פסק-דין בתיק א 28016/04

1.         בפני תביעה לנזקי רכוש אשר ארעו לרכב מבוטח התובעת (להלן: "המבוטח") בעקבות תאונת דרכים מיום 13.5.03. המבוטח נפגע ע"י רכבו של הנתבע 2, מונית, אשר הזכות הציבורית בה רשומה על שם הנתבע 1.

2.         המבוטח טוען  כי ביום התאונה נסע ביפו בנתיב שמאלי, כאשר המונית מימינו, מעט לפניו. לפתע, כנראה עקב רכב חונה, סטתה המונית שמאלה אל כיוון נסיעת המבוטח ומיד חזרה שוב לנתיבה, ובעקבות סטיה זו נוצרה פגיעה בדופן ימין של רכב המבוטח, מהדלת הקדמית שליד הנהג ועד הכנף הימנית.

3.         הנתבע 2 (להלן : "הנתבע"), לעומת זאת טוען בכתב ההגנה כי נסע ברחוב ירושלים ביפו ועצר את רכבו בשל עקב רמזור אדום בצומת עם רחוב יהודה הימית, כשלפתע פגעה בו מאחור המבוטח. הנתבע 1 טוען כי מעצמת הפגיעה נגרם נזק ברכבו בכנף ובטמבון האחורי וכן הוא נחבל בראשו וביד שמאל.

4.         בגין תאונה זו הגיש הנתבע תביעה קטנה, ולטענתו המבוטח התחמק מלהגיע לביהמ"ש. לא הוצגו בפני פרוטוקול דיון מביהמ"ש לתביעות קטנות ו/או פסק דין שניתן בתביעה קטנה זו, ואף לא נטענה טענה של קיום מעשה דין ו/או השתק פלוגתא, ולכן קיומו של ההליך בתביעות קטנות אינו משפיע על ההליך המתנהל בפני, הליך המתנהל מכוח זכות התחלוף של התובעת, אשר שלימה למבוטח את תגמולי הביטוח המגיעים לו בעקבות התאונה, בניכוי ההשתתפות העצמית.

5.         ביום 5.1.05 הופיעו בפני המבוטח והנתבע ומסרו את עדויותיהם. לאחר ששמעתי את גירסת הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל.

6.         כאמור טען הנתבע בכתב ההגנה כי התאונה ארעה בסמוך לרמזור אדום, עקב אי שמירת מרחק של המבוטח. הוצג בפני דוח הפעולה אשר ערכה המשטרה במקום התאונה ובפני השוטר אשר ערך את הדוח, טען הנתבע כי התאונה ארעה עקב סטיה של המבוטח אל עבר נתיב נסיעתו. בדוח זה לא נזכרת מילה וחצי מילה לגבי הרמזור האדום, ואף מיקום התאונה אינו מזכיר את צומת הרחובות עם רחוב יהודה הימית.

            לפיכך, נפלה סתירה מהותית בגירסתו של הנתבע, סתירה המשליכה על מהימנותו.

7.         בנוסף, הנזקים הנראים ברכבי הצדדים אינם מתיישבים עם טענה של פגיעה מאחור. מדובר בנזקי שפשוף בלבד, ואם אכן נכונה טענת הנתבע כי המבוטח לא שמר על מרחק בלימה וברגע האחרון סטה על מנת להמנע מפגיעה, לא ברור הכיצד נזקיו של המבוטח מתחילים באמצע הדלת הימנית קדמית וכיצד כל חזית הרכב חמקה מפגיעה.

8.         עוד אציין כי נזקיו של הנתבע, כפי שעולה מכתב התביעה הקטנה שהגיש, מסתכמים בסך של 600 ש"ח. גם לאור סכום זה וגם לאור התמונות, ניתן לראות כי מדובר בנזק קל שנגרם למונית. לפיכך לא ברור הכיצד טוען הנתבע כי נחבל בראשו ובידו בעקבות תאונה זו. יחד עם זאת ולמרות חבלות אלה סרב להתפנות לבית החולים, וראה את דוח הפעולה.

            טענות אלה, בנוגע לחבלות הגופניות, ביחד עם האשמות הקשות אשר יחס הנתבע בעת הדיון, הן למבוטח והן לחברת הביטוח מטעמו, באשר לרצונם לעוות את המציאות, מערערות דווקא את אמינות גירסתו הוא.

            בנוסף, טען הנתבע בתום עדותו כי היה לו עד לארועים, אולם הנתבע לא טרח להביאו לאולם הדיונים, למרות שמדובר בתביעה בסדר דין מהיר והדבר נזכר במפורש בהחלטתי מיום 13.6.04.

            זאת ועוד, העד לא נזכר בדוח הפעולה שמילאה המשטרה, ובמשבצת "פרטי העדים לארוע" מסומנים פסי מחיקה, דהיינו לא היו עדים לארוע.

9.         לאור כל האמור לעיל, ומאחר והנזקים אינם מתיישבים עם גירסת הנתבע, הגירסה שנמסרה באולם על ידי הנתבע שונה מגירסתו בדוח הפעולה, והתעוררו ספקות באשר למהימנותו של הנתבע, הן לעניין העד הנוסף והן לעניין החבלות מהן סבל כביכול, אני קובעת כי יש לקבל את התביעה.

            הנתבע ישלם לתובעת את סכום התביעה בסך 2,567 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה מיום 1.7.03 ועד התשלום המלא בפועל.

            בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסכום כולל של 1,311 ש"ח (הכוללות - שכר בטלת העד בסך 250 ש"ח, אגרה בסך 277 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 784 ש"ח כמקובל), והכל תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום 06 בינואר, 2005 (כ"ה בטבת תשס"ה) בהעדר הצדדים.

קלדנית : ענת.ש.ס. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: