פסק-דין בתיק א 27143/04

1.         לטענת התובעת, חברה העוסקת בייצור ושיווק מערכות ממוחשבות למעקב ובקרה אחר נוכחות עובדים ומן שירותי אחזקה למערכות אלה, היא התקשרה ביום 5.1.99 עם הנתבעת, בהסכם להספקת שירות מקיף למערכות ממוחשבות ולמעקב ובקרה ונוכחות עובדיה, בהסכם, הוא נספח א' לכתב התביעה (להלן "ההסכם").

בהתאם לאותו הסכם, על הנתבעת לשלם לתובעת סכום שנתי בסך של 395$ בצירוף מע"מ תוך 30 יום מחתימתו. תקופת ההסכם הינה מיום 5.1.99 ועד ליום 4.1.2000.

ההסכם, בהתאם לסעיף 10, מוארך אוטומטית, אלא אם אחד הצדדים הודיע למשנהו 30 יום טרם תום התקופה, על אי רצונו בהמשך ההסכם.

לטענת התובעת, הנתבעת לא הודיעה על אי רצונה בהמשך השירות ומשכך הוארך ההסכם בכל שנה לשנה נוספת.

לטענת התובעת, היא סיפקה את שירותיה בהתאם להסכם, ולמרות זאת הנתבעת לא שילמה את המוטל עליה על פי ההסכם.

חוב הנתבעת, בגין השירות שניתן לה ועל פי חשבונית שהונפקה לה, נכון ליום הגשת התביעה, הוא הסך של 2,280 ש"ח.

2.         לטענת הנתבעת,  ההסכם נחתם לתקופה שמיום 5.1.99 ועד ליום 4.1.2000. לטענתה, ביום 14.1.99 וזמן קצר לאחר שנחתם ההסכם, פנתה לתובעת לקבלת השירות, שבגינו נחתם ההסכם, ומשלא קיבלה אותו, ונדרשה לשלם עבורו בנפרד, הודיעה לתובעת כי איננה מעונינת בשירותיה.

לטענתה, היא החליפה את מערכת המחשוב במשרדיה, והמערכות שהיו קיימות   לא התאימו לחדשות. התובעת דרשה תשלום גבוה בגין התאמת המערכות, והנתבעת הודיעה לה בכתב כי איננה מעונינת בשירותיה. למעשה, מאז הושבתו המערכות ואינן בשימוש. עם קבלת החשבונית, מושא תביעה זו, התקשר מנהל הנתבעת לתובעת והבהיר כי ההסכם הגיע לסיומו מספר חודשים קודם לכן.

התובעת הבטיחה לבדוק את העניין, לא פנתה שוב אל הנתבעת, אלא שלחה לה מכתב התראה. מחילופי המכתבים בין באי כוח הצדדים, הסתבר למנהל הנתבעת כי בהסכם סעיף המאריכו אוטומטית.

3.  דיון

א.         השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הינה, האם בשנה הרלוונטית, דהיינו מיום 5.12001 ועד ליום 4.12002, קיים הסכם בין הצדדים.

ב.         לטענת התובעת ההסכם הוארך אוטומטית , על פי סעיף 10  להסכם המקורי, ועל כן הוא תקף. לטענת הנתבעת ההסכם הופסק על ידה כאשר מנהלה הודיע לתובעת, כי איננה מעונינת בשירותיה, שלא התאימו למערכת המחשוב החדשה שהותקנה במשרדיה.

ג.          עדת התובעת, הגב' רייס, אחראית גבייה אצל התובעת, הצהירה, כי הנתבעת לא הודיעה לתובעת, שאיננה מעוניינת בהארכת הסכם השירות ומשכך הוא הוארך בכל שנה לשנה נוספת.

      לטענתה, מנהל הנתבעת, פנה ביום 23.1.00 אל התובעת בבקשה לקבלת הצעת מחיר להתקנת תוכנה עם מודם פנימי, מה שמחזק את העובדה שהונח בסיס איתן לכך שהנתבעת השתמשה במערכות ופנתה לתובעת לקבלת שירות.

בחקירתה הנגדית, טענה עדת התובעת, שהנתבעת רכשה את הציוד מאת הנתבעת.

לגרסתה, ההסכם המקורי נחתם בשנת 1999 לשנה, עד ליום 4.1.00, והוא היה אמור להתחדש לשנה נוספת, היות והייתה בו אופציה לחידוש אוטומטי.

בהמשך היא השיבה כי ההסכם מוארך לתקופה בלתי מוגבלת עד אשר אחד הצדדים מפסיק אותו.

לדבריה, ההודעה מטעם הנתבעת להפסקת ההסכם אמורה להיות 30 יום טרם תום התקופה, שהיא אותה תקופה בשנה שאחרי. באותה תשובה, המשיכה ואמרה כי ההסכם בנוי על ידי התובעת לתקופה ארוכה, והחידוש אינו מוגבל, ואף יכול להימשך 10 שנים.(עמוד 1-2 לפרוטוקול).

עדת התובעת השיבה כי בשנת 2000, היא השנה הקודמת  לתקופה הרלוונטית, היה הסכם, אך בטעות לא יצאה חשבונית חיוב לנתבעת, והחשבונית היא בהמשך להסכם. לדבריה, ההסכם  הוא זה שמתחדש אוטומטית.