פסק-דין בתיק א 26274/04

1.         עניינו של פס"ד זה בתאונת דרכים שארעה ביום 25.10.03, בצומת הרחובות אבן גבירול ובלוך.

            ביום התאונה, בשעה 05:00 בבוקר, נהג אבו ערב במונית מסוג סקודה, ברחוב בן גוריון לכוון בלוך מכיוון מערב למזרח, וביקש לחצות את רחוב אבן גבירול בכיוון נסיעתו.

            המונית הינה בבעלות התובע שכנגד ויגוטיב.

            כשהחל אבו ערב בחציית הצומת באור ירוק, הגיח משמאל רכב מבוטח הכשרת הישוב מסוג אאודי, נהוג ע"י עובד שגרירות קזחסטן (להלן: "הנהג הזר"), כשהוא נוסע באבן גבירול, מכיוון צפון לדרום, ופגע קודם במונית ולאחר מכן פגע ברכב נוסף מסוג פג'ו, אשר גם הוא נסע ברחוב בן גוריון לכיוון בלוך (להלן: "התאונה").

2.         כל אחד מהצדדים, טוען, כי הוא נסע וחצה את הצומת באור ירוק בכיוון נסיעתו ובלאו הכי, המסקנה הנובעת מכך, כי הנהג השני חצה את הצומת באור אדום.

3.         מטעם הכשרת הישוב לא הובא כל עד. 

ב"כ הנתבעת ביקשה להציג את תיק המשטרה ואילו ב"כ התובעת, אשר לא היו לו עדים, סירב באופן תמוה וביקש, כי תיק המשטרה יימשך מהתיק.

בהחלטתי מיום 22.01.06, נעניתי לבקשת ב"כ התובעת, וקבעתי מפורשות, כי אין פרוצדורה לפיה תיק המשטרה יכול להיות מוגש כראיה, מבלי שהעדים עצמם מתייצבים למתן עדות - ואם אלו יתייצבו לעדות, ניתן להשתמש בחומר המצוי בתיק המשטרה על מנת להראות סתירה בין העדות שמעיד העד בבית המשפט לזו שמסר במשטרה ולפיכך הוריתי, כי תיק המשטרה והמצוי בו לא יהוו ראיה.

העדים היחידים שהתייצבו ונתנו עדותם ונחקרו בחקירה נגדית, היו אבו ערב ובעל המונית ויגוטיב.

הצדדים הגישו סיכומיהם ומכאן הכרעתי.

4.         בתחילה, ברצוני לציין את דרך התנהלות התובעת בתיק זה.

התובעת לא הציגה כל ראיה, לא הביאה עד והיא מנסה להיבנות לטענתה על כך שעדות נהג הנתבע - אבו ערב, אינה מהימנה.

דרך התנהלות זו וניסיון זה לנהל תביעה ולהוכיחה הינה "מעניינת", אך גם מוזרה קמעא.

                       "איש אינו נהנה אפוא מן הספק במישור האזרחי וההכרעה נופלת על פי
                       עמידתו של הנושא בנטל השכנוע, בדרישה של הטיית מאזן ההסתברות
                          לטובתו."

(השופט י. קדמי בספרו "על הראיות" (חלק שלישי) מהדורה תשס"ד 2003 בעמוד 1543  , 1550).

            בעניין העברת נטל הראייה מהתובע לנתבע נאמר בע"פ 28/49 - סעיד חוסין זרקא נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל . תק-על 50(2), 5 ,עמ' 17, כי:

"הכלל הוא, שבעל הדין שעליו מוטלת החובה מס' 1 ("חובת הראיה"), הוא הוא שצריך לפתוח בפרשת ההוכחות ומחובתו להמציא עדות במידה המספיקה לכאורה (פרימה פציה) כדי ביסוס טענתו. ורק בהגיעו למדרגה זו עוברת החובה מס' 2 ("חובת ההוכחה") למתנגדו, החייב עתה להמציא עדות מצדו. "