פסק-דין בתיק א 31316/04

1.    בבקשה שהוגשה על דרך של טען ביניים במרץ 2005, התבקש בית המשפט על ידי מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: " מנורה"), להכריע בזכויות מספר טוענים ביחס לכספים המגיעים ממנה על פי פוליסה לביטוח חיים של מר לאוניד בילדר (להלן: " בילדר"). הלה שיעבד את הפוליסה הזו ועוד שתיים נוספות לטובת המשיבה 1 (להלן: " ראיסה"), והבקשה כאן הוגשה על ידי מנורה לאחר ששנה קודם לכן הוגשה נגדה על ידי ראיסה תביעה בת.א. 31316/04 לתשלום הכספים בגין הפוליסה מכוח השעבוד שנוצר לטובתה.

כפי שהתברר, ראיסה דרשה את כספי הפוליסה ממנורה עוד ב-18.11.2001, אך אלה עוכבו על ידי האחרונה מהטעם שעל הכספים הללו הוטלו עיקולים על ידי 3 גופים, ביניהם הטוענת 4.

טוענת זו בקשה להצטרף לתביעה של ראיסה בת.א. 31316/04, ובדיון שהתקיים ב-31.10.2004 ניתנה החלטה (כב' השופט יפרח) לפיה, מנורה תגיש בקשה בדרך של טען ביניים שאליה יצורפו התובעת ו-3 המעקלים, וכך נעשה.

אחד המעקלים, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, לא הגיש הודעת פרטים ולא התייצב לאף אחד מהדיונים בבקשה זו. עיריית חולון הגישה הודעת פרטים אך הודיעה על הסתלקותה מההליך בנימוק שבילדר הופטר מחובו כלפיה על פי הפטר שקיבל במסגרת הליכי פשיטת רגל אשר נפתחו לבקשתו.

הטוענת 4, שאף היא נכללה בין הנושים שבילדר נקב בהם בבקשה לפשיטת רגל ולמתן צו כינוס (טד/3), טענה בדיון שהתקיים ב-27.4.2006 שהיא לא הייתה מודעת כלל להליכי פשיטת הרגל; כי יש דרכים לתקוף את ההפטר שניתן לבילדר; אך לאחר שבא כוחה של ראיסה הודיע שהוא מסכים " לביטול ההפטר לצורך קידום התיק הזה" התרצתה, והתיק נקבע להוכחות לפני כשהשאלה העומדת להכרעה היא: זכותו של מי גוברת: זו של ראיסה בעלת השיעבוד על הפוליסה או זו של המעקלת, הטוענת 4.

ואלה הן יתר העובדות הצריכות לעניין.

2.    ראיסה ובילדר ידידים טובים מזה 17 שנים. עסקו של בילדר נקלע לקשיים והוא גייס הלוואות לצורכי העסק מחברים, ביניהם מראיסה.

ב-22.2.2001 התייצבו השניים אצל מנורה כדי להסדיר את שיעבוד 3 הפוליסות של בילדר, לטובת ראיסה. הפקיד במנורה כתב עבור בילדר את המסמך הבא:

"לכבוד מנורה חברה לביטוח, הנדון: שעבוד פוליסת הביטוח על שמי בילדר ליאוניד

אני המבוטח בילדר ליאוניד ת.ז. .. מבקש בזאת לשעבד את סכומי הביטוח בפוליסות הביטוח מספר ... לטובת וקסמן ראיסה ת.ז. ..."(נספח א' לכתב התביעה).

בו ביום הלוותה ראיסה לבילדר 18,000$ במזומן, מכסף השייך לאמה ואשר נמצא בביתה. סכום זה היה שווה אז ל-75,000$. בנוסף כתב בילדר באותו יום מכתב המאשר שהוא לווה מראיסה 75,000 ש"ח וכי הוא מתחייב להחזירם תוך שנה " עם הריבית שמקובל בבנק בישראל - 10% לשנה".

ראיסה אמרה בעדותה שמכתב זה נכתב בנוכחותה, ובמה שנוגע לריבית -בילדר הוא זה שקבע את תנאי הריבית. היא עצמה הייתה מוכנה להלוות את הכסף ללא ריבית מאחר שהיה מדובר בהלוואה לשנה.  עוד אמרה שהיא ידעה שעסקו של בילדר נתון בקשיים אבל לא ידעה " שהוא מסובך" (פרוטוקול מ-8.6.2006, עמ' 8, 9). 

ב-20.3.2001 הופקו על ידי מנורה 3 תעודות של פוליסות לביטוח חיים המאשרות כי הפוליסות משועבדות לטובת וקסמן ראיסה החל מ-20.3.2001 (מב/1-מב/3). ראיסה אשרה בעדותה כי שעבוד הפוליסות לא נרשם אצל רשם המשכונות (פרוטוקול 8.6.06 ע' 16) ואין חולק על  כך שזה אכן המצב ביחס לשעבודים אלה. 

הפוליסה נשוא ההליכים כאן, מספרה 317959-5; תקופת הביטוח תחילתה ב-1.11.1986 וסיומה ב-1.11.02; סכום הביטוח משולם במקרה של פטירה או בתום תקופת הביטוח (בסמוך לאחר גיל 65), ובמועד זה עמד סכום הביטוח על 56,566 ש"ח.

3.    ב-2.1.2001 חתמו בילדר ושותפו גדעון טל על ערבות לטובת הטוענת 4 לתשלום כל הכספים המגיעים ושיגיעו לה מהחברה שבבעלותם (טד/2). באותו חודש רכשה חברה זו מהטוענת 4 מוצרים בסכום כולל של 21,394 ש"ח. סכום זה לא שולם, וביולי 2001 קיבלה הטוענת 4 פסק דין לטובתה נגד החברה וערביה, בהעדר התייצבות של מי מטעמם. מיד לאחר מכן פתחה הטוענת 4 בהליכי גבייה בהוצאה לפועל. לפי הרישומים מתיק ההוצאה לפועל, העיקול אצל  מנורה התבקש בספטמבר 2001 וצו העיקול (שלא הוצג כאן), נמסר למנורה ב-7.11.2001. העיקולים לטובת 2 המעקלים האחרים הוטלו ביוני ובאוגוסט 2002 (ראה: הסיכומים מטעם ראיסה, סעיף 14).  

4.    כאמור, ראיסה דרשה את כספי הפוליסות ממנורה לראשונה ב-18.11.01 - עוד לפני שהסתיימה תקופת הביטוח - ככל הנראה משום שנודע לה מבילדר על דבר העיקול שהוטל על ידי הטוענת 4. בא כוחה של ראיסה חזר ודרש את הכספים, ומנורה שלא מיהרה להשיב התנתה את שחרור הכספים לידי ראיסה בהסרת העיקולים (מכתב מנורה מנובמבר 2002, נספח ד' לכתב התביעה).

עוד לפני שהוגשה התביעה כאן, הגישה ראיסה נגד מנורה תביעה בגין אחת משתי הפוליסות האחרות שתקופתה הסתיימה, ובהעדר התייצבות מטעם מנורה, זכתה בפסק דין לטובתה. בגין הפוליסה נשוא הליך זה קבלה ראיסה 9,200 ש"ח (נספח ה' לכתב התביעה).

לאחר שהוגשה התביעה האמורה פנתה מנורה אל המעקלים; הודיעה להם כי השיעבוד לטובת ראיסה קודם בזמן ולכן גובר על העיקולים, אך עדיין בקשה את הסכמתם לשחרור הכספים (מכתב מנורה מה-14.5.03 סומן ט/2).

את הבקשה לפשיטת רגל הגיש בילדר ביוני 2002, כשנה ומחצה לאחר שהפוליסות שועבדו לטובת לאריסה. לפי הבקשה הזו, חובותיו של בילדר הסתכמו אז בסכום של 6,187,000 ש"ח. סכום זה אינו כולל את החוב לראיסה שאינו נזכר בבקשה, כשם שגם דבר קיומן של הפוליסות לביטוח חיים ושעבודן לטובת ראיסה - לא נזכרו בה.