה להתנגדות לביצוע שטר בבש"א 174988/05. שיק נוסף הוגש לביצוע בתיק הוצל"פ 01-59585-06-5, ובגינו הוגשה בקשה להתנגדות לביצוע שטר בבש"א 173185/06.

ביום 13/5/06 ניתנה החלטה על ידי כב' השופט תמיר, לפיה "ניתנת רשות להתגונן בהתייחס לטענה שהעזיבו אותה ולאור זאת קיימת טענת הגנה לעניין זה שעניינה כישלון תמורה חלקי קצוב". עוד קבע כב' השופט תמיר באותה החלטה כי "אינני נותן רשות להתגונן באשר לטענת כישלון תמורה בעקבות הפחתת שעות הלימוד השבועיות מאחר ולא מדובר בטענה של כישלון תמורה מלא או כישלון תמורה חלקי קצוב".

בהתאם לבקשת הצדדים ולאחר שניתנה הרשות להתגונן בבש"א 174988/05, הגישו הצדדים בקשה לאיחוד הדיון בשני התיקים וניתנה בהסכמה רשות להתגונן גם בבש"א 173185/06.

בהחלטתו מיום 4/1/2007 קבע כב' השופט תמיר כי הוא מאחד את התיקים 31796/06 ו-60561/06. שני תיקים אלו מתייחסים למעשה לשתי הבקשות, שמהותם בקשת התנגדות לביצוע שטר לגבי שלושת השיקים שהוזכרו לעיל.

כפי שצוין לעיל הרשות להתגונן ניתנה אך ורק לגבי השאלה האם הנתבעת "הועזבה" על ידי התובעת מבית הספר, או שעזיבתה היא פרי החלטתה העצמאית.

לדיון ההוכחות שהתקיים בפני זימנו הצדדים רק עדים הנוגעים בדבר, דהיינו מטעם התובעת העידו המנהלת הגב' סופי מוסקוביץ' והמנהל האדמיניסטרטיבי, מר פבל קרלין, ומטעם הנתבעת העידה הנתבעת בעצמה.

אף אחד מהצדדים לא הביא עדים נוספים שהיו עדים לדברים שנאמרו ונעשו כפי שתוארו על ידי כל אחד מהצדדים.

כך שלמעשה יש בפני גרסה מול גרסה, כאשר גרסת התובעת נתמכת בשני עדים נוגעים בדבר מטעמה וגרסת הנתבעת נתמכת בעדה אחת נוגעת בדבר מטעמה.

התביעה היא תביעה שטרית, וגם לאחר שהנתבעת קיבלה רשות להתגונן נטל ההוכחה מוטל עליה.

לנתבעת למעשה היו שתי טענות עיקריות : -

א)         התובעת "העזיבה" אותה מבית הספר, כתוצאה מכך היא לא סיימה את שנת הלימודים ולכן לא קיבלה תמורה מלאה בעד הסכום ששילמה עבור שנת הלימודים.

ב)         השעות שנלמדו בבית הספר היו באורך של שעה אקדמית, קרי 45 דקות ולא 60 דקות, כפי שאמורה להיות שעה לטענת הנתבעת בבית ספר שאינו אקדמי.

טענות התובעת: -

א)         הנתבעת היא זו שהחליטה לעזוב את בית הספר לאחר שנרשמה לבית ספר "בית צבי".

ב)         הנתבעת הכפישה את בית הספר בפני תלמידים אחרים, וניסתה לשכנע גם אותם לעזוב את בית הספר.

ג)          אורך שעות הלימוד הוא המקובל בבתי ספר מסוגה של התובעת, והדבר אף מצוין בצורה מפורשת בתקנון בית הספר.