פסק-דין בתיק א 31712/07

מדובר בתביעה כספית נזיקית בגין נזק בתאונת דרכים שבו תובעת התובעת את הנהג המעורב (נתבע מס' 1) ואת חברת הביטוח שלו (נתבעת מס' 2).

התובעת טוענת כי כאשר נהגה על אופנוע, הנתבע שנהג רכב בנתיב מימינה ונסע לפניה, סטה לפתע לתוך נתיבה וחסם את דרכה וגרם ברשלנותו לתאונה שכתוצאה ממנה ניזוק האופנוע ונגרמו לה נזקים כוללים בסכום של 43,217 ש"ח.

התובעת צרפה לכתב התביעה מסמך שבו נתבע מס' 1 מאשר את גרסתה לגבי אופן קרות התאונה ומודה באשמתו ובאחריותו לתאונה ולנזק שקרה בגינה (להלן: "המסמך").

נתבע מס' 1 הכחיש גרסת התובעת לגבי אופן התרחשות התאונה.

הנתבע טוען כי כאשר נעצר עם רכבו באור אדום, התובעת הגיעה מאחור ולא בלמה והחליקה עם אופנועה ופגעה בחלק האחורי תחתון של רכבו.

הנתבע מאשר חתימתו על המסמך אולם טוען כי חתם עליו כתוצאה מלחץ רגשי שהפעילה התובעת. לדבריו, התובעת התחננה בפניו וטענה כי היא תיירת בארץ ללא כל מקורות מימון וללא כל אפשרות להחזיר את האופנוע לאורץ מוצאה. התובעת הסבירה לו כי הודאה מצידו באשמה תאפשר לה לממן החזרת האופנוע לארץ ובכך יסתכמו כל תביעותיה ממנו. התובעת הסבירה כי כאשר תגיע לספרד היא תתבע שם את חברת הביטוח הספרדית וכי לנתבעים לא יגרם נזק כלשהו.

בעדותו בפני הסביר הנתבע כי הבחין לאחר התאונה כי לאופנוע לא נגרם נזק גדול ולה לא קרה דבר ולכן נעתר לאחר זמן לתחינותיה ולהפצרותיה וחתם לה על המסמך. (אין מחלוקת כי התובעת אכן שהתה בארץ כתיירת וכי הינה אזרחית ספרד).

כאשר התחבר לו כי התובעת "נפחה" את תביעתה ומנסה לנצל את תמימותו ולסחוט מהנתבעת כספים רבים, מסר מיוזמתו לנתבעת על כוונותיה האמיתיות של התובעת ועל הנסיבות האמיתיות של האירוע. הנתבע הוסיף עוד כי נודע לו שהנתבעת מסרבת להכיר בחבותה לגבי האירוע רק לאחר שמסר את גרסתו השניה והאמיתית.

הנתבע הגיש הודעת צד ג' כנגד הנתבעת המבטחת אותו ובה טען כי במידה ובית המשפט יחליט לחייב אותו לשלם בגין התאונה, חברת הביטוח אמורה לשפות אותו על הנזק.

נתבעת מס' 2 טוענת כי דין התביעה ודין ההודעה להדחות וזאת לאור העובדה כי התובעת והנתבע חברו יחדיו כדי להונות את הנתבעת ביודעם היטב כי המסמך עליו חתמו אינו נכון ולכן לאור סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א 1981, אין כיסוי ביטוחי לאירוע.

בדיון בפני העידו התובעת עצמה, הנתבע ומטעם נתבעת מס' 2 חוקר וכן בעלה של התובעת בזמן האירוע (אין מחלוקת כי הזוג התגרש בינתיים).

הצדדים הסכימו בסוף הדיון כי בית המשפט יתן פסק דין לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד 1984, ללא סיכומים עם הנמקה קצרה.

בהתאם לפסיקה כאשר ישנה הסכמה שבית המשפט יכריע בהתאם לסעיף 79 א', בית המשפט מוסמך גם לקבל את התביעה כולה וגם לדחותה ופסק הדין לא אמור להיות רק פשרה כלשהי בין בעלי הדין.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הטענות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות.

וזו ההנמקה הקצרה:

1.         בחנתי היטב עדויות התובעת והנתבע והחלטתי להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובעת גם לגבי עצם האירוע וגם לגבי נסיבות עריכת המסמך.

הנתבע הותיר רושם אמין ואילו בגרסתה של התובעת נתגלו סתירות רבות בין כתב התביעה לחקירתה הראשית וגם סתירות בחקירה עצמה.

2.         בעלה לשעבר של התובעת סתר בעדותו את גרסתה (ממנה גם היא עצמה חזרה בה) לפיה איבדה את הכרתה לאחר התאונה וכי לאופנוע נגרם אובדן מוחלט. בעלה העיד כי התובעת לא איבדה את ההכרה וכן אישר כי זמן קצר לאחר התאונה רכבה על האופנוע  לאילת. בנוסף אישר העד כי התובעת הייתה מעורבת בתביעות דומות בספרד.

3.         לא הוגשה כל תעודה רפואית שהיה בה כדי לחזק את גרסתה של התובעת כי איבדה את הכרתה וכי ימים רבים לא יכלה לתפקד עקב נזק בצוואר.