פסק-דין בתיק א 30874/04

א)         רקע כללי וטענות הצדדים

1.         התובעת אוחזת בשיק משוך ע"י הנתבע, ע"ס 17,000 ש"ח, שז.פ 31/12/03, שהוצג לפירעון וחזר ללא כיסוי עקב הוראת ביטול. הנפרעת בשיק הנה קידמה סוכנות לביטוח, שחתומה חתימת הסב בגב השיק, ביום 23/3/04 התקבלה התנגדות הנתבע והתצהיר הפך לכתב הגנה.

            הנתבע טוען כי ידידו דני קרן (להלן: "דני"), גנב ממנו שמונה שיקים ריקים, החתומים על ידו על החלק, וביניהם השיק נשוא הדיון כאן. לפני מועד הפירעון הודיע לו דני על גניבת השיקים והתחייב לשלמם, הנתבע ביטל את השיקים בבנק, וכן לאחר כחודש התלונן על הגניבה במשטרה.

            התובעת טוענת כי ניכתה את השיק לדני שקיבל ממנה כסף כנגדו ובהפחתת ריבית הניכיון, כופרת בטענת הגניבה, לטענתה ניכתה שיקים אחרים של הנתבע שהביא דני, ואלו שולמו ללא בעיות, וכי זכאית לתמורת השיק כמי שאוחזת בו כעת, ובהעדר טענות הגנה ראויות ומוכחות.

ב)         דיון והכרעה

2.         העידו בפני מנהל התובעת מר שני יעקב, הנתבע וכן בנו מר אופיר שמידע, והצדדים סיכמו בע"פ ביום הדיון. יומיים לאחר מכן ביקשה התובעת לעכב את מתן פסה"ד עד לבירור טענתה, כי הכתב בשיק נשוא התביעה, זהה לכתב בשני שיקים אחרים שמשוכים מאותו חשבון ע"י הנתבע לפקודת דני, ושנפרעו, הנתבע התנגד לבקשה בטענה כי הדיון בתיק הסתיים וכן שאותם שני שיקים נוספים עצמם לא חלו במסגרת גילוי המסמכים, וכן לא קיים הסבר לאיתורם דווקא כעת, ולאחר שהצדדים סיכמו, לגופו נטען כי אכן הכתב בשיקים זהה כמו השיק נשוא הדיון כאן ושנרשם ע"י דני, ולתגובה צורפו שני שיקים אחרים שנרשמו ע"י הנתבע עצמו. לטענת הנתבע בכך נסתרה טענת התובעת שהנתבע הוא שרשם בכתב ידו השיק נשוא הדיון, ובניגוד לעדותו במשפט.

            בעקבות התגובה, התובעת סבורה כי מתייתר הצורך בבקשה, שכן הנתבע מודה שהכתב זהה, ומבקשת שביהמ"ש ישקול עניין זה כתוספת לראיות בתיק.

            אני מחליט לדחות בקשת התובעת בעניין, מן הטעם שביום 29/11/04, הסתיים הדיון והצדדים סיכמו טענותיהם ולא ראיתי בבקשת התובעת טעם מספק המצדיק פתיחת שמיעת עדויות והצגת ראיות נוספות לאחר סיכומי הצדדים.

3.         לגוף העניין אני מחליט לקבל את התביעה.

            הנתבע טוען לגניבת השיק ע"י דני, אם אכן הייתי מקבל גרסתו, הדבר היה מביא לדחיית התביעה, שכן במקרה של גניבה, גם של שיק חתום ע"י המושך, לא הושלמה פעולת הוצאת השיק, וגם אוחז כשורה, ולא כל שכן אוחז גרידא, אינו גובר על פגם חפצי שכזה. בעניין זה ראה פסק דיני בת.א 43101/03 י.מ שרות עדיף בע"מ נ' אלימלך יוסף מיום 18/12/03, על האסמכתאות המצויות שם.

            ואולם מן העדויות והראיות שבפני לא השתכנעתי כי מדובר בגניבה כנטען ע"י הנתבע, אני סבור, כי הנתבע לא גילה את כל הפרטים בקשר ליחסים שבינו לדני וכי יתכן בהחלט שלנתבע טענות כנגד דני, ואולם טענות אלו אינן עולות לדרגת גניבת שיק חתום ע"י דני, ובאופן השולל הוצאת השיק ע"י הנתבע, ומהווה פגם חפצי כלפי צד ג', ואלו נימוקי.

4.         אין מדובר בגניבה של תיק/ ארנק עם שיקים באוטובוס, ברחוב וכו', בה אין לנגנב היכרות כלשהי עם הגנב, דהיינו עבירה אקראית, שנעשית כנגד רכוש פלוני. כאן הנתבע ודני הכירו והיו מיודדים. קודם לפגישה הנטענת, הנתבע אף מסר לדני שיקים אחרים, כהלוואות ואלו נפרעו בבנק במועדים סמוכים לשיק נשוא הדיון.

            אירוע הגניבה הנטען היה ב 8/03, מדובר לפי הטענה ב 8 שיקים חתומים על החלק שהיו בתיקו של הנתבע ונגנבו ע"י דני, לפי גרסת הנתבע רק לאחר 4 חודשים ב 21/12/03, התקשר אליו דני והודיע לו כי גנב את השיקים וביצע ניכיון לגביהם ושמועד פירעונם קרוב. איני מקבל כסבירה ומתקבלת על הדעת, טענה של אדם - מפקח בחברת ביטוח, שבמשך 4 חודשים ויותר לא שם לב לחסרונם של 8 שיקים שהונחו בתיקו חתומים על החלק, ובקשר לחתימת הסכם שכירות נטען של בנו, ושלא יצא אל הפועל בתוך ימים לאחר הכנת אותם שיקים חתומים.

            לפי נספח ג' להתנגדות - מכתב ביטול השיקים לבנק, שהוא מיום 23/12/03, והסמוך ביותר למועד גילוי הגניבה הנטען (ב 21/12/03), לא מופיע באותו מכתב שום רמז לגניבה, במכתב כותב הנתבע שמבקש לבטל את השיקים ולא לכבדם, לא סביר בעיני שאדם המבטל 8 שיקים בגין גניבתם, כנטען, לא יטען את טענת הגניבה במכתב שמועדו, סמוך ביותר לגילויה, שתלונה במשטרה תוגש רק חודש לאחר מכן - 22/1/04 והקשרה העיקרי, הנו איומים מצד אחד המחזיקים באחד השיקים (שאינו התובעת). לטענת הנתבע קיווה עד אותו מועד, שדני יעמוד בהבטחתו וידאג להסדרת העניין מול מי שקיבלו ממנו את השיקים. לטעמי אדם סביר שמגלה כי נגנבו ממנו 8 שיקים ומולאו בהם סכומים מצטברים של כ 202,000 ש"ח, ועפ"י הודאת הגנב, לטענתו, אמור להגיע באותו מועד ולהתלונן במשטרה.

            התרשמתי בדיון כי הנתבע אינו אדם כה נאיבי ותמים, שבמשך חודשים לא שם לב להעדר השיקים, ושכח לבדוק מה קרה איתם, וכי לו היה מדובר בגניבה אמיתית, כנטען, היה פונה מיד למשטרה ואף מודיע על הגניבה במכתב הביטול לבנק.

            בנוסף תיאור אירוע הגניבה עצמה, ע"י הנתבע עצמו, שלא מסוגל להסביר כיצד קרתה במסגרת פגישה בין שני ידידים, מביא אותי למסקנה שסביר יותר שלא הייתה גניבה, מאשר הייתה וכנטען.

            סיכומו של עניין זה, הידידות הקודמת וההיכרות שבין הצדדים, לרבות מסירת שיקים קודמים לניכיון, הפגישה החברית, ממנה לא עולה הסבר כיצד נגנבו השיקים, הן מבחינת אירועי הפגישה והן מבחינת האיחור הבלתי סביר בגלויה, יחד עם אי פניה לבנק ולמשטרה על אתר, ובמועד הגילוי, מאוחר ככל שיהיה, מביאים אותי במצטבר לשלול את טענת הגניבה של השיק כפי שנטענת ע"י הנתבע.

5.         עפ"י סעיף 29(ב) לפקודת השטרות קיימת חזקה על תמורה ותום לב, ואולם זו חזקה הניתנת לסתירה, במקרה זה, הנתבע מבקש לטעון כי לא הייתה הוצאה והסיחור שלאחריה נגוע ברמאות או אי חוקיות - טענת הגניבה, הנטל הראשוני בעניין זה מוטל על הנתבע המבקש לסתור את קיומה של החזקה האמורה. הצטברות הקשיים כאמור לעיל, פועלים לרעת הנתבע, במובן זה שלא עמד בנטל הנדרש, להחלפת חובת הראיה בעניין, בענייננו אין התובעת צריכה להוכיח העדר גניבה, אלא על הנתבע שזו טענת הגנתו לשכנע כי אכן עובדתית זה מה שקרה.

            עפ"י מאזן ההסתברות האזרחי, ונוכח האמור, ובהתחשב בחזקה קיימת בחוק והנטל הרובץ בעניין על הנתבע, לא הצליח לשכנע את ביהמ"ש במידה הנדרשת בטענת הגניבה.

            כאמור יתכן ולנתבע טענות כנגד דני במישור כספי, אך טענות אלו ככל שקיימות, ולא נתבררו עד תום, אינן יכולות להוות הגנה כאן ביחס לתובעת, שהנה צד שלישי האוחז בתום לב וכנגד תמורה בשיק כאן.