פסק-דין בתיק א 3042/98

הנתבעת מס' 2, המחזיקה במניותיה של הנתבעת מס' 1 (להלן יקראו ביחד: "הנתבעות"), אגודה צרכנית שיתופית שהפעילה רשת של מרכולים ברחבי הארץ.

על פי המתואר בכתב התביעה, בסוף שנת 1995, פנתה התובעת אל הנתבעות במטרה לפעול לקידום ההצעה להתקשרות עסקית בין התאגיד האמריקאיTopco     Associates Inc (להלן: "טופקו")  לבין הנתבעות, לשם הצטרפותן לטופקו וליבוא מוצרים לישראל. טופקו הינה תאגיד ענק, שמחזור עסקיו הינו בהיקף של מיליארדי דולרים בשנה ועיקר כוחו בהיקף פעילותו, היקף שמאפשר רכישות במחירים זולים. בנוסף, הוא מתמחה בפעילות של רכישת מוצרים תחת שם מותג (Brand Name). התובעת נסעה לחו"ל למטה טופקו לשם קידום הענין, בהמשך, התקיימו פגישות, תכתובות הועברו, הצעות הועלו ודרכי התקשרות ספציפיות הוצגו ותואמו בין הצדדים.

מידע רלוונטי בנוגע למוצרים אלו ואחרים, מחירים ועלויות הועבר, ותיאום פגישות, נעשה בעיקרו על ידי התובעת, שהרי לנתבעות לא היה כל קשר קודם עם טופקו.

כך ולאחר השתתפות כל הצדדים האמורים בפגישה בשיקגו, וטיוטות הסכם תוקנו הושגה הסכמה (בכתב) בין הנתבעות לטופקו, וכן סוכם שהתובעת ואקספואל ישמשו כסוכן בלעדי של הנתבעות. לאחר אותה הסכמה, שעל פי הנטען היתה סופית,  הודיעו הנתבעות לתובעת על סיום הקשר העסקי ביניהן, וזאת בטענה כי במהלך המשא ומתן "נתגלעו חילוקי דעות שמנעו גיבוש הסכם".

בסופו של דבר, גובש הסכם בין הנתבעות לטופקו ליבוא מוצרי האחרונה לישראל ואף יצא לפועל, תוך שהתובעת נותרת מחוץ לתמונת ההתקשרות, הן בכל הנוגע לפעילות והן בנוגע לעמלות שאמורה היתה לקבל מאותה התקשרות. לטענת התובעת, התקיים שיתוף פעולה אינטנסיבי בין הצדדים, וההסכם שנכרת בסופו של יום היה פרי יוזמתה ותוצר מאמציה שלה לקידום העסקה.

התובעות עתרו איפוא לסעד של פיצוי בגין הפרת ההסכם ולחילופין, לעמלת תיווך בגין קשירת העסקה בין טופקו לנתבעות, וזאת על יסוד החשבונות (לשם חישוב  הנזק הנטען מבוקש הסעד למתן חשבונות) והמסמכים על פי אחוזים שנקבעו בין הצדדים.

הנתבעות התגוננו כנגד התובענה, תוך שהן מעלות טענות כנגד התובעת והתנהלותה. בפתח כתב הגנתן, טענו הנתבעות  לחוסר תום לב של התובעת, והוסיפו וציינו, כי היתה להן היכרות קודמת עם טופקו עוד בטרם התיימרה התובעת לשמש כמתווכת. לשיטת הנתבעות, לא נקשר כל הסכם ולא נתגבשה כל הסכמה בין הצדדים, לפיה תשמשנה התובעות או מי מהן כסוכן בלעדי לצורך יבוא מוצרי טופקו בארץ.

מעבר לכך, חילוקי דעות מרובים נתגלעו בין הצדדים לכל אורך הדרך,  ובכל מקרה, המשא ומתן בין הצדדים מעולם לא נסב אודות שירותי תיווך, אלא אודות שירותי יבוא. הנתבעות הוסיפו וטענו, כי ההתקשרות עם טופקו נעשתה ישירות ותוך קבלת תנאים קבועים, הנהוגים בטופקו. כל חלקה של התובעת בקשירת העסקה בין הנתבעות לבין טופקו היה שולי וחסר ערך  והיא אך הערימה קשיים ויצרה חיכוכים אשר פגעו והכשילו כל סיכוי לקידומו של המשא ומתן. ראוי להדגיש, כך הנתבעות, כי אין כל סתירה בין קיומו של משא ומתן אינטנסיבי, כן ותם לב, במהלך תקופה לבין כשלונו בסופו של דבר.

לבסוף, הדגישו הנתבעות, כי לא עומדת לתובעת כל עילת תביעה בגין הפרת הסכם לנוכח העובדה, כי כזה לא נשתכלל לעולם, מה גם שכל עבודה בפועל למתן שירותי יבוא, לא בוצעה על ידי התובעת ולכן אין כל מקור לתשלום עמלת תיווך וייזום, מכל סוג שהוא. גם לגבי התביעה למתן חשבונות, לטענת הנתבעות, לא התקיימה מערכת יחסים המצדיקה את מתן החשבונות ומכיוון שאין התובעת זכאית לעמלה כלשהי, אין מקום להיכנס כלל לדרך חישובה.

לאחר שנסיונות להביא את הצדדים להסדר כשלו (ובנסיבות, בעיקר לאור עדות מר יעקב גלברד (להלן: "גלברד"), מי שהיה מנכ"ל הנתבעות אותה עת, חבל שכך, באשר הלה אישר מפורשות בעדותו את זכאות התובעות לפיצוי מסוים, כפי שעוד יפורט להלן), נשמעו הראיות בתיק. ראוי לציין, כבר עתה, כי הבאת הראיות מצד הנתבעות היתה חלקית ביותר, כי הנתבעות נמנעו, מטעמים השמורים עמן, מהבאת ראיות זמינות (ובמיוחד אמורים הדברים באחד מאנשי השיווק, שעמד בקשר אינטנסיבי עם התובעת וכן בעורכי הדין שערכו את ההסכמים עם התובעת, שלדעתי השתכללו לכלל הסכם מחייב ולמצער יצרו מצב משפטי, בו מנועות הנתבעות מלטעון כנגד זכאות התובעות לעמלה מרכישותיהן מעם טופקו).

הגב' אלישבע סגל, התובעת, נחקרה על תצהירה, בחקירה נגדית במהלך שלוש ישיבות ארוכות ומתישות, ויאמר מיד, שגרסתה העובדתית לא נסתרה ולו במעט במהלך אותה חקירה.

מר ניסן אלנבוגן (להלן: "אלנבוגן"), שהועסק על ידי הנתבעת, כמנהל תחום מכולת ומותג פרטי, ושימש בין היתר, כקניין הראשי של מוצרי המכולת, נחקר אף הוא על תצהירו (שהוגש באיחור ניכר, לאחר שהנתבעות הבינו ככל הנראה, שעדות גלברד הזיקה להם והצביעה על חבותן בתשלום שכר לתובעות). גלברד, שכאמור שימש כמנכ"ל הנתבעת מס' 1, נחקר בחקירה ראשית ונגדית, מבלי שהוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

ההליכים התנהלו תחילה לפני כב' השופט סטרשנוב, ולאחר מכן נשמעו העדויות לפני כב' השופט אזר ז"ל,  וכשהצדדים הגיעו לפניי,  ביקש ב"כ הנתבעות, עו"ד רוטמן לחקור פעם נוספת את גב' סגל,  וזאת על מנת לאפשר  התרשמות מדויקת וברורה יותר.

בהחלטתי מיום 29/12/04 קבעתי אין כל הצדקה וטעם בהעדתה המחודשת של הגב' סגל, שעדותה התמשכה על פני שלוש ישיבות. הוריתי על הגשת סיכומים, ואלו הוגשו. אני חייב לציין, למקרא הראיות בתיק, שהעתירה לזימון התובעת לעדות מחודשת בתיק, נראית לא יותר מנסיון לדחות את הקץ ולהתיש את התובעת. התשתית הראייתית בתיק, היא כה ברורה, והחסרים הראייתיים בתיק, בכל הנוגע לעמדת הנתבעות הם כה בולטים, עד שממש התקשיתי לראות על סמך מה מעלות הנתבעות את טענותיהן בסיכומים כלפי התובעת.

אין מחלוקת בין הצדדים לגבי קיומו של משא ומתן להתקשרות בהסכם לאספקת שירותי יבוא. סלע המחלוקת הוא בשאלה האם התגבש הסכם בר תוקף תוך קיום תנאים בסיסיים - מסויימות וגמירות דעת, שלטענת הנתבעות לא התקיימו בעניינינו ואילו לשיטת התובעת, המסמכים והתצהירים שצורפו לכתב התביעה הוכיחו השתלשלות עסקית משותפת שנוסחה לאורך דרכה על דרך של טיוטות חוזה, על ידי המחלקה המשפטית של הנתבעות.

עוד לטענת התובעת, סיכום מלא של תנאי ההתקשרות, לאחר שורה של טיוטות הושג, תוך טיפולה המסור והנמרץ לקידום יחסי העבודה שבין התובעת לבין הנתבעות ומול טופקו, טיפול  שארך כמחצית השנה לערך.

דא עקא, מטרת התובעת לתיאום, תיווך וייזום ייבוא המוצרים, הושגה, אך שכר לא שולם לה אי-פעם, שכר שהיא סבורה (ובצדק) שמגיע לה בגין פועלה.  הסיבה היא לשיטתה, בנסיגה חסרת תום לב מהסכם מוגמר ושלם, וכי טענת הנתבעות בדבר חילוקי דעות הוכחה כמופרכת, ולא הובאו כל ראיות לסתור מצד הנתבעות.