פסק-דין בתיק א 29068/04

התובע, יליד 1970, עותר בתביעתו לחייב את הנתבעות, מבטחות השימוש ברכבו, לפצותו בגין נזקי גוף נטענים שנגרמו לו לדבריו בתאונת דרכים מיום 26/2/02.

גרסת התובע בתביעתו: "בתאריך 26/2/02, התובע החנה את רכבו, פתח את הדלת והחל לצאת ממנו. רכב צד ג' שיצא מחנייה בחוסר זהירות, פגע ברכב וגרם להדיפתו. עקב כך, רגלו הימנית של התובע, שהיתה עדיין בתוך הרכב, התעקמה לאחור והוא נפגע בברכו. רכב צד ג' נמלט מהמקום.

בתביעתו מציין התובע כי משכאביו לא חלפו, פנה לקופת חולים (לא מצויין מתי), נבדק והובחן כסובל מנזק במיניסקוס לטרלי, מצבו לא השתפר, נדרש לאטרוסקופיה באיכילוב, עבר טיפולים פיזיותרפיים ושיקומיים, ללא הועיל והוא ממשיך לסבול ממגבלות בתנועות הברך, קשיים בהליכה ובביצוע פעולות יומיומיות פשוטות. התובע עתר למינוי מומחה אורטופדי ותעסוקתי.

ביחס לעיסוקיו, טען התובע בתביעתו כי הוא חסר מקצוע מוגדר, עסק בעבודות מזדמנות, בעיקר בעבודות כפיים. עובר לתאונה היה בריא לגילו, עבר ותפקד ללא הגבלה וסייע להוריו, עמם הוא מתגורר, בעבודות משק הבית. לאחר התאונה ובעקבותיה לטענתו אינו מסוגל לעסוק בעבודה גופנית כלשהי ולסייע להוריו, כבעבר. לטענתו הזדקק בעתיד לעזרה בעבודות משק בית (לעת הגשת התביעה- גרוש ומתגורר עם הוריו וכיום נשוי + 1). כנזקים מיוחדים טען התובע כי נגרמו לו הוצאות נסיעה לטיפולים ולבדיקות ואובדן השתכרות (סכום כולל בהערכה). כנזק כללי טען כי נגרמו וייגרמו לו הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה לבדיקות ולטיפולים רפואיים, אובדן השתכרות ונזק לא ממוני.

הנתבעות בכתב הגנתן, כפרו והכחישו כל טענות התובע זולת קיומה של תעודת ביטוח חובה.

יריעת המחלוקת נבחנת על פי האמור בכתבי הטענות והיא משתרעת על האירוע, הנזק ושיעורו.

בהליכים מקדמיים (החלטת כבוד השופט אל- יגון מ 18/5/04) מונה מומחה בתחום האורטופדי (ד"ר מריו אייכנבלט). על פי חוות דעתו מ 8/8/04 נמצאו סימנים קליניים של קרע במיניסקוס הצדדי עם ציסטה רגישה בסמוך למיניסקוס בברך ימין וסימנים פטלרים בשתי הברכיים יותר בברך ימין. נכותו הוערכה ב 10% (סעיף 35 (1)(ב) - השפעה קלה על כושר פעולה כללי) ואולם  מעיון בתיקו הרפואי נמצא כי התובע התלונן פעמים רבות בשנים עובר לתאונה הנטענת על כאבים בברך ימין כולל אירוע בעקבות הרמת משא כבד, נמצא רישום על תיקון U.S  לברך, נצפו שינויים ניווניים והכל למרות שהצהיר בפני המומחה שלא סבל בעבר בברך ימין (המומחה מציין הערה זו בחוות דעתו). המומחה מציין כי לא ניתן לשלול תרומה של תאונה נטענת ממצב הברך ואת שיעורה העריך ב 5% נכות מתוך הנכות הקיימת. הוערכו תקופות אי כושר מלא וחלקי.

ראיות הצדדים היו: מטעם התובע - עדותו. עדותו הראשית ניתנה בתצהיר, אליה לא צורף כל מסמך שהוא, בניגוד לנדרש בהחלטת 23/1/05 ואף לא הוגש תיק מוצגים.

מטעם הנתבעות הוגש תיק מוצגים על פי החלטת 23/1/05 הכולל רישומים מתיקו של התובע בקופת חולים, תיק משרד הביטחון אגף השיקום ואישור משרד הביטחון ורישומים. כמו כן הוגש נ/1 שרטוט שערך התובע במהלך ח.נ. למיקום הרכבים.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב . לסיכומים צרף התובע מסמכים - אלה כאמור לא צורפו לתצהירו ולא הוגשו כדין וחרף זאת לא התעלמתי מהם.

טענות הצדדים בסיכומיהם:

בסיכומיו טוען התובע לקבלת גירסתו לאופן קרות הארוע כפי שנמסרה בח.נ. הנתמכת  לטענתו מהודעתו במשטרה תוך תיאור דגם הרכב ומכלליה שפגעו בברכו ומעצם פנייתו למשטרה על פי הפניית קופ"ח, שלילת האפשרות כי "המציא" את התאונה ו"הלביש" פגיעה קודמת על הארוע, שלילת "תיחכום יתר" מצידו, באשר הוא "אדם פשוט, מאמין וירא שמיים". אשר לנזקיו, טוען התובע בסיכומיו לנכות של 10% משום "עקרון הגולגולת הדקה", לבסיס שכר של שכר מינימום, לחישוב מצטבר ואקטוארי, להוצאות-בהערכה ולנזק לא ממוני לפי 10%.

הנתבעות טוענות כי לתובע מספר גירסאות לארוע ולאופן קרותו, ל"העדר התכנות התאונה" בשים לב לנסיבות התרחשותה ע"י התובע בח.נ., לאי עמידתו בחובת ההוכחה ונטל הראיה והשכנוע, להיתכנותה, להתרחשותה ולשלילת מהימנותו. הנתבעות טוענות להימנעות התובע מהבאת ראיות שיכולות היו לתמוך גירסתו המלמדת לחובתו ועל היות עדותו עדות יחידה של בע"ד הנעדרת טעמים שיניעו את ביהמ"ש להסתפק בה. עוד טוענות הנתבעות כי מצבו הרפואי עובר לתאונה בקשר עם הברך ותשובותיו המתחמקות של התובע בענין זה בעדותו ובפני המומחה, מצביעות על "נסיון להלביש פגיעה קודמת על ארוע שלא היה".

אשר לנזקיו, טוענות הנתבעות, כי הפגיעה ושיעור הנכות משקפות נכות "רפואית בלבד וללא כל משמעות פונקציונלית". לטענתן, התובע לא הוכיח נזקיו ולא הניח תשתית לקיומם.

עוד הן טוענות כי עפ"י עדותו והחומר הרפואי מתוך מוצגיהן, התובע איבד את כושרו משום מצבו לפני התאונה וללא קשר אליה ואורח חייו כתיאורו, מלמד על כי לא נגרמו ולא יגרמו לו הפסדים והוצאות כנטען.

לפיכך, הנתבעות מציעות נזק לא ממוני כשיעור נכותו ובהתחשב בגילו עפ"י הדין.

האירוע: לאחר שבחנתי את חומר הראיות ונתתי דעתי לטענות הצדדים לא מצאתי כי התובע הוכיח כדבעי קרות האירוע ונסיבות ההתרחשות כנטען. אני מעדיף את טענות ועמדת הנתבעות.

התובע הוכיח אמנם, על פי מסמך שצרף לסיכומיו, שמסר ב-5.3.02 הודעה במשטרה על אירוע תאונת דרכים, אך כתאריך האירוע מצויין ה 26/1/02 בשעה 13:15.

כמו כן הציג התובע מסמך, אשר גם הוא צורף לסיכומיו, הנושא תאריך 03/03/02 כאשר תאריך היום נראה מתוקן ל 04 לפיו ביקר אצל רופא בקופת חולים אך אין כל רישום או מסמך מתאריך זה או בסמוך, המשקף ביקור,בדיקה, טיפול וממצאים (מסמך מתוארך ראשון הוא מ-14.3.02 - הפניה לפיזיוטרפיה).