פסק-דין בתיק א 27815/07

1.         לפני תביעה ותביעה שכנגד שענינן תאונת דרכים שאירעה בתאריך 31/3/07.

2.         התובע טוען שעצר את רכבו לצד המדרכה בסמוך לכניסה לשטח חניה השייך לקופת חולים מכבי, ברח' כצנלסון בבת-ים. הרכב עמד והתובע עסק בכיוון מכשיר הרדיו שבו. לפתע פגע ברכבו רכב שהיה נהוג בידי הנתבע, מאחור.

3.         לנתבע גירסה שונה. לטענתו, הוא נסע לתומו ברחוב כצנלסון, כשלפתע  רכב שהיה נהוג בידי התובע יצא מאיזור החניה של קופת החולים, בנסיעה לאחור, בזווית אלכסונית, מבלי לבדוק את מצב התנועה בדרך. הנתבע ניסה לבלום על מנת למנוע את ההתנגשות, אך לא עלה בידו לעשות כן.

4.         לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים שהגישו ובתמונות הנזק של המכוניות המעורבות, ושל מקום התאונה, החלטתי להעדיף את גירסת הנתבע על פני גירסת התובע מהנימוקים שיפורטו להלן:

5.         מטעמו של התובע העיד, לבד מהתובע עצמו, בנו אשר נסע עימו ברכב. שניהם חזרו על גירסת התביעה לפיה עמד רכבם כשפגע בו רכב הנתבע.

            מטעם הנתבע העידה, נוסף לנתבע עצמו, רעייתו אשר נסעה עימו וישבה לצידו. שניהם חזרו על גירסת הנתבע לפיה התפרץ רכב התובע לכביש בנסיעה לאחור.

            מעבר לכך שמצאתי את עדויות הנתבע ורעייתו מהימנות ומשכנעות, מצאתי לגירסתם חיזוק במיקום הנזק בכלי הרכב ובאופי הנזקים, כפי שהם נראים בתמונות. גם במבחן ההיגיון והסבירות, מתקבלת גירסת הנתבע על הדעת יותר מאשר גירסת התובע.

            התובע העיד, שהוא חנה במקביל לחניה, סמוך למדרכה "טיפה קצת באלכסון, לא ממש". מעדויות שני הצדדים, עולה, שלצד המדרכה, לפני המקום בו עמד התובע, חנו מכוניות. משמע, שלפי גירסת התובע, בלט רכבו לכביש מעבר לקו המכוניות החונות, בליטה מזערית לכל היותר. בנסיבות אלה, לא ברור כיצד יכול היה רכב הנתבע לפגוע ברכב התובע במקום בו נגרם לו הנזק (ר' תמונות).

ב"כ התובע טענה שנמצאו סתירות בעדותו של הנתבע באופן שבו הדגים את התרחשות התאונה באמצעות דגמי מכוניות. אכן, באחת משתי ההדגמות שביצע הנתבע, הדגים את רכב התובע יוצא מאיזור החניה בנסיעה שכיוונה הפוך לתנועה - גירסה שאינה מתיישבת לחלוטין עם מיקום הנזקים. ואולם שוכנעתי, שבעת שהדגים הנתבע את התאונה, כפי שהדגים, התבלבל בכיווני כלי הרכב. בהדגמה הראשונה שערך לפני, בחקירתו הראשית, תיאר את כיוון נסיעת רכב התובע באופן זהה לתיאור המילולי שנתן בעדותו ובאופן זהה לתרשים שערך על גבי תמונות מקום האירוע (נ/2). זאת ועוד, אין מחלוקת שהתובע התכוון להמשיך בנסיעה קדימה, בכיוון נסיעת הנתבע. כאמור, שוכנעתי שבעת שהדגים את האירוע בפעם השניה, במסגרת חקירתו הנגדית, התבלבל הנתבע בכיוונים ולא מצאתי שיש בכך כדי לערער את מהימנותו ואמינות עדותו.

6.         מהנימוקים שפורטו לעיל, אני מקבלת את גירסת הנתבע אודות האופן בו התרחשה התאונה, לפיה התפרץ רכב התובע לכביש בנסיעה לאחור וכתוצאה מכך נגרמה התאונה.

7.         התוצאה היא שהתביעה נדחית והתביעה שכנגד מתקבלת.

8.         אשר לרשלנות תורמת מצד הנתבע, הוא התובע שכנגד - הנתבע אישר שהכביש היה רטוב ושכתוצאה מכך ומפתאומיות יציאת רכב התובע, לא הצליח לבלום את הרכב באופן שימנע את התאונה. בנוסף, העיד שהבחין ברכב התובע מספר מטרים לפני התאונה. נראה שאילו נהג במשנה זהירות והתאים את מהירות נסיעתו לתנאי הדרך, במיוחד בהתחשב בכך שהכביש היה רטוב, יכול היה למנוע את התאונה או להקטין את תוצאותיה. על כן אני קובעת שעל הנתבע מוטלת תרומת רשלנות בשיעור של 25%. עם זאת, בנסיבות מקרה זה, רשלנותו של הנתבע היא בגדר אשם תורם בלבד ואין בה כדי להקים חבות עצמאית כשלעצמה, לפיצוי התובע על נזקיו בגובה שיעור תרומת הרשלנות. על כן תילקח בחשבון תרומה זו רק בהפחתת הפיצוי לו זכאי הנתבע בתביעתו הנגדית.

9.         נזקיו של הנתבע, התובע שכנגד, הוכחו באמצעות חוות דעת שמאי והם מסתכמים בסך 3,057 ש"ח. בנוסף נשא הנתבע בשכ"ט השמאי בסך 350 ש"ח.

10.        סוף דבר, אני מחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובע שכנגד, סך של 2,555 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31/3/07 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן ישלם הנתבע שכנגד לתובע שכנגד שכ"ט עו"ד בסך 785 ש"ח ואגרת התביעה בסך 313 ש"ח.

זכות ערעור בתוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן בלשכתי,  היום, כ' בחשון, תשס"ח (1 בנובמבר 2007), בהעדר הצדדים.