פסק-דין בתיק א 27435/07

1.      התובעת הגישה תביעה כספית לתשלום הסכום של 9,927 ש"ח בגין סחורה אותה סיפקה לנתבעת 1, בית מרקחת יונה בע"מ (להלן: " בית המרקחת").

2.      התביעה הוגשה אף כנגד סגל איזאבלה, המחזיקה ב- 99.9% ממניות בית המרקחת והמנהלת הרשומה בו (להלן: " איזאבלה"), וכנגד עזבון המנוח סגל ולדימיר שהחזיק ב- 0.1% ממניות בית המרקחת (להלן הנתבעים 1, 2, ייקראו ביחד: " הנתבעים").

3.      בית המרקחת לא הגיש כתב הגנה, וניתן פסק דין בהעדר הגנה לבקשת התובעת.

4.      טענות התובעת בתביעה הן כי במשך יחסי המסחר בין הצדדים סופקה לבית המרקחת סחורה על ידי התובעת, שתמורתה שולמה בשיקים עתידיים בתשלום שוטף + 60 יום בדרך-כלל. לטענת התובעת, עד לחודש ינואר 2006 סיפקה סחורה לבית המרקחת, אז הפסיקה לשלם לה, ושיקים שניתנו לה חוללו.

לטענת התובעת, איזאבלה הבטיחה באופן אישי לסגור את יתרת החוב ולשלם את כל חובות בית המרקחת, ואכן במהלך חודש מרץ 2006 הוחזרה על ידי הנתבעים סחורה חלקית בסך של 2,329 ש"ח ובחודש אפריל 2006 הוחזרה סחורה נוספת בשווי של 6,240 ש"ח, כך שיתרת חובו של בית המרקחת והצמדה כדי 9,879 ש"ח (הוא סכום התביעה בצירוף ריבית והצמדה).

5.      עוד טוענת התובעת כי חרף פניותיה הרבות לנתבעים לא שולם החוב למרות הבטחות חוזרות ונשנות. לטענתה, איזאבלה הודיעה לה כי לאחר פטירתו של הנתבע 3, הודיעה להם כי תסגור את בית המרקחת.

6.      התובעת טוענת כי התברר לה, לאחר הגשת כתב התביעה, כי בית המרקחת נוהל במשך שנים בתוך מצג שווא שהוצג למשרד הבריאות לפיו קיים רוקח אחראי בבית המרקחת. משהתגלה הדבר למשרד הבריאות הורה לסגור את בית המרקחת וביטל את רישיון העסק שניתן לו - וזוהי הסיבה לסגירת בית המרקחת ועצירת התשלומים לספקים.

7.      לטענת התובעת, אחריות הנתבעים 2-3 היא מכח היותם מנהלים בפועל של בית המרקחת. נטען שאיזאבלה היתה מעורבת באופן אישי הן במשא ומתן עובר לכריתת הסכם ההפצה והן בכל המשאים והמתנים שנערכו לאחריו, אותם ניהלה בחוסר תום לב ובתרמית,  והיא אחראית בפני התובעת בגין כל מצגי השווא שהציגה לפניה.

לטענתה מומן בית המרקחת במימון דק מתוך כוונה להונות את נושיה, והנתבעים דאגו לרוקן את בית המרקחת מכל תוכן, באופן שלא ניתן יהיה להיפרע מבית המרקחת, והשימוש שעשו הנתבעים באישיותו המשפטית של בית המרקחת נועד לסכל את כוונת כל דין או להונות או לקפח. לאור טיעונים אלו - ביקשה התובעת כי בית המשפט ירים את מסך ההתאגדות על מנת לייחס את מעשיו ו/או מחדליו ו/או חובותיו של בית המרקחת לנתבעים

8.      הנתבעים הגישו כתב הגנה בו טענו כי לא חלה עליהם כל אחריות כלפי התובעת. לטענתם כל טענות התובעת "הינן פרי מוחם הקודח של מי ממנהלי התובעות וכי אין שמץ של אמת בטענות [הנתבעת]". נטען שלא נוהלו כל משאים ומתנים עם התובעת, לא הוצגו כל מצגי שווא ולא נכרת כל הסכם הפצה. נטען שאין כל ממש בטענות התובעת לגבי מימון דק, כוונות הונאה, ריקון בית המרקחת ו/או פעילות בניגוד האינטרסים שלה.

לטענתם, כל עוד הרוויחה התובעת על חשבון בית המרקחת לא היו בפי התובעת כל טענות ו/או השגות כלפי מי מהם, וכעת, עת הפך בית המרקחת חדל פירעון, העלתה טענות בלתי מבוססות הגובלות - לטענתם בהוצאת דיבה ובלשון הרע.

9.      מטעם התובעת הוגש תצהיר של מר יעקב אלגרבלי, מנהל התובעת, ומטעם הנתבעים תצהירה של איזאבלה, המצהירים נחקרו על תצהיריהם והצדדים סיכמו טענותיהם.

דיון והכרעה

10.  על אלו אין חולק:

בית המרקחת הוא חברה משפחתית פרטית שעסקה בהפעלת בית מרקחת.

הנתבעים היו המנהלים בפועל של בית המרקחת.

בין התובעת לבין הנתבעת היו יחסי מסחר, והתובעת סיפקה לנתבעת סחורה עד לסוף חודש ינואר 2006, עת הפסיק בית המרקחת לשלם.

11.  השאלה שיש לבחון היא האם יש להרים את מסך ההתאגדות ולראות את הנתבעים כאחראים להתחייבויותיו וחובותיו של בית המרקחת.

12.  לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את כלל הנתונים, אני סבור שדינה של התביעה להתקבל, כפי שיפורט להלן.

13.  ראשית, מעדותה של איזבלה עולה שמאז 1986 ניהלה את בית המרקחת. עוד עולה כי בית המרקחת התאגד כחברה משנת 1998. לא נטען על ידי איזבלה שפעילות בית המרקחת השתנתה מאז ההתאגדות לחברה, ולמעשה מאז 1986 ועד לשנת 2006 ניהלה איזאבלה את בית המרקחת, ובשנת 1998 נערך שינוי של התאגדות בית המרקחת לחברה בלבד.