פסק-דין בתיק א 31392/04

התובעת (ששמה הקודם היה ככר סולד בע"מ) השכירה נכס שבבעלותה לנתבעת, כפי חוזה השכירות ומסמך הארכת התקופה לחוזה השכירות, נספחים ג' ו  ד' לתצהירו של מנהל התובעת מר קובי צפורן ואין חולק על כך שיחסי השכירות שבין הצדדים קודמים למועדי כריתת החוזים הנ"ל, והחלו משנת 1988 כפי החוזה נספח ב' לתצהירו של צפורן [ להלן: "חוזה השכירות", "המסמך המאריך" ו "צפורן"  בהתאמה; לעניין שינוי שם התובעת ראה התעודה נספח א' לתצהיר צפורן ].

העובדות הנ"ל אינן שנויות במחלוקת, כפי העולה, בין היתר, מתצהירי העדים מטעמה של הנתבעת, סמנכ"ל הכספים מר איזט מולינה (להלן: "איזט") ועובד מחלקת המשק של הנתבעת מר חנוך קומא (להלן: "חנוך").

על פי סעיף 3 למסמך המאריך, המהווה תוספת וחלק בלתי נפרד מחוזה השכירות, היה על הנתבעת לפנות את המושכר, שאיני רואה צורך להידרש לתיאורו ומיקומו, עד ליום 1.4.04 ואין חולקים על כך שהחזרת המושכר לתובעת, בנתוני חוזה השכירות, משמעה, החזרתו "...כשהוא במצב תקין ומסודר, כשהוא ראוי לשימוש וכל המתקנים שבו פועלים כסדרם..." כמפורט בסעיף 7 לחוזה השכירות, קרי שמסירת החזקה במושכר בעת פינויו אינה מסירה העומדת בתנאי חוזה השכירות אלא אם מצוי המושכר במצבו הראוי, כפי האמור לעיל (וראה לעניין זה גם האמור בסיכומי טענות הנתבעת בסיפא לסעיף 12 לסיכומי הטענות).

ביום 30.9.03, היינו שלשה חודשים לפני מועד הפינוי, שלחה הנתבעת מכתב לתובעת, בו היא מודיעה לתובעת על כך שבדעתה אכן למסור לה את המושכר כשהוא פנוי "...החל מיום 1.1.04", נספח א' לתצהיר איזט (להלן: "מכתב איזט").

צפורן מאשר שהוא אכן קבל את מכתב איזט וגם שוחח עם איזט לאחר קבלת המכתב ונפגש עימו;  צפורן אינו מבהיר על מה בדיוק שוחח עם איזט אולם יכול אני להניח שהשיחות נסבו על סדרי פינוי המושכר ונראה כי הייתה ביניהם  הבנה הואיל ולא יצא כל מכתב נוגד מטעמו של צפורן וגם במכתבו מיום 15.12.03 שיכונה להלן כ"מכתב צפורן", אין לו כל תרעומת על הנתבעת אלא דברי צער על העובדה שלאחר 14 שנות יחסי שכירות, נפרדות דרכי הצדדים ודברי תודה על יחסיהם התקינים (נספח ז' לתצהיר צפורן, נספח ג' לתצהיר חנוך וראה גם עדותו של צפורן בעמ'  8 לפרוטוקול באמצע העמוד).

במכתב צפורן מפרט הנ"ל לראשונה את התיקונים שהוא דורש מאת הנתבעת לבצע במושכר, על מנת להעמידו במצב הראוי לפי חוזה השכירות.

אין חולק על כך שהתיקונים בוצעו על ידי הנתבעת, כפי דרישת התובעת [סעיפים 11 ו 15 לתצהיר איזט וחשבונית הקבלן מבצע התיקונים, נספח ב' לתצהיר איזט (להלן: "החשבונית") ואין טענה של התובעת על כך שהתיקונים שנדרשו לא בוצעו].

מקובלת עלי עמדת הנתבעת, כפי המשתקף במכתב איזט ובחשבונית כי הליקויים שתיקונם נדרש על ידי התובעת, ואשר בוצעו על ידי הנתבעת, כללו גם כאלה שלא היה עליה לבצעם בהיותם תיקונים של "בלאי סביר" שאין עליה חובה לבצע [ סעיף 8.2 לחוזה השכירות ].

צפורן מאשר גם שלבד מהתיקונים שנדרשו על ידי התובעת במכתב צפורן, לא היו ליקויים נוספים במושכר שדרשו תיקון על ידי  הנתבעת (עמ' 8 לפרוטוקול באמצע העמוד).

לטענת התובעת, לא נמסרו לה מפתחות המושכר עד ליום 11.2.04 לאחר ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת ומכאן תביעתה זו לפיצויים בגין העיכוב במסירת המושכר לאחר המועד שנקבע במסמך המאריך.

לעניין האמור יצוין, ובדברים אלה יש כדי להראות שדרך התנהגות התובעת היא עקבית, כי התובעת לא פנתה לנתבעת במכתב דרישה כלשהו לתשלום הפיצויים לפני הגשת התביעה, שהייתה כחודש לאחר המועד הנ"ל, לא הביאה לידיעתה בכל עת קודמת שהיא רואה אותה כמפרת חוזה השכירות, למרות היחסים הטובים ששררו בין הצדדים במשך 14 שנים, כפי שצפורן עצמו מעיד (עמ' 8 לפרוטוקול שורה לפני אחרונה, עמ' 10 באמצע העמוד ומכתב צפורן עצמו) ודורשת פיצוי בגין ימי איחור גם לגבי ימים שבהם שהה צפורן בחו"ל ולא ניתן היה למסור לו מפתח, בהנחה שאכן אחרה הנתבעת בביצוע החזרת המושכר (עדות צפורן בעמ' 9 לפרוטוקול באמצע העמוד).

מועד החשבונית הוא 25.1.04; בצמוד לה דו"ח הקבלן על בצוע העבודות, ועליה אישור הנחזה להיות עשוי בידי מי מטעמה של הנתבעת, מיום 22.1.04, לפיו הוא מאשר את ביצוע העבודות לתשלום וניתן להניח שאלה אכן בוצעו על כן קודם לאותם מועדים, היינו באיזה מועד במהלך חודש ינואר.

בהתייחס למכתב צפורן, לא ניתן לקבוע שהנתבעת התרשלה במילוי הדרישות הכלולות בו, ובצעה אותן על כן, לרבות תיקונים שלא היה עליה לבצע, בתוך זמן סביר.

הנתבעת חרגה אמנם מהזמן שנקבע בחוזה השכירות לפינוי המושכר, כשהוא תקין ומתוקן, אולם לטעמי, בנסיבות שתוארו, חריגה זו נופלת לפתחה של התובעת עצמה שאת התנהגותה ניתן לתאר ככזו שאינה בדרך מקובלת ואינה בתום לב, ולו בדיעבד.

איני יודע מתי צץ אצל התובעת הרעיון לתבוע את הנתבעת, אולם נראה שהתובעת נצלה מצב דברים שנוצר בין היתר, ובייחוד, כתוצאה מהתנהגותה.

אכן, חוזה השכירות אינו קובע שעל הצדדים לבצע סיור במושכר על מנת לעמוד על הליקויים טעוני התיקון טרם החזרתו; אולם, כאשר מדובר במושכר שהיה מוחזק 14 שנים ונוצר בו בוודאי בלאי משמעותי שאינו חב תיקון על ידי השוכרת, כאשר יחסי הצדדים הם תקינים ביותר, בלשון המעטה, ניתן להניח שהתיקונים הדרושים יבוצעו על פי הסכמה ותיאום בין הצדדים.

יתר על כן, ניתן להבין מיחסי הצדדים וממכתב איזט, שזו הייתה הכוונה, שכן איזט מסר לתובעת "התראה" על רצון הנתבעת לעזוב את המקום שלשה חודשים לפני המועד החוזי וצפורן ואיזט קיימו שיחות ופגישות ביניהם, כפי שאישר צפורן בעדותו הנ"ל; לא הייתה סיבה אמיתית לכך שסיור משותף יערך רק חודש ימים לפני הפינוי, ומכתב צפורן יצא רק כשבועיים לפני המועד, כך שלא נשאר זמן ראוי לנתבעת לבצע את התיקונים לפני מועד הפינוי וזאת בלא שהיא מודעת כלל לכך שהתובעת עומדת לנקוט עמדה, שאין לכנותה אלה כעמדה עוינת, ולעמוד על קוצו של יוד לאחר תקופת יחסים כה מוצלחת במשך שנים רבות.

במצב דברים כזה, הייתה מוטלת על התובעת החובה להוציא מכתב ראוי על התיקונים הדרושים לדעתה, למרות שאין חובה כזו כלולה בכתב חוזה השכירות, ובזמן מספיק שיאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים; הפרת חובה זו על ידי התובעת נוגדת את חובתה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 [ ראה לעניין התנהגות נדרשת, שאינה מהווה חלק מתנאי החוזה ואשר מגעת כדי הפרתו עקב הפרת חובת ההתנהגות בתום לב: ע"א 701/89 עדנה שוחט (נסים) נ. יואל לוביאניקר ואח', פד"י לו2 עמ' 113 ].

הוראת הדוקטרינה של תום הלב היא "הוראה מלכותית", המשתרעת על כל ענפי המשפט, וחותכת אותו לאורכו ולרוחבו, ומשפיעה בכל המישורים, לרבות במישור הסעדים [ בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ ואח' נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח', פד"י מז (4) 702; ע"א 2643/97 שלמה גנז נ. בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ ואח' , פד"י נז (2) 385 ]; ככזו, היא משפיעה, כמובן, גם על תוצאת הדיון במקרה זה בכך שאני רואה לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת, בצרוף ריבית והצמדה מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל וכן בתשלום שכ"ט עו"ד בסך של