פסק-דין בתיק א 30055/05

התביעה שבפני מתייחסת לתאונת דרכים שאירעה ביום 7.7.04 ברחוב צבי בורנשטיין בירוחם.

טענות התובעות :

לטענת התובעות רכב הנתבעת יצא באופן פתאומי מחניה בצד ימין של הכביש, על מנת לבצע פניית פרסה, וזאת במקום שבו עובר קו הפרדה רצוף. התובעת 2, שנהגה ברכב, ניסתה להסית את הרכב שמאלה, אך למרות זאת לא הצליחה למנוע את התאונה ורכב הנתבעת פגע ברכבה בכנף הימנית קדמית, באזור הגלגל הקדמי, והדף אותה לעבר המדרכה הנגדית. כך נגרם נזק נוסף לכלי הרכב של התובעות.

טענות הנתבעת :

לטענת הנתבעת, היא היתה בנסיעה רצופה ולא בחניה, כאשר נאלצה לעצור בגלל כלב שחצה את הכביש בריצה. לדבריה, רכב התובעת עקף אותה על קו ההפרדה הרצוף והוא שפגע ברכב בו נהגה, בפינה השמאלית קדמית. בכתב ההגנה נטען שמיד לאחר התאונה התנצלה התובעת באזני הנתבעת, ובאזני אביה ואחיה, שהגיעו למקום סמוך לאחר התאונה.

הדיון :

בדיון שבפני הוצגו תמונות הנזק לרכב התובעות ( ת/1). התמונות צולמו לאחר התאונה, במקום הארוע. הנתבעת טענה שהנזק לרכבה היה קטן ביותר ולכן אין תמונות נזק וגם לא הוגשה תביעה נגדית. שני הצדדים הגישו תמונות של מקום האירוע. לא הובאו עדים מטעם מי מהצדדים, פרט לנהגות עצמן. אביה של הנתבעת, אף שסייע לה לנהל את הגנתה, לא העיד מטעמה לעניין הדברים שנאמרו, לטענת הנתבעת, באוזניו, לאחר התאונה.

התובעת חזרה בדיון על גרסתה ועדותה הייתה רצופה ואמינה. 

הנתבעת טענה בדיון, שהגיעה מביתה והתכוונה לנסוע לסניף קופת חולים מכבי, הנמצא סמוך למקום התאונה. עמה ברכבה היה בנה הקטן. היא חזרה על טענתה, שנכתבה במסמך ת/3 - מכתב של הנתבעת לתובעת 1 - לפיה עצרה עצירה מלאה, על מנת לאפשר לכלב לחצות את הכביש (בכתב הגנתה נטען כי האטה). לדבריה, העצירה היתה בתוך נתיב הנסיעה הימני, ואף שרכבה "ברח" קצת לצד שמאל, הוא היה עדיין בתוך נתיב הנסיעה הימני, כאשר התובעת עקפה אותה משמאל ופגעה לה בפגוש הקדמי שמאלי. היא טענה שכל התאונה כולה אירעה בתוך הנתיב הימני. היא הכחישה מכל וכל שחנתה מצד ימין, שהיא יצאה מחניה או שהתכוונה לבצע פניית פרסה.

הכרעה וסיכום :

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגות ועיינתי בחומר הראיות שבפני הגעתי למסקנה שדין התביעה  להתקבל.

הפגיעות ברכב התובעת מתיישבות יותר עם גרסתה מאשר עם גרסת הנתבעת. אילו היתה גרסת הנתבעת נכונה, כי התובעת סיימה את העקיפה מוקדם מדי, תוך פגיעה ברכב הנתבעת, סביר היה שהתובעת היתה פוגעת ברכב הנתבעת עם החלק האחורי, ולא עם הכנף הקדמית ימנית. בנוסף, העובדה שרכב התובעת הועף על המדרכה ממול, מצד שמאל, כפי שניתן לראות באסופה ת/1 שצולמה מיד לאחר התאונה, מתיישבת טוב יותר עם הגרסה שהתובעת נסעה ישר והנתבעת הייתה בפניה מצד ימין לצד שמאל, מאשר עם גרסת הנתבעת, שהפגיעה נגרמה בשעה שהתובעת פנתה ימינה חזרה לנתיב הנסיעה, ואילו היא עצמה הייתה בעצירה. במצב זה, המתואר על ידי הנתבעת, קשה להניח שרכב התובעת היה מוצא עצמו על המדרכה בכיוון הנגדי, מצד שמאל.

גרסת התובעת, שהנתבעת יצאה מחניה בצד ימין, מקבלת חיזוק מסוים בדברי הנתבעת, לפיהם התכוונה להגיע לסניף קופ"ח מכבי, הנמצא סמוך למקום התאונה. כלומר - הנתבעת אכן התכוונה לעצור ולחנות באותו מקום, אלא שלטענתה היתה בדרך אל המקום, ולא ממנו.

יתר על כן, גרסת התובעת הגיונית בעיני יותר מהגרסה לפיה התובעת, שעקפה את הנתבעת משמאל, חזרה לנתיב הנסיעה הימני טרם השלמת העקיפה, בלא כל סיבה, וכך אירעה הפגיעה. יצוין, כי בעוד שהנתבעת ציינה שלא היו עדים לאירוע, מאחר שהכביש היה ריק (דברים אלה נאמרו בדיון אך אינם רשומים בפרוטוקול), טען אבי הנתבעת בסיכומיו בשמה, שסביר להניח שהתובעת נצמדה לנתבעת בעת העקיפה בגלל כלי רכב שהגיעו ממול. טיעון זה, שלא היה לו כל בסיס בראיות (ולהיפך), בא כנראה להסביר את הטענה הלא מאד סבירה, שהתובעת ללא כל סיבה "חתכה" את העקיפה באמצע.

לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעות סך של 9,300 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה (24.5.05) ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעות הוצאות משפט, הכוללות אגרה, כפי ששולמה, וכן שכר טרחת עורך דין בסך  781  ש"ח  (כולל מע"מ כדין).

ניתן היום כ"ב באלול, תשס"ה (26 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.

                                                                                      מיכל ברק-נבו, שופטת

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: