פסק-דין בתיק א 31220/05

א.         מהות התובענה ועיקר טענות בעלי הדין

בפני תביעה לתשלום דמי שכירות יסודיים ודמי ניהול שהגישו התובעות 2-1 שהינן הבעלים של המרכז המסחרי הידוע כקניון הגליל העליון (להלן: "הקניון") והתובעת 3 שהינה חברת הניהול של הקניון נגד הנתבעים.

1.         התובעות טוענות כי ביום 5.12.01 נחתם בינן לבין הנתבעת 1 (להלן: "ביננפלד") הסכם שכירות (להלן: "ההסכם") לפיו שכרה ביננפלד מן התובעות לתקופה בת שנתיים חנות בקניון (להלן: "החנות או המושכר) למכירת פריטי ביגוד מתוצרת דלתא.

כנטען בכתב התביעה התחייבה ביננפלד לשלם לתובעות דמי שכירות ודמי ניהול מוסכמים שנקבעו בהסכם.

2.         התובעות טוענות כי מכוח הוראות ההסכם התחייבה ביננפלד שלא להסב, להעביר או לשעבד את זכויותיה על פי ההסכם וכן להימנע מלהשכיר למסור או למכור את החנות לאחר.

התובעות מוסיפות וטוענות כי ביננבפלד הפרה את ההסכם בכך שלא שילמה את דמי השכירות ודמי הניהול וכן בכך שהעבירה את זכויותיה בחנות לנתבע מס' 2 (להלן: "פרטוק") באופן שזה החזיק בחנות וניהל אותה בפועל מטעם הנתבעים 3, 1 החל מיום 16.12.97 ועד ליום 6.9.04.

3.         התובעות טוענות כי ביום 19.11.03 שיגרו לביננפלד מכתב בדבר ביטול ההסכם ודרישה לפנות את החנות אך ביננפלד סירבה לקבל את המכתב וטענה כי יש לפנות בעניין זה לפרטוק.

לאור עמדה זו שיגרו התובעות לפרטוק ולנתבעת 3 (להלן: "שפע") מכתב לפיו נדרשו אלו לפנות את החנות.

4.         לגירסת התובעות הודיעה להן שפע כי היא שילמה סכומים נכבדים על חשבון החוב שצברה ביננפלד.

התובעות הטעימו כי ביננפלד נמנית על בעלי המניות של שפע ומכהנת כמנהלת בה.

5.         במכתבן מיום 30.11.03 לשפע ולפרטוק טענו התובעות כי אין בתשלומים שביצעה שפע כדי לפטור את ביננפלד מחובותיה וכן כי על שפע ו/או פרטוק המחזיקים בחנות מטעם ביננפלד - לפנות את המושכר.

6.         התובעות מוסיפות וטוענות כי משא ומתן שהתנהל במגמה לחתום על הסכם שכירות עם שפע שהוצעה כשוכרת חלופית על ידי ביננפלד ופרטוק - נכשל בעוד שפרטוק ממשיך להחזיק בחנות.

התובעות טוענות כי ביום 9.8.04 סגרו את החנות בשל אי תשלום החוב וכי ב"כ הנתבעים 3,2 הפר התחייבות שנתן להסדיר את ענייניו של פרטוק מול התובעות.

7.         בין לבין ניתן בבית המשפט השלום בנצרת, לבקשת שפע, צו מניעה זמני האוסר על התובעות לסגור את החנות, צו זה בוטל על פי בקשת שפע (להלן: "צו המניעה").

8.         על יסוד הנטען בכתב התביעה עתרו התובעות לחייב את הנתבעים יחד ולחוד או מי מהם לשלם לתובעות את יתרת חוב דמי השכירות והניהול ליום פינוי החנות (6.9.04) בסכום כולל של 148,456 ש"ח וכן ריבית פיגורים.

התובעות העמידו את תביעתן על סך של 178,674 ש"ח.

9.         בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים טען פרטוק כי מעולם לא נכרת בינו ובין התובעות הסכם כלשהוא, כי לא החזיק או ניהל את החנות ואף לא ניהל מו"מ עם התובעות.

על יסוד טענותיו אלו טען פרטוק כי יש לסלק את התביעה נגדו על הסף בהעדר יריבות.

10.       ביננפלד טענה כי בחודש דצמבר 2002 פנתה לתובעות בבקשה להעביר את זכות השכירות לשפע וכי התנאים סוכמו ונערכה טיוטת הסכם עם שפע וחלק מחשבוניות המס שהונפקו על ידי התובעות החל מיום 1.1.02 נרשמו לשמה של שפע.