פסק-דין בתיק א 30989/06

רקע

1.         "טופולסקי ושות' בע"מ" (להלן "התובעת") הינה חברה העוסקת ביבוא ושיווק מוצרי קרמיקה. ביום 14.6.02 רכשה את כל פעילותה של חברת "אייס רשתות שיווק- מוצרי צריכה בע"מ" (להלן "אייס") בתחום יבוא ושיווק מוצרי קרמיקה, ובכלל זאת את זכויות השכירות באולם תצוגה ברח' החרושת 5 רעננה, גוש 8981 חלקה 41 (להלן " המושכר") מכוח הסכם שכירות מיום 29.11.01 (להלן " הסכם אייס").

2.         חב' "גרי אלכסנדר בע"מ" (להלן "הנתבעת") הינה הבעלים של המושכר (להלן "המשכיר").

3.         הסכם אייס נחתם בשנת 2001 עם אופציה להארכתו. סעיף 6 להסכם קבע את שיעור דמי השכירות. בסעיף 14 קבעו הצדדים את הביטחונות לקיום ההסכם:

" 14. 1 על מנת להבטיח ביצוע התחיבויות השוכר על פי הסכם זה ישלם השוכר מראש את שלשת חודשי השכירות האחרונים.

14.2 היה והשוכר לא יפנה את המושכר בתום תקופת השכירות או יגרום נזק כלשהו למושכר....במקרה כזה יחויב השוכר בתשלום הפרש דמי השכירות בגין שלשת חודשי השכירות האחרונים, ככל שנגרם, בגין הפרת התחיבויות השוכר כאמור.

14.3 במידה ולא יתרחש האמור בסעיף 14.2 לעיל, ישמש התשלום ששילם השוכר בעבור שלשת חודשי השכירות כאמור בסעיף 14.1 לעיל כתשלום מלא וסופי בעבור שלשת חודשי השכירות האחרונים. על תשלום זה לא יתווספו הפרשי הצמדה ו/או התאמות", (להלן " הפקדון").

4.         ביום 22.7.02 חתמה אייס על המחאת זכות השכירות לתובעת. באותו יום, נתנה המשכירה את הסכמתה להמחאה והודיעה לאייס כדלקמן:

           " הרינו לאשר לכם בזאת כי אנו נסכים להעברת זכות השכירות שביחס להסכם שבנדון מכם לחב' טופולסקי ושות' בע"מ, בכפוף לקיום התנאים הבאים:

           1. תשלום שלכם אלינו בסך...

           2. חתימה של טופולסקי ושות' בע"מ על הסכם השכירות בנוסחו כפי שהוא ללא כל הסתיגות וקבלת מסמך מטופולסקי ושות' בע"מ המאשר כי הם לוקחים על עצמם את כל החובות והזכויות שלפי הסכם השכירות שמיום 29.11.01 כלפינו לכל דבר ועניין.

           3. אנו מסכימים כי השקים שהופקדו אצלינו עבור דמי השכירות עד לסוף שנת 2002 וכן דמי השכירות לביטחון כאמור בס' 14 להסכם ישארו בידינו ויזקפו על חשבון השוכר החדש."

5.         במהלך תקופת השכירות נפגשו הצדדים והסכימו על שינוי תנאי ההסכם. כך למשל, הוסכם ביום 1/12/03 כי דמי השכירות יעמדו על 12.5$ למ"ר והם ישולמו באמצעות  שיקים דחויים שסחירותם אינה מוגבלת ואשר יופקדו מראש בידי המשכירה (נספח טו' לתצהיר התובעת). כן הוסכם כי " במידה וחב' חזי בנק תיכנס שותפה בעסק הנ"ל ברעננה ינתנו שיקים והחוזה יוסב לחברה המשותפת".

6.         התובעת אכן התקשרה עם החברה הנ"ל וביום 1.1.2004 או בסמוך לכך, נחתם הסכם חדש, בין המשכירה מצד אחד לבין בי איי. טי.או חברה למסחר בע"מ, חברה פרטית שלתובעת 50% ממניותיה (להלן " בי.אייי.טי.או"). על פי ההסכמה המוקדמת, הפקידה בי.אי.טי. 12 שיקים דחויים בגין השכירות לשנת 2005.

7.         ההסכם החדש נערך במנותק מהקודם. לא הומחו בו זכויות מהשוכרת הקודמת לבי.איי.טי.או, לא נקבע בו רצף כלשהו,  לא נקבע דבר לגבי הביטחונות והפיקדון לא הוזכר כלל.

8.         על פי ההסכם הנ"ל הוקנתה לשוכרת האופציה להאריך את תקופת השכירות למשך 5 שנים בכפוף להודעה על כך בכתב, לא יאוחר מיום 1/10/05.

9.         בי.איי.טי.או לא הודיעה בכתב על רצונה לממש את האופציה, למרות  שהתכוונה לכך. בין כך ובין כך, בחודש נובמבר 2005,  הודיעה לה המשכירה כי עליה לפנות את המושכר בתום שנת 2005.

10.       בי.אי.טי.או התרעמה כי עליה להשיב את המושכר לבעליו, חרף ההשקעות הגדולות, בסכום של כמיליון וחצי שקלים שהושקעו בו. משעמדה המשכירה על הפינוי בתום התקופה, דרשה התובעת לקבל חזרה את סכום השיקים שהופקדו על ידי אייס, אך המשכירה סירבה לכך.

11.       התובעת הגישה תביעתה להשבת הפיקדון השווה לשלשה חדשי שכירות בסך 133,453 ש"ח.

טענות הצדדים