פסק-דין בתיק א 30032/04

בפניי תביעה לתשלום עבור ביצוע עבודות חשמל שהתובעת ביצעה עבור הנתבעת במסגרת פרוייקט אגד ירושלים, ופועלים שהיא סיפקה לה.

ביום 18.1.01 נכרת בין הצדדים הסכם לפיו תספק התובעת לנתבעת פועלים לשם ביצוע עבודות חשמל.

לטענת התובעת, עפ"י החוזה היה על הנתבעת לשלם לה 35 ש"ח לשעת עבודה של פועל ל- 10 שעות עבודה ביום, וכן תשלום עבור שעות נוספות עפ"י סעיף 16 א' לחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א - 1951.

בינואר 2001 החלה התובעת בביצוע העבודות אשר נמשכו 13 חודשים.

בתום כל חודש העבירה התובעת לנתבעת פירוט חשבון לתשלום, אליו צירפה יומני עבודה חתומים על ידי נציג הנתבעת וכן כרטיסי שעות עבודה של הפועלים בשטח, מאושרים על ידי נציג הנתבעת.

משך 13 חודשים אישרה הנתבעת את החשבונות ומסרה שיקים לפירעון חוב עפ"י החשבון המאושר לתשלום.

בנוסף לעבודות עפ"י החוזה ביצעה התובעת בפרוייקט עבודות נוספות על בסיס חוזה קבלנות לפי שכר מוסכם מראש, והגישה בגינן חשבון ביום 5.4.01. לטענת התובעת 'גם במקרה זה' עיכבה הנתבעת חלק מהסכום המוסכם לתשלום, כמפורט בחשבון קבלנות סופי מצטבר מיום 31.1.02.

לטענת התובעת החל מחודש העבודה השני נוצר פער בין החשבון שאושר לתשלום לבין הסכום ששולם בפועל בגובה של 5 ש"ח עבור כל שעת עבודה, כך שבפועל שולמו לתובעת 30 ש"ח לשעת עבודה.

לטענתה, לא שילמה לה הנתבעת את הסכומים שהיא אישרה לתשלום, ופניותיה לא זכו למענה. לפיכך שלחה מכתב אתראה מיום 26.8.03 באמצעות בא כוחה ומשפנייה זו לא נענתה הגישה את התביעה שבפניי ע"ס 389,000 ש"ח.

לטענת הנתבעת מחיר שעת עבודה בסך 35 ש"ח לשעה שנקבע בהסכם היה בתוקף חודש אחד בלבד, דהיינו ינואר 01. בהמשך הוסכם בין הצדדים כי המחיר יופחת ל-30 ש"ח לשעה ובהתאם לכך הגישה התובעת את החשבונות החל מחודש פברואר 01.

לטענתה, עפ"י ההסכם, התובעת הינה קבלן עצמאי ואין, ביחסים שבין הצדדים תחולה לחוק שעות עבודה ומנוחה. מכאן שהתובעת איננה זכאית לתוספת תשלום כלשהי בגין שעות נוספות.

במהלך העבודות הנוספות התברר לנתבעת, לטענתה, כי חלק מהעבודות בוצעו על ידי התובעת בצורה לא מקצועית והיה צורך לתקנן. התיקונים נעשו על ידי התובעת בהתאם להתחייבותה עפ"י תנאי ההסכם אך התובעת חייבה את הנתבעת בשעות העבודה שנדרשו לצורך זה, למרות שלא היתה זכאית לתשלום נפרד בגין התיקונים.

הנתבעת מודה כי בנוסף לחוזה, היתה הנתבעת זכאית לשכר עבור עבודות נוספות על בסיס חוזה קבלנות לפי שכר מוסכם מראש וכי התובעת הגישה חשבון לתשלום בגין כך ביום 5.4.01 על סך 51,500 ש"ח. אולם, לטענתה, בניגוד לנוסח החשבון שהגישה התובעת, הרי שהחשבון האמיתי שהוגש לנתבעת היה סופי עפ"י הרשום בו בידי התובעת. סכום זה שולם לתובעת והיא איננה זכאית לתשלום נוסף בגין העבודות הנוספות.

הנתבעת מכחישה כי עיכבה סכומים כשלהם למעט לחשבון מספר 4.

באשר לחשבון מס' 4 הרי שזה הוגש ביום 13.5.01 על סך של 289,815 ש"ח. מאחר ומדובר בחשבון גדול הרי עם קבלתו סוכם כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 200,000 ש"ח, והיתרה תשולם לאחר בדיקות ועדכונים באתר הפרוייקט.

לטענת הנתבעת נדרשה התובעת להמציא הסברים לגבי חיובים תמוהים שנעשו בחשבון ומשלא עשתה כן, הסכימה הנתבעת לבקשת התובעת ולפנים משורת הדין, לשלם לתובעת ביום 22.10.01 סכום נוסף של 30,000 ש"ח והוסכם כי היתרה בסך 58,450 ש"ח תעוכב עד לבדיקה סופית של החשבון תוך שהתובעת מתחייבת לא לדרוש כספים נוספים בגין חשבון 4 עד להשלמת בדיקה סופית.

הנתבעת מכחישה כי אישרה את הסכומים הנטענים על ידי התובעת וטוענת כי הסכומים שאושרו על ידה הם גם אלו אשר שולמו על ידה לתובעת.

לטענת הנתבעת לאחר תשלום סכום נוסף של 30,000 ש"ח הזמינה הנתבעת את התובעת לבדיקת חשבון מס' 4 שהוא החשבון היחיד שנותר פתוח. בפגישה שהתקיימה במשרדי הנתבעת בין מר מאיר יעקב, מנהל סניף מרכז של הנתבעת לבין התובעת, בנוכחות מנהל הפרוייקט מר איציק אלימלך, ביצעו הצדדים בדיקה מדגמית של חיובי ימי עבודה ובבדיקה של יום ה- 9.4.01 אשר נבחר ע"י מר זחאיקה התברר כי התובעת ניפחה את החשבון. משנחשפה התרמית ביקש מר זחאיקה להפסיק את הפגישה, אמר שיבדוק שנית את חשבון מס' 4, ולדרישת נציגי הנתבעת הבטיח לבדוק את יתר החשבונות ולחזור עם תשובות.

מאז אותה פגישה לא חזרה התובעת עם תשובות וחשבונות מתוקנים כלשהם. ביום 31.10.02 שלחה התובעת דרישת תשלום הנושאת תאריך 1.8.02 ללא כל התייחסות לבדיקת החשבונות, ובהמשך הגישה את התביעה.