פסק-דין בתיק א 30409/04

פתח דבר

זוהי תביעה לתשלום נזקי התובעת אשר נגרמו - כך על פי הטענה - כתוצאה מהתנהגות הנתבעת אשר גרמה, שלא כדין, להפרתו של חוזה שכירות תקף, אשר נכרת בין התובעת לצד ג'.

הצדדים לתובענה זו, הגיעו לידי הסכמה דיונית לפיה הדיון בתובענה יפוצל, כך שתחילה תידון שאלת אחריות הנתבעת בגין עוולה של גרם הפרת חוזה, ובמידה ויסתבר כי זו אכן קיימת - תידון שאלת קיומו של נזק כספי והיקפו.

פסק דין זה מתייחס, איפוא, אך לשאלת החבות.

העובדות

1.         התובעת, אלוניאל בע"מ, הינה חברה פרטית, בעלת זיכיון להפעלת מסעדות מקדונלד'ס בישראל (להלן: " התובעת").

            הנתבעת, ריקמור בע"מ (להלן: " הנתבעת") - המצוייה בהקפאת הליכים מיום 6/2/03, באמצעות נאמנה עוה"ד דורון טושמן (להלן: " הנאמן") - הפעילה בזמנים הרלבנטיים לתובענה, מסעדת "בורגר קינג" בשטח של כ - 105 מ"ר בקומת הקרקע במרכז המסחרי "מול הפארק" ברעננה (להלן: " המושכר").

            אחוזת בית מרכז מסחרי ודיור לגיל הזהב (להלן: " המשכירה"), הינה המנהלת והמפעילה של המרכז המסחרי בו מצוי המושכר, והזכאית להשכיר יחידות במרכז ובכלל אלו את המושכר, בהרשאת בעלי המרכז המסחרי, מליבו ישראל בע"מ ומליבו השקעות בע"מ (להלן: " הבעלים" או " מליבו").

2.         בתאריך 21/2/04 נחתם הסכם שכירות בין הנתבעת לבין המשכירה, לפיו שכרה זו הראשונה את המושכר לתקופה של 3 שנים ושתי תקופות אופציה בנות 3 שנים כל אחת (להלן: " הסכם השכירות" או " ההסכם").

            תקופת השכירות (כולל שתי האופציות) על פי ההסכם, נסתיימה ביום 1.5.03 ובמועד זה אמורה הייתה הנתבעת לפנות המושכר ולהחזיר החזקה בו לידי המשכירה.

3.         בתאריך 19.2.03 חתמו המשכירה והתובעת על זיכרון דברים (להלן: " זיכרון הדברים"), לפיו שכרה זו האחרונה את המושכר לתקופה של 24 שנים ו - 11 חודש, לשם הקמת מסעדת מקדולנד'ס במקום.

            מועד המסירה נקבע בזיכרון הדברים ליום 1.5.03 (להלן: " מועד המסירה"), הלא הוא המועד בו אמורה הייתה הנתבעת לפנות המושכר.

4.         הנתבעת סירבה לפנות המושכר במועד המסירה, בטענה כי בינה לבין המשכירה נכרת הסכם בעל פה, לפיו הוארך הסכם השכירות לתקופה של 3 שנים נוספות - בתנאי ההסכם.

            בשל עמדת הנתבעת, כאמור, פנתה המשכירה ביום 4/5/03 לבית המשפט המחוזי בתיק פש"ר בבקשה (בש"א 9113/03) להורות לנתבעת, באמצעות הנאמן, לפנות המושכר לאלתר.

            בהחלטה מיום 29.6.03 קבע בית המשפט (כבוד השו' ד. קרת-מאיר) כי הסכם השכירות נסתיים ביום 1.5.03 והורה לנתבעת לפנות המושכר ולהחזיר החזקה בו לידי המשכירה (להלן: " החלטת הפינוי").

            בקשת הנאמן מיום 1.7.03, בשמה של הנתבעת, לעיכוב ביצוע החלטת הפינוי - נדחתה ולא הוגש עליה ערעור.

            הנתבעת פינתה את המושכר ביום 15.7.03, ולמחרת היום, 16.7.03, קיבלה התובעת את החזקה בו לידיה.

5.         אחר הדברים האלה, פנתה התובעת ביום 18/10/03 לבית המשפט המחוזי, במסגרת תיק הפש"ר, בעתירה (בש"א 19909/03), לחייב הנאמן לשלם לה סך של 275,456 ש"ח, בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב אי פינוי המושכר במועד המסירה.

בהחלטה מיום 3.2.04, דחה בית המשפט (כבוד השו' ו. אלשיך) את הבקשה, והיפנה את התובעת, באם תרצה בכך, להגיש תביעתה לבית המשפט המוסמך (להלן: " החלטת הדחייה").

התובענה וטענות הצדדים