מבוא
- זאת תביעתה של שונית אלומיניום (1988) בע"מ (להלן, "התובעת" או "חברת שונית" או "שונית אלומיניום") נגד עמרם, בנימין וניסים פרץ (להלן "הנתבעים" או "עמי, בני או ניסים" בהתאמה) בגין עבודות האלומיניום, אשר ביצעה בבתיהם הפרטיים של הנתבעים. הנתבעים הם מנהלים בחברת בוני התיכון הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ (להלן, "בוני התיכון"), אשר עבורה ביצעה התובעת עבודות אלומיניום בהיקף של כ- 300,000 ש"ח לחודש בראשון לציון, בבאר שבע, באשדוד, במודיעין, ביבנה ובאור יהודה (סעיף 3 לתצהירו של מנהל התובעת, יוסי סברו, בעדות ראשית). כבר עתה נציין, שבזמן הרלוונטי לתביעה זו, ביתו של עמי היה בנוי ונמצא ביבנה, ואילו רכשו בני וניסים בתים פרטיים, שהיו בתהליך בניה, בפרויקט של חברת בוני התיכון בראשון לציון. אין חולקין, כי עבודות האלומיניום נשוא תיק זה הוזמנו (אם כי קיימת מחלוקת באילו נסיבות הוזמנו), שעבודות האלומיניום הרלוונטיות אכן בוצעו ( ם כי קיימת מחלוקת לגבי היקף העבודה, שבוצעה) ושתמורתן (אשר שנויה במחלוקת רבתי אף לגבי עצם היסוד לקיומה) לא שולמה.
גורלה של תביעה זו תוכרע באמצעות התשובות לארבע שאלות:
א. האם עבודות האלומיניום הללו בבתיהם של בני ושל ניסים בפרוייקט בראשון לציון בוצעו על בסיס הזמנת תוספת עבודה פרטית, שמחירה ישולם על ידי בני וניסים, או שמא עבודות אלומיניום הנ"ל כלולות במחיר עבודתה של חברת שונית עבור חברת בוני התיכון בראשון לציון?
ב. מה היקף העבודה, שבוצעה בבתי הנתבעים?
ג. האם סוכם בין עמי לחברת שונית, שהיא תשפץ את עבודות האלומיניום בביתו ביבנה במחיר מירבי של 800 ש"ח?
ד. האם בכלל נוצר חוזה בין בני וניסים לבין חברת שונית, ואם לא, האם יש לחייבם בשכר ראוי בגין עבודות האלומיניום בבתיהם?
עיקר טענות בעלי הדין
2. א. לטענת התובעת, היא ביצעה את עבודות האלומיניום בבתי הנתבעים, אשר פרטה
בחשבונות, שהגישה, נספח א' לתצהירו של המהנדס מטעמה, פאבל בורוליה. לפי טענתה,
אין כל יסוד לטענתו של עמי, שהובטח לו על-ידי מנהל השיווק של התובעת, ירון שלו (עמ'
21 שורה 7 לפרטיכל), ששיפוצי עבודות האלומיניום בביתו ביבנה יעלו לו 800 ש"ח לכל היותר.אשר לבתיהם של בני ושל ניסים בראשון לציון, לפי התובעת, אין כל יסוד לטענתו של בני, שכביכול סיכם עם ירון שלו, מטעם התובעת, שלא תהיה כל תוספת מחיר עבור השינויים והתוספות בעבודות האלומיניום בבתיהם. לפי גרסת התובעת, כאשר בני התרעם על גובה המחיר, שהציעה התובעת לבצע בו את עבודות האלומיניום בביתו ובביתו של ניסים, הוחלט אצל התובעת לבצע את העבודה ולהסתדר עם בני על מחירה לאחר סיומה. זאת על רקע הרגישות ביחסים בין התובעת לחברת "בוני התיכון", שבני נמנה עם מנהליה, כאשר לצד העבודות הפרטיות הללו היתה התובעת תלויה בחברת "בוני התיכון" בעבודות, שהזמינה האחרונה ממנה, בשווי של כ-300,000 ש"ח בחודש. לפי התובעת, כאשר התפוצצו היחסים בין התובעת לחברת "בוני התיכון" בפרויקט אחר באור יהודה היא (התובעת) הגישה את חשבונותיה בגין העבודות הפרטיות, שביצעה עבור עמי, בני וניסים.
הנתבעים סרבו לשלם ומכאן תביעתה. עוד טוענת חברת "שונית", שאין מקום להסתמכותם של הנתבעים על נספח א' לתצהירו של בני בעדות ראשית, היא עמוד 14 להסכם בינה לחברת "בוני התיכון" בו נאסר על חברת "שונית" לגבות סכום כלשהו בגין תוספות ושינויים בעבודות האלומיניום בפרוייקט בראשון לציון, ושהתחשבנותה בנושא זה תהא מול חברת "בוני התיכון" בלבד. הרי לטענת התובעת, בני וניסים, שהם עצמם מנהלי חברת "בוני התיכון", לא פעלו בהתאם לנוהל הרגיל של דיירי חברת "בוני התיכון", המבקשים תוספות ושינויים במפרט. לפי התובעת, גם אין תחולה לנספח הנ"ל, כאשר במנהלי חברת "בוני התיכון" עסקינן.עוד טוענת התובעת, שלא הוכח קיומם של פגמים בעבודות האלומיניום נשוא תיק זה ושהוכחה חובתם של הנתבעים לשלם את החשבונות נספח א' לתצהירו של אינג' פאבל בורוליה, אם במסגרת השלמת המחיר בחוזה בין הנתבעים לבינה ואם בתור שכר ראוי.
ב. מנגד טוענים הנתבעים, שהעבודות, שבוצעו בביתו של עמי ,פחותות בהרבה מאלה בגינן הוגש החשבון. כמו כן, לגרסתו של עמי,נאמר לו על ידי ירון שלו מטעם הנתבעת, ששיפוצי האלומיניום בביתו אינם כרוכים בתשלום. אליבא דנתבעים, עמי התעקש לשלם על השיפוצים וביקש מירון שלו להציע מחיר בכל זאת. לטענת עמי,נאמר לו על ידי הנ"ל שהעבודה לא תעלה לו יותר מ-800 ש"ח. ובאשר לבתיהם של בני וניסים בראשון לציון, כאמור, לפי הנתבעים, ניסים פנה לבני, כדי לבחון, אם ניתן לבצע שינויים ותוספות בעבודות האלומיניום בביתו ללא תוספת מחיר. לגרסתו של ניסים, בני ברר את הנושא והשיב לו, שתבוצע העבודה ללא תוספת מחיר. כך גם, לפי בני, סוכם עם ירון שלו מטעם הנתבעת, שתבוצע תוספת עבודות האלומיניום בביתו בראשון לציון (ובבית אחיו, ניסים) ללא תוספת מחיר. הרי, לפי הנתבעים, משום זכייתה של התובעת בעבודות אחרות בהיקף של כ-300,000 ש"ח לחודש מאת חברת "בוני התיכון" החליטה התובעת לא לחייב את מנהליה בגין העבודות, שביצעה בבתיהם. משום כך, לא הגישה התובעת חשבון עבור העבודות למשך למעלה משנה וחצי לאחר סיום העבודה, לפי הנתבעים. לא זאת אף זאת, בהיותו ואחיו הנ"ל דיירי חברת "בוני התיכון", אשר רכשו ממנה בתים בפרוייקט, לשיטת הנתבעים, חל איסור מוחלט על התובעת לדרוש תוספת כסף עבור תוספות ושינויים מן הדיירים בהתאם לקבוע בהסכם בינה לחברת "וני התיכון" (ראה: נספח א' לתצהירו של בני בעדות ראשית). לפי נספח א' הנ"ל, התובעת היתה זכאית לקבל תשלום עבור תוספות ושינויים אך מחברת "בוני התיכון" ומשום כך חשבונותיה הוגשו דווקא לחברה הנ"ל ולא לנתבעים באופן פרטי. כך לטענת הנתבעים. בנוסף, לפי הנתבעים, אף לשיטת התובעת עצמה בני דחה את הצעת המחיר לביצוע העבודה בבתיהם הפרטים שלו ושל אחיו, ניסים, ובכל זאת התובעת ביצעה את העבודה. אם כך, לשאלת הנתבעים, מכח מה מבקשת התובעת לחייב את בני ואת ניסים במחיר העבודה? ואם תמצי לומר, שעל הנתבעים לשלם לנתבעת שכר ראוי עבור העבודות בבתיהם הפרטיים, לטענת הנתבעים, בהעדר חוות דעת מומחה או עדותו של אדם בקיא במחירי השוק או מחירונים, לא הוכיחה התובעת שכר ראוי, מהו.
העובדות הצריכות לעניין
3. א. לפני שנכריע בין טענות הצדדים במסגרת השאלות, שהצבנו לפנינו במבוא לפסק דיננו זה, ראוי להתייחס לאמינות העדים. כפי שיבואר, העד המרכזי מבין הנתבעים הוא בני, אשר קידם את נושא העבודות הפרטיות אל מול ירון שלו מטעם התובעת. גם למנהל התובעת, יוסי סברו (להלן "יוסי"), תפקיד נכבד בתור עד מטעמה. בהתרשמותנו מן העדויות והעדים בהתאם למאזן ההסתברות מצאנו את יוסי מהימן מבני. התרשמותנו מן המהימנות התחזקה עת חתם את פרשת ההגנה מי ששימש בשעתו כמנהל המכירות דווקא אצל התובעת, מר ירון שלו (להלן "ירון"). אמנם, הוא לא היה בשליטת הנתבעים, ועל כן, לא נתן תצהיר עדות ראשית, אך בעת עדותו כבר עזב את חברת "שונית". ירון הובא לעדות, כי המשא ומתן על תוספות העבודה בבתיהם של בני וניסים ועל השיפוצים בעבודות האלומיניום בביתו של עמי נוהל מולו. ירון העיד באופן חד משמעי בנוגע לעבודות בביתו של עמי, כי (בניגוד למוצהר על ידי עמי בסעיפים 4-6 לתצהירו בעדות ראשית - ג'ט"ל) הוא (ירון) לא סיכם מאומה בנושא עם עמי, אלא שהכל סוכם עם בני (עמ' 24 שורות 26-27 לפרטיכל). ירון דחה בשתי ידיים את גרסתו של עמי, שסוכם, שתבוצע העבודה בביתו תמורת 800 ש"ח (עמ' 25 שורות 8-9 לפרטיכל). ירון, שעבד בשיווק ובתימחור (עמ' 22 שורות 16-19 לפרטיכל), אמנם, לא היה מודע למחירים העדכניים (עמ' 23 שורות 29-31 לפרטיכל), אך בעת עדותו בחן את העבודה, שפורטה בחשבון עבור העבודה בביתו של עמי, נספח א' לתצהירו של אינג' פאבל בורוליה, ומצא את החשבון בגדר המחירים המקובלים. אמנם, לא זכר ירון את הכמויות באותה העבודה, אך (בניגוד לטענתו של עמי בסעיף 7 לתצהירו בעדות ראשית, שהעבודה, אשר בוצעה בביתו היתה מזערית: החלפת הרשתות בשני חלונות, החלפת השלבים בתריס אחד והחלפת הידיות, הגלגלים ופרזול לכנפיים, תריסים ורשתות בדלת אחת - ג'ט"ל), ירון זכר, שהעבודה אצל עמי ארכה 3 ימים והעסיקה שלושה עובדים, נהג ושני מרכיבים. זאת, כאשר חלק מן העבודה נלקחה לבאר שבע (עמ' 23 שורות 17-23 לפרטיכל).
באשר לעבודה בבתיהם של בני ושל ניסים בראשון לציון, גם כאן דחה ירון חד משמעית את הגרסה (של בני - ג'ט"ל), שסיכם, כי העבודה תבוצע בחינם. לפי עדותו של ירון, בני ידע, שהשינויים מן הסטנדרט לא יהיו בחינם. יתרה מזאת, לפי ירון, בני לא ביקש שחברת "שונית" תבצע את השינויים בחינם (עמ' 26 שורות 6-7 לפרטיכל). עדותו של ירון אוששה את עדותו של יוסי, כאשר העיד ירון, שהוצע לבני מחיר, שבני התרגש מגובהו, ולכן, הוחלט בחברת "שונית" לבצע את העבודה ולהשאיר את המחיר לסוף (עמ' 26 וגם עמ' 24 שורות 10-13 לפרטיכל). זאת בשל מצבה הרגיש של "שונית", וחששו של יוסי, שמא סיכום המחיר לנפי הביצוע יפגע בתהליך העבודה בין שונית לבוני התיכון (עמ' 24 שורות 19-21) לפרטיכל). כך גם העיד יוסי, שלאחר שהציעו מחיר לבני על העבודות הפרטיות בראשון לציון בני כעס על ירון ויוסי החליט "קודם נעשה ואז נחליט" (עמ' 11 שורות 24-25 לפרטיכל). הנתבעים הפנו לעדותו זו של יוסי בסיכומיהם כמוצאי שלל רב. לשיטתם, עדותו זו של יוסי מלמדת, שלא הוחלט בעת ביצוע העבודות בבתיהם של בני ושל ניסים, שכלל יחוייבו בגין העבודה. ואולם, הנתבעים נמנעו בחקירתו הנגדית של יוסי להבהיר את המשמעות של המושג "קודם נעשה ואז נחליט", האם ההחלטה היא בנושא אם לחייב את בני ואת ניסים בגין העבודות בבתיהם או, שמא, ההחלטה נוגעת אך לגובה החיוב בגין העבודות בבתיהם? משלא הובהר הנושא בעת חקירתו הנגדית של יוסי, לא ראינו בעדותו הנ"ל של יוסי אמירה חורצת גורלות.
ב. ייאמר כי בנושא נוסף הסיקו הנתבעים מסקנות בסיכומיהם בהעדר ההבהרה הנדרשת בחקירתו הנגדית של יוסי. הנתבעים הסיקו ממכתביו של יוסי (בשם שונית), כשהגיש את החשבונות בגין העבודות נשוא התביעה, אשר מוענו לחברת "בוני התיכון", כי גם שונית הבינה, כי כל תשלום עבור תוספת העבודה צריך להיות משולם על ידי חברת "בוני התיכון" ולא על ידי הנתבעים אישית. ואולם, בחקירתו הנגדית כלל לא נשאל יוסי, מדוע המכתבים מוענו לחברת "בוני התיכון". בלא להבהיר את מחשבתו, לא היינו ממהרים להסיק מזאת, שגם אליבא דיוסי החייבת בגין העבודות הנוספות היא חברת "בוני התיכון".
ג. ישנם פירושים אפשריים שונים לעדויות מרכזיות בתיק זה. קבענו את העובדות על בסיס התרשמותנו מן העדים ולפי מאזן ההסתברות.
ד. כאמור, העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:
ביום 22.08.01 חתמה חברת שונית עם חברת "בוני התיכון" על ההסכם נ/1 לביצוע עבודות אלומיניום בפרוייקט בוני התיכון בראשון לציון. זאת, כפי ששימשה חברת "שונית" קבלן לעבודות אלומיניום בפרוייקטים של בוני התיכון בבאר שבע, באשדוד, במודיעין, ביבנה, ובאור יהודה בהיקף של כ-300,000 ש"ח לחודש (סעיף 3 לתצהירו של יוסי בעדות ראשית). בסמוך לתאריך הנ"ל ובמהלך ביצוע הפרויקט הנ"ל בראשון לציון התעניינו הנתבעים בביצוע שיפוצי עבודות אלומיניום בביתו של עמי ביבנה וביצוע שינויים ותוספות בעבודות האלומיניום בבתיהם של בני ושל ניסים בפרויקט הנ"ל בראשון לציון, אשר רכשו מחברת בוני התיכון, בה שלושתם שימשו כמנהלים.