פסק-דין בתיק א 2859/98

א.        פתח דבר

1.         התביעה הוגשה ב-7.10.98. לאחר, ובמקביל אל דיונים בבקשות שונות, החלה להתברר בפני השופטת הניה שטיין ז"ל.  בהמלצתה פנו ב"כ הצדדים להליך גישור, אשר לא צלח.

            ברם, שמיעת ראיות עוכבה בשל תביעה אחרת, שהתבררה בבית משפט השלום, ואשר במסגרתה נתבעו התובעים והנתבעים דכאן. הדיונים הועברו לשופטת צ'רניאק, אשר לאחר ניסיונות הסדר בפניה נקבעו מועדים לשמיעת הראיות בינואר 2004.

2.         בשלהי 2003 הגיע התיק לטיפולי, ולאחר שאף ניסיונותיי להבאת הצדדים להסדר לא עלו יפה,  החלה שמיעת הראיות בפני בינואר 2004, כפי שנקבע ע"י השופטת צ'רניאק.

ב.         התביעה

1.         ביום 9.10.94 התקשרו ה"ה אברמוב אלכסנדר ומשיח דוד (להלן: " התובעים") בהסכם (נספח א' לת/3 - תצהיר עדות ראשית מטעם התובעים). ההסכם על נספחיו (ייקרא להלן "ההסכם") נעשה עם "מישוב חברה לפיתוח והשקעות 1988 בע"מ" ו-"אביעד תעשיות בטון בע"מ" (להלן: " הנתבעות").

הנתבעות הינן חברות רשומות המנהלות עסקים  בישראל  ובין השאר עוסקות בעבודות קבלנות ובייזום מקרקעין.

2.         על פי ההסכם רכשו התובעים מהנתבעות, ביחד ולחוד, שתי חנויות (המסומנות 221 ו-222: להלן " החנויות") במרכז הקניות שבקרית גנים בראשון-לציון (להלן: " המרכז").

3.         החנויות ממוקמות בקומה א' של המרכז.

            לגרסת התובעים כבר במסגרת המו"מ שנוהל בין הצדדים, עובר לחתימת ההסכם, הבהירו לנתבעות, כי בכוונתם לנהל בחנויות עסק למכירת מוצרי פופ, ודרשו, כי ייאסר קיומן של חנויות למוצרי פופ בקומת הקרקע של המרכז.

יודגש, כי משמעותה של הדרישה - אי ניהול חנויות למוצרי פופ בקומת קרקע בלבד. דרישתם נענתה, ואף עוגנה בהסכם בסעיף 10.5.2 ל"הסכם הניהול והאחזקה" (נספח ד' של ההסכם), ובסעיף 5.2.2 לתקנון האחזקה והניהול. שם נקבע, כי "שימוש לצורך פתיחת חנות למכירת מכשירי כתיבה, פופ ומתנות תותר רק בקומה א'" (להלן: "ההגבלה") (ההדגשה שלי ה.א.).

יתרה מזו, טוענים התובעים, כי הנתבעות התחייבו, שבכל אחד מהסכמי הרכישה אשר ייחתמו במרכז הקניות ביחס לכל חנות שתימכר, תירשם  ההגבלה כחלק מהסכם הניהול והאחזקה ומתקנון הניהול, ואלה מהווים נספח לכל הסכם רכישה שבמרכז.  

לטענת התובעים ההגבלה לא קוימה; וכתוצאה מכך נגרמו להם הוצאות, הפסדים ונזקים  כבדים, הנתבעים כאן.

4.         התביעה הוגשה נגד שתי הנתבעות ונגד בא-כוחן שטבהולץ (להלן: " שטבהולץ"), אשר ייצגן בעריכת ההסכם ובניסוחו; לטענת התובעים עוה"ד שטבהולץ אף ייצגן בעריכתם ובניסוחם של ההסכמים אשר נכרתו ביניהן לבין רוכשי החנויות האחרות במרכז.

משמע, כפועל יוצא מכך בהיותו שותף פעיל למו"מ, שעניינו כריתת ההסכם, היה שטבהולץ מודע לחשיבות ההגבלה.

5.         לתדהמת התובעים נודע להם - לאחר מעשה - כי נפתחו חנויות נוספות למכירת מוצרי פופ בקומת הקרקע של המרכז.

לפיכך,  טוענים  הם להפרת ההסכם  על ידי  הנתבעות ולהתרשלותן,   ומכאן תביעתם  לפצותם  ואף  לחייב  את  שטבהולץ,  ביחד  ולחוד  עם   הנתבעות, לפצותם מחמת התרשלותו.

6.         הסכום הנתבע מאת הנתבעות ביחד ולחוד מתייחס למספר מרכיבים, כפי שיפורט להלן; בעוד שכלפי שטבהולץ תביעתם מוגבלת לחלק מסוים של אותם מרכיבים, והם מבססים את חבותו על טעם רשלנות.