פסק-דין בתיק א 28986/06

הנתבע והתובע שכנגד (להלן: " הנתבע") הינו הבעלים החוקי של דירה בקומת קרקע ברחוב הירשנברג 11 בתל אביב, (להלן: "הדירה").

ביום 3.11.05, חתם הנתבע עם התובעת והנתבעת שכנגד, (להלן: "התובעת"),  על הסכם שכירות, לפיו הנתבע השכיר לתובעת את הדירה למגורים לתקופה של 12 חודשים. דמי השכירות נקבעו בהסכם ל- 700 $ לחודש והתובעת מסרה לנתבע 12 שיקים בהתאם.

טענות התובעת

התובעת עותרת לחייב את הנתבע לשלם לה סך של 34,087 ש"ח.

לטענתה, בעת חתימת ההסכם נערכו בדירה שיפוצים להתאמתה מבית עסק לדירת מגורים והצדדים הסכימו כי עד למועד כניסת התובעת לדירה, ביום 25.11.05 יסתיימו השיפוצים והדירה תהיה מוכנה למגורים, כולל ניקיונה על ידי חברת ניקיון.

הוסכם כי תהיה יציאה נפרדת מהדירה לגינה בחצר, אשר הייתה צמודה לדירה, אך בדיעבד הסתבר, כי הנתבע השתלט על שטח ציבורי של הבניין והסכים, בהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, כי יוצא צו המורה לו להרוס את הבנייה שביצע בשטחים המשותפים וכי ישיב את המצב לקדמותו.

עוד הוסכם בעת חתימת ההסכם, כי הדירה תשמש גם כמקום עבודת התובעת, שעיסוקה הינו פרסום באינטרנט.

בין הצדדים הוסכם, כי במסגרת השיפוצים, הנתבע יבנה הפרדה בקיר בין חדר השנה והמגורים, התאורה תותקן כראוי, דודי השמש/חשמל יפעלו, הגינה תהיה מסודרת ונקייה ויותקנו בדירה סורגים.

ביום המיועד לכניסתה לדירה, הגיעה התובעת לדירה עם המובילים, אך הדירה לא הייתה ראויה למגורים והייתה בשלבי שיפוצים, כולל לכלוך וזוהמה, שאריות הצפת ביוב, כתמים ושאריות סיד, מלט וגבס, לא היו מים בשירותים ובאמבטיה, לא היו דודי חשמל, דלת נוספת שהובטחה לה נאטמה. לא הותקנו סורגים, הריצוף לא הושלם, לא הושלם הטיח והסיוד, החלונות לא היו ראויים ולא היו אטומים, מה שגרם לחדירת מי גשמים. בנוסף, בחודש מרץ 2006 הייתה בדירה הצפה נוספת.

התובעת נאלצה בעצמה לנקות את הדירה, להתגורר אצל אחרים ולהישאר בדירה שלושה שבועות, כדי לשמור על חפציה שנותרו בדירה ללא השגחה ובנוסף שימשה כעוזרת לפועלים בדירה.

ביום 8.12.05, נסעה התובעת לחו"ל ובאישור הנתבע השאירה בדירה זוג חברים, כדי שישמרו על חפציה.

כאשר חזרה ארצה ביום 28.12.05, השיפוצים בדירה טרם הושלמו ובפועל עד ליום 1.2.06 הדירה שימשה לאחסון חומרי וכלי בנייה, כולל ויטרינות ההפרדה בין החדרים אשר לא הותקנו.

כל הפצרות התובעת לסיום השיפוצים ותיקון הליקויים לא נענו, כאשר הנתבע ידע כי הדירה אינה מתאימה למגורים ולא גילה לה עובדה זו.

לטענת התובעת, היא הייתה זכאית לבטל את ההסכם לאחר שניתנה לנתבע ארכה לקיומו החל מיום 25.11.05 ולכן, היא זכאית להשבת הכספים ששילמה לו כדמי שכירות, ביחס בו פחת שווי הנכס ועל הנתבע להשיב לה את יתרת השקים שנמסרו לו.

לגרסת התובעת על הנתבע לשלם לה כדלקמן:

השבת דמי השכירות מיום 25.11.05 ועד 25.5.06 בסך 13,355ש"ח, בהתאם לנזקים המפורטים בכתב התביעה.

פיצוי בגין הצורך להישאר בדירה במשך 18 ימין כדי להשגיח על חפציה בסך 5,382 ש"ח.

תשלום תיקון לשרברב בסך 350 ש"ח.

עגמת נפש 15,000 ש"ח.

טענות הנתבע

כל טענות התובעת להבטחות שניתנו לה בעל פה הינן בניגוד להסכם, שהוא מסמך בכתב, והתובעת מעולם לא פנתה אל הנתבע לביצוע שיפוצים ו/או תיקונים בדירה. בנוסף, הדירה הושכרה לתובעת למגורים בלבד ולמרות זאת, היא ניהלה בה גם בית עסק.