פסק-דין בתיק א 30426/05

מבוא וטענות הצדדים

1.       האם פעולה בלתי-שגרתית של שלוח בעל סמכויות נרחבות עולה כדי חריגה מהרשאה? והאם יש מקום לחלוקת החבות בין השולח, שיצר מצג של סמכויות נרחבות לשלוח; לבין השלוח, ש"מתח" את סמכותו מעבר ליישומיה הרגילים; ולבין הצד השלישי, ששיתף פעולה עם השלוח מבלי לוודא את הסכמת השולח לפעולה הבלתי-שגרתית?

2.       על יסוד התשתית העיונית שהנחתי בפסק דיני מיום 11.6.06 בעניין קזימירסקי [ת.א. (שלום ת"א) 26905/05 קזימירסקי נ' כרמי צבי אחים סגל בע"מ] - אבקש להשיב על שאלות אלה, בהתייחס לעובדות הפרשה שלפניי.

3.       לפניי תביעה שהגישה התובעת, חברת הובלות בעלת משאית אחת, דותן שינוע בע"מ (להלן: 'שינוע'), בת.א. (שלום ת"א) 30426/05, נגד ע.ס.מ. בע"מ (להלן: 'עסמ'), לתשלום חוב ישן של עסמ לשינוע בסך 40,200 ש"ח, וחוב נוסף בסך 1,170 ש"ח בגין חשבונית על שם המועצה האזורית מטה יהודה שלטענת שינוע עסמ התחייבה לפרעה. עסמ מודה בחוב העיקרי, אך כופרת בחוב הנוסף. אולם, כנגד חבותה בחוב העיקרי מעלה עסמ טענת קיזוז, העומדת ביסוד תביעתה הנגדית הנפרדת שתוצג להלן. עסמ שלחה הודעה לצד שלישי נגד שמשון הלוי (להלן: 'הלוי'), עובדה היחיד של שינוע אשר שימש כנהג המשאית ונהג לייצג אותה בעסקאות הובלה עם צדדים שלישיים. טענת עסמ נגד הלוי היא שאם יוברר כי אין מקום לקיזוז מול שינוע, משום ששכירת הציוד המכני ההנדסי ('צמ"ה') מעסמ, שעל דמי השכירות בגינו סבה טענת הקיזוז, לא נעשתה על ידי שינוע אלא על ידי הלוי - כי אז על הלוי לשפותה בגין שכירת הצמ"ה. למעשה, טענת עסמ כלפי הלוי רלבנטית פחות לתביעתה של שינוע ויותר לתביעתה הנגדית של עסמ, כלהלן.

4.       עוד לפניי תביעתה הנגדית של עסמ בת.א. (שלום ת"א) 41149/05, נגד שינוע והלוי,  לתשלום דמי השכירות בגין הצמ"ה, שהוזמן על ידיהם או מי מהם, בסך 46,566 ש"ח. שינוע שלחה, במסגרת תביעת עסמ, הודעה לצד שלישי נגד הלוי, בטענה שבשכירת הצמ"ה חרג הלוי מהרשאתו, ולפיכך אם יש חוב כאמור לעסמ - על הלוי לשאת בו.

5.       הדיון בשתי התביעות - הקשורות באותה פרשה ובאותם צדדים - אוחד. 

6.       למעשה, המחלוקת העיקרית בשתי התביעות נוגעת לשאלת החבות בגין שכירת הצמ"ה של עסמ ביזמת הלוי, במסגרת מיזם עסקי, שנכשל, למשיית ספינה בנמל אשדוד.

7.       שינוע, מפי דותן, טוענת שמדובר במיזם פרטי של הלוי, נהג שכיר בשינוע, אשר ניצל את ריחוקו הנפשי והגיאוגרפי של דותן, עקב נסיבות אישיות קשות, הטעה אותו בדבר מהותו האמיתית והמלאה של המיזם, זנח את חובתו לדאוג לניצול כלכלי יעיל של המשאית ושל זמנו-שלו בשירות שינוע, והסתבך במיזם הכושל שלא בהרשאתו של דותן. לפיכך שינוע אינה חבה בדמי השכירות של הצמ"ה של עסמ. ממילא עסמ אינה רשאית לקזזם כנגד חובה לשינוע.

8.       עסמ טוענת שהלוי פעל בהרשאה פנימית, מכוח אישורו ולחלופין אשרורו של דותן; ולחלופי-חלופין - פעל בהרשאה חיצונית, מכוח מצגיהם של שינוע ודותן שלפיהם הלוי מורשה של שינוע להתקשרות בעסקאות ללא סייג. לפיכך שינוע חבה בדמי השכירות האמורים, ועסמ רשאית לקזזם כנגד חובה הישן לשינוע (למעט החשבונית ע"ס 1,170 ש"ח שעסמ כופרת בחבותה לגביה).

9.       הלוי טוען כי פעל בגדרי הרשאתו הפנימית במסגרת שינוע, בידיעתו ובאישורו של דותן, ללא כל אינטרס אישי וללא כל כוונה בלתי טהורה, כדי לנצל הזדמנות עסקית רווחית-לכאורה לטובת שינוע, ובאותה הזדמנות לגבות, על דרך הקיזוז, חוב קשה-גבייה של עסמ לשינוע.

דיון והכרעה

10.   סיכומיהם המפורטים והבהירים של ב"כ הצדדים (ראו הערותיי להלן בפסקאות ‏33-‏34) מאפשרים לי לקיים את מצוותה של תקנה 214טז(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי, בדבר מתן מתן פסק דין תמציתי בהקשר של סדר דין מהיר כבענייננו, ולכוון בדברי לעניינים שפורטו בסיכומים מבלי לחזור עליהם.

11.   ראשית אפנה מן הדרך את עניין החשבונית ע"ס 1,170 ש"ח, ואקבע, תוך קבלת טענתה של עסמ, כי משעסמ כפרה בחשבונית זו, שהוצאה על שמה של המועצה האזורית מטה יהודה, ומשלא באה כל ראיה התומכת בעדותו היחידה של בעל הדין, דותן, בעניין זה - דין תביעתה של שינוע בגין פריט זה להידחות.

12.   לפני הדיון בעניין העיקרי, אציין כי עיקרו של נטל הראיה בענייננו מוטל על עסמ. עסמ הודתה בחובה הישן כלפי שינוע, אלא שהעלתה טענה לקיזוז חוב זה מול דמי השכירות של הצמ"ה. כלומר, טענתה של עסמ היא מסוג 'הודאה והדחה', והנטל עליה להוכיח את טענת הקיזוז שלה. אין צריך לומר שהנטל על עסמ להוכיח את תביעתה הנפרדת לדמי השכירות האמורים, שאינה אלא מסגרת דיונית נוספת לאותה טענה עצמה. על עסמ גם הנטל להוכיח את חבותו של הלוי, הן במסגרת ההודעה לצד שלישי ששלחה נגדו במסגרת תביעת שינוע, והן במסגרת תביעתה-שלה נגדו. רק בהקשר של ההודעה לצד שלישי ששלחה שינוע נגד הלוי במסגרת תביעתה של עסמ - הנטל הוא על שינוע. 

13.   טענת התרמית שמעלה שינוע כנגד הלוי היא טענה חמורה, שהנטל להוכיחה מוגבר. שינוע לא עמדה בו. לא באה לפניי כל ראיה כי הלוי קיבל, או ניסה לקבל, טובת הנאה אישית כלשהי בגין המיזם. לא נטען שהלוי חטא אי-פעם בביצוע עבודות פרטיות באמצעות המשאית של שינוע. איני מוצא בחומר הראיות טעם מספיק לטפול על הלוי אשמה זו בענייננו. אציין, בהקשר זה, כי גם את האמירה של הלוי, לגרסת דותן, "אל תדאג זה עניין שלי, אני אסגור את זה" [פרוטוקול, עמ' 10] - איני רואה הכרח לפרש כהודאה מצד הלוי שלפיה אכן היה מדובר בעבודה פרטית. ניתן לפרש זאת כביטוי של אחריות מצד הלוי לחלץ את שינוע מן התסבוכת שנגרמה עקב המיזם הכושל, שאליה נכנסה ביוזמת הלוי.

14.   למעשה, אין בענייננו מחלוקת בדבר גדרי הרשאתו הרחבה של הלוי לנהל את ענייניה של שינוע. כהודאתו של דותן [פרוטוקול, עמ' 6]:

"שמשון היה נהגי, נאמן עליי, הציוד שהיה ציוד שלי הוא מוערך בין 800 (צ"ל: 800,000 - ש"פ) למיליון שקל, זה היה בידיו לכל דבר, ונתתי בו אמון, קשרי העבודה בינינו היו כך שהיה לו אינטרס בריבוי עבודה, הוא היה אמור לקבל אחוזים מן הרווחים".

ממש מהדהדים כאן גדרי הרשאתו הרחבים של יוסף בבית פוטיפר: "ויפקדהו על-ביתו, וכל-יש-לו, נתן בידו" [ בראשית לט, ד].

15.   מאידך-גיסא, לא שוכנעתי כי דותן נתן הסכמה-מדעת למיזם הנדון, על יסוד גילוי מלא ונאות מצד הלוי. לא הייתה מחלוקת שהיה מדובר במיזם שאינו תואם את פעילותה השגרתית של שינוע, אשר תמיד הובילה את הצמ"ה של עסמ לצורך מיזמים של אחרים, ומעולם לא שכרה אותו לצרכיה שלה [הודאת הלוי, פרוטוקול עמ' 32]. ממילא לא היה המיזם בר-היקש-פשוט, מבחינתו של הלוי, לפעולות השגרתיות שאותן היה רגיל לנקוט בשם שינוע, על דעת דותן. לפיכך סבירה הייתה ציפייתו של דותן, במסגרת היחסים הפנימיים בין שינוע ודותן לבין הלוי, כי הלוי לא יראה עצמו מורשה להתקשר במיזם כאמור על דעת עצמו, חרף המידה הרחבה של עצמאותו בניהול עבודתה של שינוע בעניינים שגרתיים. אמנם, הלוי הודה בחובתו כאמור [שם], אך טען לקיומה, תוך יידועו של דותן במלוא פרטי המיזם החריג [שם, עמ' 32-33]. אולם בכלל דבריו של הלוי באותו הקשר אני מוצא חיזוק לגרסה זו. בתשובה לשאלה הראשונה דילג על תשובה ישירה ואמר כי לא היה לו אינטרס אישי. בהמשך, בתשובה לשאלה מדוע לקח על עצמו את האחריות, השיב [שם, בעמ' 33]:

"במשך כל הפרויקטים, מאז שאני עם מאיר, מ-2002, מה שהיה צריך לטובת העסק זה אני, ואני מודיע לו, והוא אומר לי: מה שצריך לטובת העסק תעשה".

בתשובה לשאלה "גם כשזה פעולה חריגה?" השיב בחיוב, אולם הודה בהיעדרם של תקדימים לפעולה חריגה כאמור.