פסק-דין בתיק א 28468/05

הנסיבות

1.         בתאריך 1/8/02 נחתם חוזה שכירות בין התובע 1 (להלן: " התובע") כמורשה של התובע 2 לבין הנתבע 1 (להלן: " הנתבע"), לפיו שכר האחרון דירת דופלקס באגף הצפוני של הבניין הבנוי ברח' אזר 20, רמת השרון (להלן  " חוזה השכירות" ו - " הדירה"  - בהתאמה).

            תקופת השכירות נקבעה בחוזה לשנה אחת, החל מיום 1/8/02 וכלה ביום 31/7/03, כאשר לנתבע ניתנה הברירה (אופציה) להאריך תקופת השכירות בשנה נוספת, קרי: עד ליום 31/7/04.

2.         הנתבעת 2 (להלן: " הנתבעת") הינה אשתו של הנתבע, אשר בזמנים הרלבנטיים לתביעה התגוררה בדירה.

3.         במסגרתה של תובענה קודמת (שנייה במספר), אשר הוגשה על ידי התובע כנגד הנתבע לבית משפט השלום (ת.א. 62929/04), הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה ביום 10/1/05 אשר קיבל תוקף של פסק דין בו ביום, לפיו התחייב הנתבע - בין היתר - לפנות את המושכר לא יאוחר מיום 12/2/05 שעה 12:00 (להלן: " פסק הדין שבפשרה").

            בפסק הדין שבפשרה נקבע כי איחור של 7 ימים בפינוי הדירה, לא יהווה הפרתו של הסכם הפשרה.

4.         מפתחות הדירה נמסרו לתובע ביום 19/2/05.

העתירה וטענות הצדדים

5.         בתביעה שבכאן, טען התובע כי עם קבלת החזקה בדירה מצא אותה "הרוסה וחרבה" ובמצב שלא איפשר מגורים בה.

לשיטתו, הנזקים והליקויים שנתגלו בה נגרמו על ידי הנתבעים 1 ו-2, או מי מהם, עקב שימוש רשלני והזנחה מתמשכת משך כל תקופת שהייתם בה. גלל כן, עתר התובע לחייב הנתבעת והנתבעים 1 ו-3 (שייקראו להלן יחדיו " הנתבעים") בתשלום עלות תיקון הליקויים העולים לסך של 47,127 ש"ח.

            התובע סמך תביעתו לעניין ראש נזק זה על חוות דעתו של האדריכל מר א. גולדשטיין מיום 4/5/05 (להלן: " חוות דעת גולדשטיין"), כמו גם על תמונות וקלטת וידאו אשר צולמו על ידו בחודש פברואר 2005.

            עוד עתר התובע בתביעתו, לחייב הנתבעים בתשלום הפיצויים המוסכמים  על  פי החוזה  (77,350 ש"ח) בגין האיחור  במסירת החזקה בדירה כמתחייב מהסכם הפשרה, עוגמת נפש (25,000 ש"ח), כמו גם אובדן דמי שכירות לתקופה שמיום 19/2/05 ועד ליום 18/4/05 (15,200 ש"ח).

            עוד ובנוסף, עתר התובע לחייב הנתבעים בתשלום חובות ארנונה ומים לעירייה (9,770 ש"ח) והחזר הוצאות שכר טרחת האדריכל גולדשטיין (2,000 ש"ח).

התובע העמיד תביעתו על סך 176,447 ש"ח.

6.         בכתב הגנתם הכחישו הנתבעים הנטען בכתב התביעה ועתרו לסילוקה על הסף בהיותה טרדנית וקנטרנית.

            לטענתם, עובר להגשת התביעה הקודמת ביקר התובע בדירה ולא טען טענה כלשהי בדבר ליקויים ו/או נזקים בדירה, מה שמוכיח כי עד למועד הגשתה (28/9/04) לא היו כלל נזקים בדירה.

            לטענת הנתבע, כבר ביום 15/11/04 עזב את הדירה עקב צו הרחקה שהוצא כנגדו על ידי הנתבעת, כך שאין הוא חב כלל ועיקר בעלות תיקון הליקויים ככל שאלה קיימים.

            הנתבעים הוסיפו וטענו כי המדובר בנזקים ו/או ליקויים שמקורם בבלאי סביר שהינו תוצאה מהשימוש רב השנים שעשו בדירה.

            עוד ובנוסף טענו הנתבעים כי פסק הדין שבפשרה מהווה מעשה בית דין בכל הקשור למצבה של הדירה, שכן הוסכם על הצדדים כי הדירה תימסר לתובע במצבה כפי שהיא  As is)) בלא צורך אף בסיודה.

            לבסוף, הכחישו הנתבעים אמיתות חוות דעת גולדשטיין, במיוחד נוכח העובדה כי זו ניתנה בחלוף כ-3 חודשים מעת פינוייה של הדירה.

            בד בבד, עם הגשת כתב ההגנה, הגיש הנתבע הודעת צד ג' כנגד הנתבעת, לשפותו בגין כל סכום אשר יחוייב בו, ככל שיחוייב, במסגרתה של התביעה דנן.