פסק-דין בתיק א 26496/99

1.         הצדדים  הגישו טיעונים עפ"י המסמכים והתצהירים שבתיק ביהמ"ש.

מלכתחילה הגישה נתבעת מס' 1 תביעה נגד התובעת ומנהלה יאיר סיסי (להלן: "יאיר"). התביעה הנדונה, הוגשה כתביעה שכנגד. 

התביעה העיקרית נמחקה, לאחר שהחברה נתבעת מס' 1 למעשה איננה קיימת ובעליה, אברהם מחרז ז"ל נפטר  (להלן: "המנוח").

הנתבעת שכנגד עמדה על תביעתה ואף  הגישה כתב תביעה מתוקן, כנגד עזבון המנוח. מעתה התובעת שכנגד הנה התובעת.

2.         התובעת טוענת כי ב-14.7.99 פנתה אליה החברה הנתבעת באמצעות מנהליה: המנוח ונתבע מס' 3, שלום מחרז (להלן: "שלום"), לכרות עמה הסכם. עפ"י ההסכם תבצע התובעת עבודות תשתית וגינון ביריד/מעין שוק פשפשים שנועד להיפתח סמוך לקיבוץ גשר הזיו (להלן: "היריד").

בתמורה עתידה הייתה לקבל חלקת שטח של 80 מ"ר לצורך הצגת מרכולתה וזכות בלעדיות ביריד. כמו כן הנתבעת התחייבה לפרסם את היריד ולשלם ישירות לספק עבור דקלים גדולים שיוצבו באתר.

התובעת טוענת כי ביצעה עבודות בסכום כולל של 338,626 ש"ח.

בסופו של דבר, הוסכם כי במקום תשלום תקבל התובעת 15% ממניות החברה.

התובעת טוענת כי הנתבעים 2 ו-3 התעלמו מדרישות יאיר להעביר לתובעת את המניות המובטחות. לפיכך דרשה קבלת תמורת העבודה או לפחות לקבל שיקים דחויים ע"ח הרווחים.

3.         עוד טוענת התובעת כי המנוח ושלום אחראים באופן אישי לחיוביה של החברה הנתבעת. הם הפרו את ההתחייבות להעביר 15% מהמניות ע"ש התובעת. כמו כן ידעו כי אין בסיס להתחייבותם שהיריד יפעל במשך 24 חודשים. תזרים המזומנים בחשבון החברה מעיד על כך שלא היה כיסוי להבטחותיהם; הם הציגו מצג שווא כאילו השקיעו בחברה כ- 400,000 ש"ח; שלום איננו מנהל החברה ולכן אינו רשאי להסתתר מאחורי מסך  החברה;

כמו כן המנוח ושלום רוקנו את החברה ושילשלו לכיסם עשרות אלפי שקלים; הפרו את הבטחת הבלעדיות, שכן היו אחרים שמכרו צמחי נוי ביריד; לא נעשה פרסום כמובטח; פיזרו שיקים ללא כיסוי וגרמו ברשלנותם להתמוטטות היריד, שבסופו של דבר  פעל כ- 6 שבועות בלבד.

שלום רכש מכונית יקרת ערך במועד פעולת היריד ויש לראות בכך בצירוף המועד הקצר בו פעל היריד, ראיה לתרומתו לאי הצלחת המיזם (היריד).

4.         לאחר ששקלתי את מלוא הראיות, נראה כי התובעת לא הוכיחה כי יש מקום לחייב באופן אישי את המנוח-עזבונו ואת שלום בסכום כלשהו. כלפי הנתבעת, לכל היותר-ועל כך אין חולק-זכאית התובעת ל15% ממניות הנתבעת.

(מאחר ומדובר בחברה בלתי פעילה, חסרת נכסים  ואולי אף שקועה בחובות, איני סבורה כי התובעת אכן מבקשת לממש זכות זו!).

5.         טענת הנתבעים, כי למחרת ההסכם המקורי, הגיעו הצדדים להסכם חדש בע"פ לפיו התחייבה התובעת לבצע בנוסף לעבודות נשוא ההסכם המקורי, עבודות הכנת השטח הפתוח לקראת החורף, לרבות ריבוד החניות בכורכר - כנגד קבלת 15% מהמניות במקום תשלום כלשהו- נתמכת גם בדברי יאיר בדבר קיומו של הסכם כזה.

הסברו של שלום, מדוע העברת המניות ע"ש התובעת התעכבה, לא נסתר.

לא מצינו שום דרישה בכתב או מכתב המעידים כי אכן יאיר ביקש לזרז את העברת המניות על שמו. הצדדים אינם חלוקים על כך שהתובעת הייתה זכאית למניות אלו. גם טענת שלום כי הנתבעת ראתה בתובעת שותפה לעסק לכל דבר ודבר מתקבלת על הדעת.

לפיכך גם כל הטענות המתייחסות להסכם המקורי, אינן רלבנטיות.

6.         שלום טוען כי יאיר דרש מהנתבעת למסור לו שיקים דחויים ע"ח רווחים עתידיים, לנוכח מצבה הכלכלי הקשה של התובעת. כיוון שמדובר בעסק בהקמה, סירבה  הנתבעת למשוך שיקים כאלו ואז פעלה התובעת באופן חד צדדי - פרצה למשרד שבאתר היריד, נטלה ממנו ציוד משרדי רב  השייך לנתבעת לרבות מחשב אישי, דקלים, צמחיה, מערכת השקייה וכד'.