פסק-דין בתיק א 3089/01

1.         התובעת - ברכת שפע בע"מ  (להלן: ברכת שפע או התובעת) - שכרה, באמצעות מנהלה אליהו בקשי (להלן: בקשי) מהנתבעת 1 - בזאר שטראוס בע"מ  (להלן: הנתבעת) נכס שעליו בנוי מבנה בשטח כולל של כ-1,400 מ"ר, לצורך ניהול סופרמרקט (להלן: הנכס או הסופר), החל מיום 17.9.00.

2.         אין חולק כי עובר לשכירות הנכס ע"י התובעת הוא היה מושכר לאחד  - שלום אייכלר - שאף הוא ניהל בו סופרמרקט בשם "בשערייך" (להלן בהתאמה: אייכלר או "בשערייך"), וכי בטרם העברת המושכר לידיה, רכשה זו מאייכלר את המלאי וכן הציוד שהיו במקום.

אף כי חוזה שכירות בין הצדדים לתובענה דנן לא נחתם, הצהיר נתבע 2 - מנהלה של הנתבעת (להלן: שחר) כי כבר באוגוסט 2000 הוא הראה לבקשי את החוזים בין הנתבעת לבין "בשערייך" והוסכם ביניהם כי חוזה בנוסח זהה ("בשינוי שם ומועדים" - ר' סע' 6 א' לתצהירו של שחר) ייחתם ביניהם.

כפי שהצהיר שחר, עקב עיסוקיו הרבים הוא המציא לתובעת טיוטת הסכם שכירות לראשונה ביום 18.1.01. דא עקא, זו לא נחתמה משלטענת התובעת לא תאמה את החוזה שנחתם עם "בשערייך" ומכל מקום משהתובעת נדרשה לשלם בגין עריכתו שכ"ט עו"ד - דבר שלא היה מקובל עליה.

ממילא, אף שהעובדה שהנתבעת העבירה לראשונה טיוטת חוזה לתובעים כעבור כארבעה חודשים יש בה כדי ללמד על התנהלות כושלת, משהלכה היא כי חוזה יכול להיכרת גם ע"י התנהגות ובלבד שמאותה התנהגות ניתן להסיק על גמירות דעת (ר' ע"א 290/98 ש.ג.מ. חניונים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 633?, 638), יש מקום לראות בחוזה השכירות שנחתם בין הנתבעת ל"בשערייך" כחוזה שתנאיו מחייבים את הצדדים גם בכל הנוגע לתביעה דנן.

3.         התובעת שילמה דמי שכירות בגין הנכס  עד לדצמבר 2000, ואולם כמו "בשערייך"  גם היא נקלעה לקשיים כלכליים, ולא יכלה לעמוד בתשלום דמי השכירות לינואר 2001. תחילה פנתה לשחר בבקשה לדחות  את מועד התשלום האמור, ובהסכמה ניתן על ידה שיק דחוי לחודש פברואר. דא עקא, גם בכך לא היה די וכתוצאה מהאילוצים הכלכליים אליהם נקלעה הוחלט על ידה להעביר העסק לצדדים שלישיים (גרינפלד ורובין - להלן: גרינפלד), באותה דרך ממש כפי שהנכס הועבר  לה. לצורך זה חתמה התובעת ביום 14.2.01 על זכ"ד עם גרינפלד, לפיו הוא ירכוש את הציוד והמלאי בנכס. עוד סוכם ביניהם כי בתאום עם הנתבעים יפונה הנכס ע"י התובעת ויושכר לגרינפלד.

בנסיבות אלו נפגש אילן לוי - מנהל הסופר ונציגו של בקשי (להלן: אילן לוי) -  בבוקרו של יום 15.2.01 עם שחר, ודיווח לו כי בכוונת התובעת להעביר את הזכויות בנכס ביום 18.2.01 לגרינפלד וכי הציוד והמלאי יימכרו להם לפי הזכ"ד שנחתם. עוד הודיע כי השיק שניתן ע"י התובעת לחודש פברואר לא יכובד,  וכי דמי השכירות ישולמו באמצעות השוכרים החדשים, על פי זכרון הדברים שנחתם עמם.

כפי שהצהיר אילן לוי שחר הסכים לאמור וביקש כי באם, משום מה, לא יצא לפועל ההסכם בין התובעת לגרינפלד, תפנה זו את הנכס מכל אדם וחפץ עד ליום 18.1.01 וכי שני חדרי הקירור והקופות הרושמות יישארו בנכס וישמשו כבטחונות לחוב התובעת.

4.         ואמנם, לשעות הצהרים של אותו יום, זומנו ע"י התובעת ספקים לנכס, ע"מ להחזיר להם סחורה שלהם שהיתה במחסנים; זאת, כדי להקטין את היקף חובותיה מולם. דא עקא, לא חלף זמן רב, ובעוד הספקים שוהים בנכס כדי לקבל את הסחורה שסופקה על ידם בחזרה הגיע למקום שחר ביחד עם בחור נוסף, ותוך הפרה בוטה של המוסכם עמו הודיע כי "מרגע זה החנות על תכולתה, שלו וכל כסף שנכנס לקופה שייך לו", לפיכך הורה לכל הנוכחים שיתפנו לאלתר מן המקום.  לטענת התובעת, תחינותיו של אילן  לוי בפני שחר כי יחדל ממעשיו לא הועילו ואף שהלה עזב את המקום, הוא חזר כעבור כשעתיים ביחד עם ארבעה "גברתנים", שסילקו, תוך כדי דחיפות, את כל הספקים, הלקוחות והעובדים שהיו במקום, והשתלטו בכוח על הנכס, על כל הציוד, הסחורות והמסמכים שבו, לרבות הכספת והשיקים שהיו בה, כולל הפדיון שהיה בקופות. כ"כ החליפו את המנעולים של דלתות הכניסה והיציאה מהעסק. עוד, כפי שצויין, משסרבו הספקים לפנות את המקום התקשר שחר למשטרה וזימנה למקום בהצהירו כי הוא הבעלים של הנכס.

עוד כמפורט בתצהירו של אילן לוי - משהצליח שחר במשימתו ולאחר שסולקו האנשים שהיו במקום מטעמה של התובעת, הוא יזם פניה למכרים שונים שלו שזומנו ל"מכירה פומבית" של הסחורה שנותרה בנכס - בין אם על המדפים ובין אם במחסנים. יתר על כן, שחר הזמין את עובדיו שלו מחנות סמוכה, כדי שיקחו לעצמם, באופן חופשי ותוך רמיסת זכויותיה הקנייניות של התובעת, מהתכולה. בשעות הערב אף העביר שחר חלק מהסחורה שנותרה בנכס לחנות אחרת המנוהלת ע"י הנתבעת.

על פי עדותו של אילן לוי הוא דיווח לאלתר על המצב למנהל התובעת - בקשי - שהודיע כי הוא מתקשר מיד למשטרה. ואולם, אף שהמשטרה הגיעה למקום (גם לפי פניית שחר) היא לא מצאה לנכון להתערב, מאחר שראתה בארוע סכסוך על רקע אזרחי.

עוד לפי  עדותו - הוא ביקש משחר שישוחח בטלפון עם בקשי, אך הלה סירב באומרו כי אינו מכיר את בקשי וכי אין לו על מה לדבר אתו.

אילן לוי העיד עוד כי על פי הנחיותיו של בקשי, למחרת (ביום 16.2.01) - הוא הגיש תלונה רשמית במשטרה בדבר פלישה לעסק וגניבה. עוד העיד כי ביום 1.3.01 התקשר אליו בקשי וביקש שייגש למחרת היום לנכס וייפגש עם שחר לצורך הוצאת הציוד והמסמכים שעוד נותרו בנכס. דא עקא, משהגיע למקום נוכח לראות כי חלק ניכר מהסחורה שהיתה על המדפים הוצא. לדבריו הוא ביקש משחר להגיע עם רכב ועובדים ביום 4.3.01 כדי להוציא את הנותר ואולם גם בקשתו זו נדחתה ונאמר לו כי עליו להגיע רק ביום 5.3.01. משהגיע בתאריך האמור נוכח כי גם הסחורה שעדיין נותרה לאחר 2.3.01 הועלמה וכל שנותר לו לקחת היו הציוד, המקררים, המחשבים וכן ריהוט וציוד משרדי. גם את הנותר כאמור לא איפשר לו שחר להוציא אלא בתנאי שיחתום על מסמך המאשר כי התובעת קיבלה "את כל הציוד ואין לה תביעות כלפי בזאר שטראוס ונתבע מס' 2". משסירב לכך (תוך שהסכים לחתום אך ורק על הציוד שאופשר לו להוציא), סילקו שחר מן המקום בלא שאיפשר לו לקחת דבר.

רק ביום 24.7.01 נמסר לאילן לוי ע"י בקשי כי בתאום בין באי כוח הצדדים עליו להגיע למקום לשם הוצאת הציוד שנותר. במפגש זה איפשר לו שחר להוציא גם את החומר המשרדי של התובעת. לשם כך הופנה לחלק האחורי החיצוני של הסופר; שם באזור פתוח וברשות הרבים מצא ספרי חשבונות חלקיים של בשערייך. לספרי החשבונות של התובעת או מסמכים שלה, שהיו בנכס ביום 15.2.01 - לא נמצא זכר.

5.         בגין הנזקים שנגרמו לתובעת עקב מעשיו של שחר, על השלכותיהם ותוצאותיהם, הוגשה התביעה דנן, שהועמדה על סך של 1,500,000  ש"ח.  (אם כי הפיצוי הכולל לו עותרת התובעת בסיכומיה הינו בסך 1,303,277 ש"ח).

לטענת התובעת היא זכאית להיפרע בגין נזקיה מהנתבעת מתוקף הסכם השכירות המוסכם, ומשחר היא זכאית להיפרע - שכן במעשי הבריונות והגזלה ביצע כלפיה עוולה נזיקית.

6.         כפי שיובהר להלן, למעשה, הנתבעת, אינה חולקת על כך כי ביום 15.2.01 תפש שחר בכוח את החזקה בנכס וסילק מהמקום את אילן לוי וכל מי שהיה במקום מטעם התובעת. שחר גם אישר כי בבוקרו של אותו יום דיבר אתו אילן לוי, וכי עשה את שעשה בניגוד למוסכם ביניהם:

"כל זה אתה עושה בניגוד למוסכם עם אילן לוי או בקשי, כי הם אלו שהזמינו את הספקים. אמרת סטופ. אני כרגע לוקח פיקוד?

ת. אמרתי כן. ראיתי את הבלגן ועצרתי אותו". (עמ' 103).