פסק-דין בתיק א 3082/99

1.         התובענה שבפני היא תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - חוק הפלת"ד).

התובעת 1 (להלן: "התובעת"), ילידת 30.3.1973 נפגעה בתאונת דרכים ביום 13.12.1993, עת שחצתה את הכביש.

התובעת הובהלה באמצעות אמבולנס למרכז הרפואי אסף הרופא בצריפין, שם אושפזה במחלקה האורטופדית של בית החולים. במהלך האשפוז, עברה התובעת מספר ניתוחים. תקופת האשפוז נמשכה 121 יום, בין השאר משום שברגלה השמאלית התפתח זיהום קשה. לאחר שחרורה, שבה התובעת לבדיקות ומעקב בבית החולים. כמו כן, אושפזה התובעת ונותחה ברגלה מספר פעמים נוספות.

נהג המכונית הפוגעת נמלט ממקום התאונה והמשטרה לא הצליחה לאתרו. משכך תובעת התובעת את נזקיה מקרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "הנתבעת) מכח הוראות חוק הפלת"ד.

התובע 2 הינו בעלה של התובעת. התובעת 3 הינה אמה של התובעת ושניהם מצטרפים לתביעת התובעת כמיטיביה.

הנתבעת אינה חולקת על כך שהמדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפלת"ד וכן לעניין עצם חובתה לפצות את התובעת. המחלוקת היא לגבי שיעור הנזק, אשר נגרם לתובעת והיקף הפיצוי הכספי לו היא זכאית. כל זאת בשים לב לעובדה שהנתבעת שילמה לתובעת תשלומים תכופים וכי התובעת מקבלת כספים מהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל).

2.         ביום 21.9.2000 מונה ד"ר אמנון ישראלי, המשמש כסגן מנהל בכיר במערך האורטופדי במרכז הרפואי שיבא בתל-השומר, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה.

בחוות דעתו, מיום 22.3.2001 (ת/4), פרט ד"ר ישראלי את הפגיעות שנגרמו לתובעת בעקבות התאונה, ואת הטיפולים הרפואיים השונים אשר עברה (עמ' 2 לחוות הדעת). מתאור המקרה עולה כי אובחן אצל התובעת שבר פתוח בעצם הירך השמאלית (בחוות דעת המומחה נאמר בטעות ימנית), מלווה בהפרעה בזרימת הדם לגפה. התובעת נותחה בדחיפות ביום הגיעה לבית החולים, היינו ביום התאונה. השבר בעצם הירך קובע במקבע חיצוני. באמה השמאלית אובחן שבר סגור בעצם האולנה, אשר טופל בשחזור ניתוחי וקיבוע פנימי על ידי לוחית מתכת וברגים, במקביל לניתוח בעצם הירך.

למחרת, ביום 14.12.1993, נותחה התובעת בשנית, בעקבות הפרעה חוזרת באספקת הדם לגפה. קיבוע השבר בעצם הירך הוחלף לקיבוע פנימי על ידי לוחית מתכת וברגים, בתוספת שתל עצם מרכס האגן השמאלי.

ציין המומחה כי מהלך ההחלמה התאפיין בתהליך זיהומי אלים באתר השבר בעצם הירך במקום לקיחת שתל העצם מהאגן. בשל כך נותחה התובעת מספר רב של פעמים - כ-10 ניתוחים חוזרים, במהלכם הורחק הקיבוע הפנימי מהירך והוחלף במקבע חיצוני ובהטריות חוזרות של הפצעים המזוהמים. בתקופה זו התפתח חוסר חיבור מזוהם של עצם הירך שלא נענה לטיפולים הנ"ל. התובעת המשיכה וקיבלה טיפולים אשר הוגדרו על ידי המומחה כ"שמרניים" במשך כשנתיים וחצי, אך השבר בירך לא התאחה.

ביום 7.10.1998 טופלה התובעת שוב בניתוח בו נכרת אזור חוסר החיבור המזוהם בעצם הירך השמאלית והירך קובעה במקבע חיצוני על מנת להשיג חיבור והארכה של הירך. התובעת טופלה במקבע כ-8 חודשים עד להסרתו ביום 9.6.1999 עת נצפה חיבור מספיק של העצם.

השבר באמה הימנית החלים באופן מלא, ללא אירועים חריגים.

קובע המומחה בחוות דעתו (עמ' 4) כי לאחר השלמת הטיפולים, סובלת התובעת מקיצור ניכר של הירך השמאלית, עם כאבים במאמץ וקושי בהליכה, תוך שימוש בקביים, וכן מנוקשות וחוסר תנועה של ברך ימין וצלקות מרובות המפריעות לה מבחינה אסטטית.

עוד ציין המומחה כי בבדיקת התובעת נצפתה יציבות קלינית של השבר בעצם הירך השמאלית, עם עדות רנטגנית לחוסר חיבור היפרטרופי ומבנה עצם סקלרוטי סביב אזור השבר. היציבות הקלינית מקורה בחיבור פיברוטי, או גשר גרמי חלקי ומאפשרת ניידות, ללא שימוש במחוך לירך.

כן נאמר בחוות הדעת כי הירך קוצרה ב-7 ס"מ, עם הגבלה בינונית בטווחי תנועת מפרק הירך וחולשה קלה של השרירים סביבו. ברך שמאל של התובעת מקובעת ללא תנועה ביישור. כן צוין כי נצפו צלקות נרחבות ומכוערות בירך , בשוק ובאגן שמאל.

3.         נכות רפואית:

            לאור האמור לעיל, קבע המומחה את שיעור הנכות הרפואית הצמיתה של התובעת, בהתחשב בתקופה הארוכה של אי כושר לעבוד (כ-6 שנים) כדלקמן:

א.           עקב חוסר איחוי של השבר בירך, היציב קלינית וההפרעות סביב מפרק הירך - 40%

ב.      עקב קיצור הגפה השמאלית התחתונה - 20%