א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
3094-99
03/08/2006
|
בפני השופט:
ד. קרת-מאיר
|
- נגד - |
התובע:
גרינבלט נעמי ואח'
|
הנתבע:
עו"ד שגיב אורנה
|
פסק-דין |
1.
עילת התביעה
התביעה הוגשה על סך של 2.04 מליון ש"ח והוגדרה כתביעה חוזית נזיקית.
בכתב התביעה המתוקן נאמר כי התובעת היא תושבת פתח תקוה, ובעלת זכויות יחד עם התובעים ואחרים בקרקע בשטח של כ- 72 דונם בשכונת כפר גנים (להלן: "
המגרש").
כל התובעים הם בעלים של כ- 43% מזכויות הבניה במגרש.
נטען כי הנתבעת היא עורכת דין אשר עיקר עיסוקה ומומחיותה בנכסי מקרקעין בעיקר באזור פתח תקוה.
בכתב התביעה נאמר כי בשנת 93' יזמה עירית פתח תקוה (להלן:
"העיריה") תכנית בנין עיר על המגרש שמספרה פת/במ/1216/14 (להלן:
"התכנית" או
"התכנית הראשונה").
מטרת התכנית היתה שינוי יעוד המגרש מחקלאי לבניה למגורים, חלקה לצמודי קרקע וחלקה לבניה רוויה.
זכויות הבניה על המגרש כפי שתוכננו על ידי העיריה היו 12 בנייני דירות, המכילים 264 דירות בשטח ממוצע של כ- 130 מ"ר נטו, 25 יחידות צמודות קרקע ועוד 350 מ"ר חזית מסחרית.
התובעים היו מיוצגים באותה עת ע"י
עו"ד אברהם מקליס מפתח תקוה.
התוכנית הופקדה ואושרה, עד לביטולה על ידי בימ"ש, כמתואר בכתב התביעה.
בדיקת התכנית אשר יזמה העיריה העלתה, לטענת התובעת, כי מתוך 12 בניינים לבניה רוויה הפקיעה העיריה עבור עצמה שני בניינים שלמים במסגרת הפקעה לצרכי ציבור.
בנין אחד היה אמור להגיע לעו"ד מקליס כנגד בנין במקום אחר אותו התחייב להעביר לעיריה.
כאשר נודע הדבר לתובעת היא פעלה לשחרר את עו"ד מקליס מהייצוג מפאת ניגוד עניינים.
לאחר פיטוריו של עו"ד מקליס, שכרה התובעת את שירותיה של הנתבעת כדי לייצג את התובעים בכל הקשור לתכנון המגרש, מתוך כוונה שהנתבעת תקבל את שכרה בעת מכירת זכויות התובעים.
הנתבעת אף ייצגה את התובעים בהליך בוררות אשר התנהל בינם לבין עו"ד מקליס בענין שכר טרחתו.
הנתבעת הגישה בשם התובעים התנגדות לתוכנית לועדה המחוזית, בעיקר בשל הפקעת שטחים על ידי העיריה שלא לצרכי ציבור.
התנגדות הנתבעת בשם התובעים הביאה, לטענת התובעת, את יו"ר הועדה המחוזית להעיר במהלך הדיון כי התכנית אינה חוקית ולכן יש להעביר את התכנית ליעוץ משפטי נוסף.
מכאן עולה כי כבר בסוף 94', כאשר החלה הנתבעת לייצג את התובעים, ידעה הנתבעת כי התכנית לא תאושר וכי היא היתה בלתי חוקית.
אף על פי כן, ייעצה הנתבעת לתובעים כי כדאי לעשות שימוש בטענת אי החוקיות כדי להשיג טובות הנאה מיוחדות מהעיריה כנגד הסרת ההתנגדות מהתכנית.