פסק-דין בתיק א 2712/04

1.         התובע, יליד 1947, עובד אחזקה במקצועו, עתר נגד הנתבעת לפצותו בגין ליקויי שמיעה שנגרמו לו לטענתו, במהלך עבודתו אצל הנתבעת.

2.         התובע החל לעבוד אצל הנתבעת משנת 1987. לגרסתו, במשך כל שנות עבודתו אצל הנתבעת הוא נחשף לרעש חזק.

בשנת 1998, במסגרת עבודתו אצל הנתבעת, נערכו לתובע בדיקות שמיעה, אשר הדגימו ירידה ביכולת השמיעה שלו.

ב-09/09/02 קבעה ועדה רפואית של המל"ל (להלן - הועדה הרפואית), כי בגין ליקויי השמיעה נותרה לתובע נכות צמיתה בגובה 5%, מיום 18/07/00.

בנוסף קבעה הועדה הרפואית כי "אין מקום להפעלת תקנה 15, מסוגל לעבוד ברעש" (עמ' 3 לדו"ח הועדה הרפואית).

התובע הגיש ערר על קביעת הועדה הרפואית וב 24/06/03 דחתה ועדה רפואית לעררים של המל"ל את עררו של התובע בקבעה, בין היתר, כי התובע "מסוגל להמשיך בכל עבודה" (עמ' 3 לדו"ח הועדה הרפואית לעררים).

3.         הנתבעת טוענת כי נוכח תשובותיו של התובע לשאלון מטעם הנתבעת, לפיהן כבר משנת 1994 הבחין התובע בירידה ביכולת השמיעה שלו, הרי שדין התביעה להדחות מחמת התיישנות.

בנוסף טוענת הנתבעת, כי לא הוכח קשר סיבתי בין ליקויי השמיעה שנגרמו לתובע לבין עבודתו אצל הנתבעת.

בנוסף, הצדדים חלוקים בעניין גובה הנזק.

4.         ב-08/05/05 הסכימו ב"כ הצדדים כי קביעת הועדה הרפואית בעניין גובה נכותו של התובע בגין ליקויי השמיעה תחייב גם בתיק זה (ראה הודעת ב"כ התובע בישיבת 01/02/05 והודעת ב"כ הנתבעת מיום 08/05/05).

בהקשר זה יצוין, כי מטעם הצדדים לא הוגשו חוות דעת רפואיות.

5.         בישיבת 16/11/05 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה פסק הדין יינתן על סמך סיכומים בעל פה, המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים וללא שמיעת עדויות.

6.         לאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים ועיון במסמכים, שוכנעתי לקבוע כדלקמן:

6.1.       התיישנות -

נוכח קביעת הועדה הרפואית כי ליקויי השמיעה של התובע התגבשו לכדי נכות רק ביום 18/07/00 ובהיעדר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית בעניין זה - שוכנעתי כי טענת הנתבעת לפיה התובע החל להתלונן על בעיות שמיעה כבר ב 1994 אינה מעלה או מורידה בעניין זה. 

אשר על כן, טענת ההתיישנות נדחית.

6.2.       קשר סיבתי -

לטענת הנתבעת, לא הוכח קשר סיבתי בין ליקויי השמיעה שנגרמו לתובע לבין עבודתו אצל הנתבעת.