פסק-דין בתיק א 31466/03

יסודה של התביעה שבפני בתאונת דרכים שארעה ביום 28.3.02,  בה היו מעורבים רכב מסוג פיאט שבבעלות התובעת, והנהוג בידי ענבי אייל, עם רכב מסוג סיטרואן הנהוג בידי הנתבע (1).

נסיבות התאונה כפי שפורטו בכתב האישום שהוגש כנגד הנתבע (1) היו כדלקמן:

במועד הרלוונטי נהג הנתבע (1) בסיטרואן ברח' הצדיק מירושלים בבאר שבע  לכיון רח' האצ"ל, אותה עת נסעה הפיאט מן הכיוון הנגדי והתקרבה לכיכר. הנתבע (1) אשר נהג במהירות בלתי סבירה בכיכר, סטה שמאלה, עלה על אי התנועה ועבר לנתיב הנגדי שם התנגש עם הפיאט.

עובר לתאונה נהג הנתבע (1) תחת השפעת אלכוהול.

יצויין כי הנתבע (1) הורשע במסגרת עיסקת טיעון בגין מעורבתו בתאונה.

הצדדים הסכימו ביניהם כי לא יישמעו עדים ופסק הדין ינתן על יסוד החומר שבתיק וסיכומים.

דיון

התביעה הוגשה כנגד הנתבע (1) בגין מעורבות ואחריותו לתאונה וכנגד הנתבעת (2) כמבטחת נהיגתו של הנתבע (1) מפני סיכוני צד ג'.

הנתבעת (2) דחתה בכתב הגנתה את הכיסוי הביטוחי מן הטעם כי המקרה נופל בגדר החריג בפוליסה, דהיינו, כי כאשר מקרה הביטוח נגרם בזדון או במתכוון, פטור המבטח מחבותו.לטענתה נהיגה תחת השפעת אלכוהול יש בה משום נטילת רמת סיכון גבוהה מעבר לסיכונים המפורטים בהגדרת מקרה הביטוח, ולפיכך,  התנהגותו של הנתבע (1) במקרה שבנדון אינה מקנה לו כיסוי ביטוחי, לחילופין יש לחייבו באשם תורם במישור החוזי בהפרו את תנאי הפוליסה.

אשר לשאלת האחריות: אין ספק כי בנסיבות התאונה ועל יסוד הרשעתו של הנתבע (1) בביהמ"ש לתעבורה, מוטלת האחריות לארוע התאונה לפתחו ובנסיבות, לא מצאתי להטיל אשם תורם על נהג הפיאט שנסע במסלול הנגדי ומצא עצמו נפגע בתאונה.

לפיכך, השאלה העיקרית העומדת לדיון בפני הינה חבותה של הנתבעת (2) לפצות את התובעת בגין נזקיה.

ראשיתם של דברים יצויין, כי אין הפוליסה שהוצאה על ידי הנתבעת, מחריגה נהיגה תחת השפעת אלכוהול ולא בכדי, שכן החרגה זו היתה בניגוד לפוליסה התקנית, שם מצא המחוקק להגביל ולסייג נהיגה תחת השפעת סמים בלבד.

לפיכך, המבחן הינו, האם עסקינן באירוע בזדון או במכוון כפי שטוען ב"כ הנתבעת, שיש בו כדי לפטור את המבטח מחבותו.

דא עקא, שלנושא זה נתנו בתי המשפט דעתם בעבר ונמצא, כי הקו המנחה הינו כי גם אם ברשלנות בדרגה גבוהה עסקינן, אין לראות בה משום זדון שיהא בו כדי לשלול את החבות הביטוחית, ואין לראות בהתנהגות הנהג, כמי שחזקה עליו שהתכוון לתוצאות מעשיו, דהיינו, לגרום במתכוון לתאונה. אומנם הנתבע (1) הורשע בגין אחריותו לתאונה ובנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, אולם למקרא תיק המשטרה, העדויות וכתב האישום לא ניתן לקבוע באופן ודאי כי מקור הרע הינו שכרותו דווקא, ולא התנהגותו  הרשלנית בדרך, בכך שנהג במהירות מופרזת בנסיבות ובתנאי הדרך, רשלנות אותה ניתן למצוא לא אחת גם אצל נהגים פקחים שלא באה הטיפה המרה לפיהם. ומשתמצא לאמר כי אין בפני ראיות לקבוע, כי דווקא השכרות היא הגורם בלעדיו אין לארוע התאונה, מכאן שאין בידי לקבוע באופן חד משמעי כי במעשה זדון ובכוונת מכוון עסקינן, באופן שיאיין את הפוליסה וירוקן אותה מתוכן.

כמו כן, סבורתני כי במקרה שלפני לא הוכח כי גם אם ברשלנות בדרגה גבוהה עסקינן, כי יש ברשלנות זו משום כוונת זדון שחזקה על הנהג כי התכוון לתוצאות מעשיו, דהיינו, לגרום במתכוון לתאונת דרכים. אומנם אין ספק כי הנתבע (1) עבר במצח נחושה על הוראות פקודת התעבורה ותקנותיה, אולם אין בכך כדי להצביע על כוונת מכוון לארוע התאונה ולתוצאותיה, עד כדי להביאני למסקנה כי בזדון עסקינן.

הדברים יפים גם לגבי הנטען ע"י הנתבעת (2) באשר להוראות סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח, שכן תמצא לאמר כי כל רשלנות קלה כחמורה כמוה כאי נקיטה באמצעים סבירים שהיה בהם למנוע או להקטין את הנזק ואי מילוי דווקני של הוראות פקודת התעבורה ותקנותיה, הינו בבחינת אי נקיטת אמצעים סבירים למנוע אובדן או נזק, תמצא בסופו של יום מרוקן את פוליסת הביטוח מכל תוכן.

בשולי הדברים אומר כי קראתי בעיון את פסק דינו של עמיתי כב' השופט בשן, ויאמר כי במקרה הספציפי בו דן כב' השופט בשן הוכח בפניו כי בכוונת זדון עסקינן, על פי מכלול הראיות המצטבר, מה שלא כן בענייננו.

לפיכך, מצאתי כי אין לפטור את הנתבעת (2) מחבותה הביטוחית לפצות את התובעת, וכל עוד לא נתן המחוקק דעתו למכת המדינה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, ולא תיקן את הפוליסה התקנית, אין בידי אני לרוקן את הפוליסה מתוכן,  בנסיבות שבפני,  באופן שיותיר את הצד השלישי הנפגע עומד אל מול שוקת שבורה.

אשר לטענת האשם התורם במישור החוזי: כפי שפרטתי בפסק דיני בת.א. 174041/02 יש כיום מקום בדוקטרינה הקיימת, לחייב מבוטח בנסיבות שכאלה באשם תורם, במישור החוזי. דא עקא, שהדברים יפים במישור היחסים החוזיים שבין המבוטח למבטח ואין הם חלים במישור שבין המבטח לבין הצד השלישי הזכאי להפרע על מלוא נזקיו.

לו היתה מונחת בפני הודעה לצד ג' כנגד הנתבע (1), לא הייתי מהססת לחייבו באשם תורם ובשיפוי המבטח, כדי אותו אשם תורם. דא עקא, שהודעה שכזו אינה מונחת בפני.