פסק-דין בתיק א 295/04

1.       התובעים מס' 2-3, להלן: " התובעים", הם ילדיו ויורשיו של  המנוח מוסא ג'ומעה זבידאת, ז"ל, להלן: " המנוח", שהלך לעולמו ביום 3.10.01. התובעת מס' 1, להלן: " מירוות", הינה אשתו של המנוח ואמם של התובעים.

הנתבע מס' 1, להלן: " הנתבע", הינו הבעלים הרשום בשלמות של חלקה מס' 77 בגוש 10368 מאדמות  בסמת - טבעון, בשטח של 567 מ"ר, להלן: " החלקה".

על החלקה  קיים מבנה משתי קומות, להלן: " הבנין". בקומה הראשונה יש דירה, להלן: " דירה א'", ובקומה השניה יש דירה, להלן: " דירה ב'".

לטענת התובעים המנוח החזיק בחייו במחצית החלקה והתגורר ביחד עם בני משפחתו בדירה ב'.

התובעים ומירוות הגישו תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו יצהיר בית המשפט כי :

1)       התובעים ומירוות הם המחזיקים והבעלים החוקיים בדירה שנמצאת בקומה ב' בבנין הקיים על החלקה.

2)       התובעים ומירוות הם הבעלים החוקיים של מחצית החלקה.

3)       התובעים ומירוות זכאים להירשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של החלקים הנ"ל כולל הדירה שנמצאת בקומה ב', בלישכת רישום המקרקעין בנצרת, בכפוף לתשלום כל המיסים האגרות וההיטלים החלים על פי דין.

2.       הנתבע מס' 2, להלן: " הרשם", הגיש הודעה לבית המשפט בה ציין כי אין כל יריבות בינו לבין הצדדים האחרים בתיק זה, וכי אין כל עילת תביעה נגדו. בס' 2 להודעה הפנתה ב"כ הרשם את תשומת לב בית המשפט לכך כי "לא תירשם בעלות במחצית החלקה וכן בדירה כמבוקש, שכן על פי ס' 12 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, להלן: "החוק". הבעלות במקרקעין כולל את כל המחובר אליה בחיבור של קבע."  עוד הוסיפה ב"כ הרשם והודיעה כי "בהתאם לחובתו על פי חוק, ירשום רשם המקרקעין כל צו ולחילופין כל פסק דין שינתן ע"י בית המשפט, והניתן לרישום בהתאם לזכויות וההערות הרשומות בספריו, לאחר תשלום המסים, האגרות, תשלומי חובה, הצגת צו ירושה שהוצא למנוח, והמצאת המסמכים הנדרשים לשם הרישום המבוקש. "

3.       בכתב הגנתו הכחיש הנתבע את כל הטענות שבכתב התביעה וביקש לדחותה, אך לאור הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים, כפי שיובהר בהמשך, אין צורך לפרט טענות אלה.

4.       לאחר מספר ישיבות קדמי משפט, הודיע ב"כ התובעים, שהופיע לישיבה שהתקיימה ביום 27.5.05 , גם בשם ב"כ הנתבע, כי הצדדים הגיעו להסכם פשרה, ביקשו שבית המשפט יתן לו תוקף של פסק דין, והוסיף כי מירוות הינה האפוטרופסית הטבעית על התובעים וכי ברשותו צו מבית הדין השרעי הממנה אותה כאפוטרופסית על שני ילדיה.  עוד הפנה ב"כ התובעים לנסח הרישום של החלקה שם רשומה הערת אזהרה בהתאם לסעיף 126 לחוק, לטובת התובעים ומירוות.

קיבלתי את הסכם הפשרה וסימנתי אותו פ/1 אך קבעתי כי פסק הדין לא ינתן אלא לאחר המצאת צו אפוטרופסות מאושר כדין מבית משפט מוסמך. באותו מעמד הודיע ב"כ התובעים כי יש ברשותו צו אפוטרופסות וכי ימציא אותו לבית המשפט תוך 15 יום. צו האפוטרופסות, שניתן בבית הדין השרעי בחיפה, ביום 2.10.05 בתיק מס' 443/05, הומצא לבית המשפט ביום 26.10.05, להלן:" הצו". ב"כ התובעים הגיש הודעה על צירוף הצו ובקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה פ/1.

מעיון בצו עולה כי בית הדין השרעי, על פי סמכותו, מינה את מירוות אפוטרופסית על התובעים והרשה לה , בין היתר, לחתום על כל המסמכים הקשורים ברישום הבניין והבית הנמצא על החלקה והעברתם על שם ילדיה הקטינים. כמו כן נאסר עליה לנקוט בפעולות שיש בהן כדי לשנות את זכויות הקטינים אלא בצו מבית הדין השרעי.

5.       בית המשפט אינו יכול לתת את כל הסעד אליו עותרים התובעים על אף הסכם הפשרה אליו הגיעו עם הנתבע. מדובר, למעשה, בהעברת חלק מסויים בחלקה, דבר הנוגד את הוראות הסעיפים 12 ו - 13 לחוק.

          סעיף 12 לחוק קובע:

         " המחובר לקרקע:  הבעלות בקרקע חלה גם על הבנוי והנטוע עליה ועל כל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה, ואין נפקא מינה אם המחוברים נבנו, ניטעו או חוברו בידי בעל המקרקעין או בידי אדם אחר."

          סעיף 13 לחוק קובע:

" היקף העסקה במקרקעין: עסקה במקרקעין חלה על הקרקע יחד עם כל המנוי בסעיפים 11 ו-12, ואין תוקף לעסקה בחלק מסויים במקרקעין, והכל כשאין בחוק הוראה אחרת."

על פי הוראות אלה סבורני כי לא ניתן להעניק כלשונו את כל הסעד המבוקש וכמוסכם.