פסק-דין בתיק א 3121/05

1.         ביום 13.9.04 שעה שהתובעת (להלן: נטלי) והנתבעת (להלן: שני) נפגשו בסניף הבנק בו מנהלת הראשונה את חשבונה מסרה לידי שני סך של 20,000 ש"ח. כן העבירה 5,000 ש"ח לחשבון בא כוחה דאז של שני, לכיסוי חוב שזו היתה חייבת לו. בסך הכל העבירה נטלי לידי שני 25,000 ש"ח, לגרסתה, כהלוואה. שני אינה חולקת על קבלת סכום זה אשר שולם לה לטענתה בהתאם לסיכום מפורש בינה לבין נטלי תמורת שירותים שסיפקה לה במשך תקופה ממושכת בה התגוררה האחרונה בביתה.

2.         נטלי הגישה תובענה זו להשבת הסך של 25,000 ש"ח שהלוותה, לטענתה, לשני. נטען בכתב התביעה כי במהלך ההיכרות בין השתיים הוציאה סכומים נוספים בעבורה, בין כתשלום חשבונות ובין כמתנה, שאינה תובעת השבתם.

שני מצדה הגישה כתב תביעה שכנגד על סך של 4,763 ש"ח. סכום זה מורכב מיתרת חוב שחבה לה נטלי, לטענתה, לאחר שזו הפעילה עליה לחצים בעצמה ובאמצעות אחרים ועל ידי כך גרמה לכך שתשיב לה סך של 5,000 ש"ח מתוך הסכום ששולם לה. כן תובעת החזר סכום שהוציאה לרכישת בגדים בעבור נטלי.

3.         אף כי אין המדובר בהגנה מובהקת מסוג "הודאה והדחה" שכן שני הודתה במקצת העובדות המפורטות בכתב התביעה (קבלת הכסף) וכפרה באחרות (נסיבות מתן הכסף - הלוואה או תמורה מוסכמת) הסכימו הצדדים בדיון מקדמי שהתקיים בפני כבוד הרשמת ספרא כי שני זו שתתחיל בהבאת הראיות.

4.         בחודש אוגוסט 2003 או בסמוך לכך עברה נטלי, צעירה הנראית בסוף שנות העשרים או בשנות השלושים המוקדמות לחייה, להתגורר בדירה המצויה בבית משותף ברחוב הגנים 3 בקרית ביאליק (להלן: הבניין). בסמוך לכך הכירה את שני, אשה מבוגרת ממנה, שהתגוררה בבניין עוד קודם לכן. חרף פער גילים ניכר הקיים ביניהן התיידדו השתיים ואף נהגו להציג עצמן בפני הבריות כ"אם ובתה".

5.         נטלי נהגה לבקר תכופות בדירת שני. עם הזמן התהדקה מערכת היחסים בין השתיים בין היתר משום שנטלי מצאה אצל שני אוזן קשבת בסכסוך שנתגלע בינה לבין בן זוגה דאז. באתה תקופה עבדה נטלי לפרנסתה ואילו שני התקיימה מגמלה בסך 2,000 ש"ח ששולמה לה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

6.         לגרסת נטלי נוכח הידידות העמוקה ששררה בין השתיים ובהיותה מודעת לקשייה הכספיים של שני, נענתה לבקשתה להלוות לה כספים. על כן ניגשו לסניף הבנק בו מנהלת היא את חשבונה, הציגה את שני בפני הפקיד כאמה ונתנה הוראה להעביר 20,000 ש"ח לחשבונה ועוד 5,000 ש"ח לחשבון בא כוחה. לגרסת נטלי לא התגוררה בדירת שני, לא קבלה שירותים ממנה וממילא לא התחייבה לשלם בעדם. נהפוך הוא, היא זו שהושיטה עזרה לשני בדרכים שונות, לא רק על ידי מתן ההלוואה דנן אלא גם על ידי רכישת מוצרים או ביצוע תשלומים בעבורה וכן על ידי מתן שירותים כגון טיולים עם כלבה וניקוי דירתה. מצב זה נמשך עד אשר פנתה בדרישה להשבת ההלוואה. או אז שינתה שני דרכה וניתקה עמה קשר.

7.         שני, לעומת זאת, טוענת כי מאז חודש אוגוסט 2003 התגוררה נטלי בדירתה כשהיא דואגת לכל מחסורה ומוציאה סכומים נכבדים לכיסוי ההוצאות שהוספו בשל מגוריה עמה. כמו-כן, היא העניקה לה שירותי תמיכה נפשית. לכן, סיכמו השתיים כי נטלי תשלם לה בעבור שירותים אלה ומגוריה בדירתה 1,500 ש"ח מידי חודש החל מאוגוסט 2003. שני נאותה לדחות את התשלום בהיותה מודעת למצבה הכלכלי הקשה של נטלי.

8.         גרסת נטלי עדיפה עליי על פני זו של שני הן משום התרשמותי החיובית ממנה, מה שאין לומר ביחס לשני אשר הצטיירה יותר כאישה מניפולטיבית הפועלת קודם כל לתועלתה האישית מאשר כחברת נפש, והן משום שעדותה נתמכת בראיות בלתי תלויות כמפורט להלן.

נטלי היתה, ועודנה, הבעלים של מחצית הדירה בה התגוררה עם בן זוגה, עוד בטרם עברה לגור בבניין. עקב הסכסוך בינה לבין בן זוגה נקטה בהליכים משפטיים נגדו, למצער בידיעת שני אם לא בעידודה. לו נבצר מנטלי להשתמש בדירה כתוצאה מפעולות בן זוגה, סביר להניח כי דווקא שני היתה מייעצת לה לנקוט בהליכים נגדו גם בעניין הדירה ובכך להבטיח את זכויותיה בה, ואין עדות שכך עשתה.

אין חולק כי נטלי נקלעה למשבר זוגיות וכי שני היתה לה לאוזן קשבת. בין כך לבין מתן שירותי תמיכה נפשית, לא כל שכן בשכר, המרחק רב. בהתעלם מהסוגיה האם גרסת שני מעידה על הסגת גבול למקצוע פסיכולוגיה (או דומה לו) מבלי שהוסמכה לכך הרי שגרסתה אינה עומדת במבחן הסבירות, מה גם שהמדובר ב"יעוץ" שטבעו נותר עלום וגם לא ניתן בשעות מוגדרות. לו נזקקה נטלי לעזרה מקצועית בשכר היתה פונה למי שמוסמך לעשות כן ולא לשכנה ידידותית לכאורה.

גם הטענה כי שני כלכלה את נטלי אינה עומדת במבחן המציאות. מבין השתיים דווקא נטלי היא האישה העובדת ואילו שני התקיימה מקצבת נכות זעומה מהמוסד לביטוח לאומי.

גם טענתה של שני כי סוכם על תשלום חודשי החל מחודש אוגוסט 2003 אינה הגיונית, שהרי רק בחודש זה או בסמוך לכך עברה נטלי להתגורר בבניין כך שלא יתכן כי כבר ביום הראשון נזקקה נטלי לשירותיה הנטענים של שני. כמו-כן לא ברור מדוע תסכים נטלי להקדים תשלום על חשבון שירותיים עתידיים שהרי אין חולק שהסכום שקבלה שני עולה על התשלום שכביכול היתה חייבת לה נטלי.

9.         זאת ועוד, שני לא הביאה ראיות שהיו בהישג ידעה ואשר היה בהן כדי לתמוך בגרסתה, כגון קבלות על תשלום מים או חשמל או בגין רכישת מצרכים, לפני מעבר נטלי להתגורר בדירתה כטענתה ולאחריו. המנעותה מהבאת ראיות חיוניות שהיו בהישג ידה פועלת לרעתה, ואין אלא להסיק כי לו הובאו היה בהן כדי לתמוך דווקא בגרסת נטלי.

            כמו-כן, משהתברר כי העדים שהוזמנו על ידי שני אינם יודעים את העובדות מידיעה אישית אלא שמעו את הדברים מפיה, אין בעדותם כדי לתמוך בגרסתה.

10.        נטלי הוכיחה אפוא כי הסך של 25,000 ש"ח ניתן לשני כהלוואה. שני לא עמדה בנטל להביא ראיות לסתור, וממילא לא הוכיחה את תביעתה.

11.        על יסוד האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 25,000 ש"ח כשסכום זה ישא  ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מיום 13.2.05 (יום הגשת כתב התביעה) ועד התשלום המלא בפועל.

            התביעה שכנגד נדחית.

            כן תשלם הנתבעת הוצאות משפט כפי שישום אותן רשם בית המשפט או המזכיר הראשי וכן שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ש"ח ומע"מ כדין.