פסק-דין בתיק א 27334/05

זוהי תביעה שהוגשה ע"י התובע ובה הוא מבקש לחייב את הנתבעים לשלם לו פיצויים על נזקי גוף שנגרמו לו באירוע שהיה ביום 9/5/98 .

לגרסת התובע בתאריך הנ"ל הוא נהג את רכבו ברחוב בן גוריון ברמת גן כשלצידו חברו מאיר מועלם , וכאשר המתין ברמזור ניגש לרכבו אדם לבוש אזרחי ,הוא הנתבע 1, הציג את עצמו כשוטר ובקש ממנו להוציא את הרישיונות. התובע טוען כי הוא נענה מיד וללא כל התנגדות הציג את הרישיונות. התובע אף טוען כי הוא הסביר  לנתבע 1 כי מפאת היות רכבו ישן, אין הוא יכול לכבותו באמצע הצומת שמא לא ידלק פעם נוספת ובקש לעבור את הצומת ולעצור בצד לאחריו . התובע טוען כי לפתע וללא כל סיבה ובניגוד גמור לנוהלי הנתבעת 2 פתח הנתבע 1 את דלת המכונית בחוזקה, הושיט את ידו אל צידו הימני של ההגה והחל מגשש בידו במטרה לאתר את מפתחות הרכב ולדומם את המנוע . התובע , הסתיר את צידו השמאלי של ההגה , שם ממוקם מפתח הרכב, וכי משלא הצליח הנתבע 1 לכבות את המנוע נכנס לאמוק והחל מנסה לשלוף את התובע מתוך האוטו. התובע התנגד לפעולותיו של הנתבע, התובע טוען כי משלא הצליח הנתבע 1 לכבות את המנוע או להוציא  את התובע מתוך הרכב תקף אותו ופצעו בידיו ברגליו ובכתפו , ואף שלף את אקדחו  ,הצמיד אותו לראש התובע והחל לצעוק "אני יורה , אני יורה " .

הנתבע 1 כאמור הנו שוטר במשטרת ישראל, מועסק ע"י הנתבעת 2 וקיימים בינה לבינו יחסי שליחות, והיא אחראית למעשיו ולמחדליו של הנתבע 1.

הנתבע 1 הועמד לדין משמעתי בפני בית הדין למשמעת של משטרת ישראל, הואשם בשתי עבירות, האחת שימוש בכוח שלא כדין, ושימוש בלתי זהיר בנשק. הנתבע 1 הורשע בעבירה הראשונה וזוכה מחמת הספק מן העבירה השנייה .

לנתבעים גרסה שונה מגרסתו של התובע . הם אומנם אינם מכחישים כי הנתבע 1 הורשע בעבירה של שימוש בכוח שלא כדין, אך חולקים על גרסת התובע בענין נסיבות האירוע .הם טוענים כי ביום האירוע הנתבע 1 נסע עם בני משפחתו, ולא היה בתפקיד . הנתבע  1הבחין ברכב נהוג בידי התובע הנוסע בצורה פראית ומסוכנת , עוקף רכבים ונצמד לרכבים הבאים מולו , גורם לרכבים אחרים לסטות ממסלולם ואף מסכן חיי הולכי רגל . נסיעתו של התובע היוותה סכנה לשלום הולכי הרגל כמו גם  לשלומם של יתר הרכבים העושים בכביש. הנתבעים טוענם כי כאשר הרכב הגיע לצומת הרחובות בן גוריון והרו"אה רמת גן והרכב עצר באדום  ניגש השוטר לתובע ,ציין בפניו כי הוא שוטר והציג תעודות .הנתבע ביקש מן התובע לדומם מנוע ,יזדהה בפניו ויציג רשיונות . התובע סירב לשתף פעולה ולא נענה לבקשת השוטר לדומם את המנוע ואף הגיב בגסות , ואף נראה כמי שמתכוון להמשיך בנסיעה תוך התעלמות מהשוטר , ואז ניסה השוטר לפעול בעצמו לדומם את מנוע הרכב . התובע התנגד לפעולה. בשלב זה ירד מר מועלם שנסע עם התובע מהרכב , והחל עושה את דרכו לכיוון הנתבע. הנתבע חשש שמא מועלם מבקש ליטול את הנשק, ואז הנתבע אחז בנשק שלו . מועלם נמלט .

הנתבעים מלינים על התובע על כך שהוא לא ניאות לשתף פעולה עם השוטר , אם כי באזרחי, ולדומם את המנוע על מנת לבדוק את רישיונותיו, והכל התחיל בכך שהתובע נסע ברכבו בצורה מסכנת אדם ורכוש .

עדויות הצדדים.

 את עדותו הראשית מסר התובע בתצהיר , ת/1 . בתצהירו חוזר התובע על גרסתו שהועלתה בכתב התביעה , ולשאלת בא כוח הנתבעים מדוע לא כיבה את המנוע חזר והסביר כי רכבו היה מיושן, והמצבר שלו אינו תקין, ועל כן חשש שאם יכבה את המנוע באמצע הצומת, לא יכול להתניעו שוב .

אקדים ואומר, כי הנתבע לא חלק על עובדה זו שהוא בקש לכבות את המנוע במקום בו עצר התובע לפני רמזור אדום , קרי באמצע הכביש. נראה לי כי הוראה זו של השוטר היתה מוטעית ולא נכונה , והיה מן הראוי כי יורה לתובע לעצור בצד אחרי הצומת,  למען לא יפריע לתנועה , מעשה שהוא גם עבירה על תקנות התעבורה .

לענין יציאתו של מועלם מהרכב, טוען התובע כי זה יצא מהרכב וניסה לגשת לשוטר לאחר שהשוטר הצמיד את האקדח לראשו . התובע מכחיש כי נסע בצורה מסוכנת , דבר שגרם לשוטר לעצור אותו, וטוען כי אולי הוא רצה לעשות הצגה בפני בני משפחתו .אם כי הוא לא בטוח בכך, וענה " לא זוכר , אבל זו לא סיבה להגיע למצב הזה " ( עמוד 5 באמצע ) .נראה לי כי התובע אינו מכחיש בפה מלא את גרסת השוטר לצורת הנסיעה שלו טרם האירוע .

מלבד עדותו של התובע לעצמו, לא הביא עדים נוספים. הוא לא הביא את מר מועלם הנוסע שישב עימו ברכב והיה עד ראיה לאירוע .

מטעם ההגנה העיד הנתבע  1 . בתצהירו מגולל הנתבע סיפור אחר , לפיו הנתבע סיכן בנהיגתו רכבים אחרים והולכי רגל ,ביצע עקיפות מסוכנות וגרם לרכבים אחרים לסטות ממסלולם ולבלום בפתאומיות.כשהגיעו שני הרכבים לצומת , ברמזור אדום ניגש לתובע , הציג את עצמו כשוטר , ובקש מהתובה לדומם את המנוע וזה סרב, ביקש כי התובע יציג רישיונות וגם לכך הוא סירב . התובע החל לגלות התנגודת מילולית ופיזית ומסרב לשתף פעולה והגיב בגסות רבה . התובע נראה כמי שמתכוון להמשיך בנסיעה, וכאשר הבחין הנתבע 1 בכך ניסה בכוחות עצמו לדומם את המנוע . הנתבע מוסיף ואומר כי הוא היה סבור כי אילו ימשיך התובע באותה נסיעה , אין ספק כי נהיגתו היתה מסתיימת בתאונת דרכים , ולכן החליט שהוא בעצמו ידומם את המנוע . התובע מנע זאת ממנו תוך שימשו בידיים ובדחיפות .

בחקירתו הנגדית , אומנם טוען הנתבע 1 כי מילא דוח תנועה שצורף לכל המסמכים, אך הוא נעלם , ואישר כי לא הוגש כתב אישום כנגד התובע לא בגין צורת הנהיגה המסוכנת שלו , ולא בגין הכשלת שוטר במילוי תפקידו , זאת הוא יודע מן העובדה כי לא זומן להעיד בבית המשפט . מכל מקום , כתב אישום או הכרעת דין כנגד התובע בגין עבירת תנועה או הכשלת שוטר במילוי תפקידו לא הוגש מטעם הנתבעים .

כבר עתה יש לומר כי התובע לא הועמד לדין ולא הורשע באחת מן העבירות הנ"ל .

הנתבע מכחיש כי ניסה להפעיל כוח כנגד התובע , וטוען כי רק ניסה לכבות את המנוע ואף למנוע מן התובע אפשרות להגיע לחפץ בתוך הרכב בו יתקוף אותו ..

גם מטעם הנתבעים העיד רק השוטר הנתבע 1, והנתבעים לא הביאו לעדות לא אחד מבני משפחתו של הנתבע 1 שיעיד על צורת נסיעתו של התובע טרם האירוע , שוטר מאלה שהגיעו בהמשך ועצרו את התובע, או עובר אורח שראה את ההתרחשות בזמן אמת.

 במצב שנוצר , קיימת גרסתו של התובע מול גרסתו של הנתבע.

לאחר שבחנתי את שתי הגרסאות באור הראיות שבפני הגעתי לכלל מסקנה , שיש מקום לאמץ את גרסתו של הנתבע באשר לצורת הנהיגה של התובע טרם עצר ברמזור, והסיבה לכך שהנתבע ביקש לבדוק את רישיונותיו של התובע תוך כיבוי מנוע, ולקבל את גרסתו של התובע כי הנתבע השתמש מולו בכוח שלא כדין ובצורה לא סבירה .הרי גם לגרסת הנתבע הוא בקש לעכב את נסיעתו של התובע כי חשש כי המשכה עלול לסכן רכבים ואנשים ברחוב. לכך לא היה השוטר מוסמך , והמירב היה רשאי לעשות הוא רישום דו"ח תנועה לתובע , להזהיר אותו מפני נסיעה מסוכנת ולשחררו .

לענין הנזק.