פסק-דין בתיק א 25934/01

1.       התובעת, שוקרון יצחק בע"מ (להלן - "שוקרון"), הגישה תביעה כספית על סך 138,400 ש"ח נגד הנתבעת, עיריית קרית אתא (להלן - "העירייה").

2.       על פי האמור בכתב התביעה, במהלך שנת 2000 ערכה העירייה מכרז בין קבלנים שונים לביצוע עבודות להרחבת כבישי העירייה ומדרכותיה, תיקונם ואחזקתם ברחבי העיר (להלן - "העבודות"). התובעת, יחד עם מספר זוכים אחרים, זכתה במכרז ונחתם עימה חוזה להזמנת העבודות על ידי העירייה בסך כולל של עד ל- 300,000 ש"ח (ההסכם צורף לכתב התביעה כנספח א').

טענות הצדדים

3.       שוקרון טענה כי מיום חתימת ההסכם ועד להגשת כתב התביעה לא הוזמנה ממנה ולו עבודה אחת על ידי העירייה, וכתוצאה גם לא קיבלה כל תמורה לידיה. הועדפו על פניה קבלנים אחרים, חלקם על אף שלא זכו במכרז ולא נחתמו עימם הסכמים. לטענת שוקרון, התנהגות זו מטעם העירייה מהווה חוסר תום לב בקיום חוזה כאמור בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. לאור ההפרה האמורה טענה התובעת שזכותה לבטל את ההסכם כאמור בסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970. באשר לנזקיה, שוקרון טענה שהינה זכאית לקבל את הרווח הקבלני הצפוי מביצוע העבודות אשר הוערך על ידה בסך של 40% מהיקף העבודות בהן זכתה, דהיינו 120,000 ש"ח (כולל מע"מ). בנוסף, נטען כי ניתנה ערבות בנקאית בסך 30,000 ש"ח אשר הוצאתה גרמה לשוקרון עלויות מימון העומדות על 24% לשנה, ובסך הכל 7,200 ש"ח, ועוד הוצאות ביול ההסכם בסך 1,200 ש"ח בתוספת זמן עבודה שהושקע על ידה בהכנת ההסכם. סך כל נזקיה הנטענים של שוקרון הגיעו לסך 138,400 ש"ח.

4.       העירייה דחתה מכל וכל את טענותיה של שוקרון וטענה כי אמנם נחתם הסכם עמה בעקבות זכייתה, וזכייתם של קבלנים אחרים במכרז, ואולם לנתבעת הזכות על פי הוראות ההסכם להקטין את היקף העבודה ולבטל סעיפים בהסכם במלואם, או בחלקם (סעיף 2 להסכם). נטען כי החתימה על ההסכם אינה מהווה משום הוראות ביצוע ספצפיות לגבי עבודה מסויימת וכי רק עם מתן הוראה למבצע משתכלל ההסכם לכדי הזמנה לביצוע עבודה קונקרטית. העירייה טענה כי בהתאם לזכויותיה בהסכם היא לא נתנה הוראת ביצוע כאמור לשוקרון לאחר חתימת ההסכם, ובעקבות כך שוקרון אכן לא ביצעה עבודה כלשהי. כתוצאה לא נוצר חוב מהעירייה אליה. טענת העירייה במכלול היתה כי הזכיה במכרז והחתימה על ההסכם היוו הסדר מסגרת אשר היה מותנה בהזמנת עבודה בפועל. העירייה טענה כי לא היתה כל מניעה מצדה להזמין עבודות מאת שוקרון, ברם האחרונה נעלמה, לדברי נציגי העירייה, לאחר חתימת ההסכם ולא ביקשה לבצע עבודות ועל כן אותן עבודות נמסרו לקבלנים אחרים.

הראיות שהובאו על ידי הצדדים

5.       מטעם שוקרון העיד בעל המניות בחברה ומנהלה מר שוקרון יצחק. בחקירתו הנגדית הודה שעד שנת 1999 החברה קיבלה עבודות מהעירייה (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 9.3.05). העד גם הודה כי לאחר חתימת ההסכם לא הוצא על ידו מכתב או התראה אחרת אל העירייה בנוגע לאי מסירת עבודות לידי שוקרון בע"מ. במהלך שנת 2000 התקיימה ישיבה בין העד לבין מנכ"ל העירייה מר אברהם אברהם והעד הודה שהוצע לו לבטל את התביעה כנגד מסירת עבודות אחרות לשוקרון (פרוטוקול הדיון מיום 9/3/05 עמ' 13 - יתכן והכוונה הייתה לישיבה בשנת 2001). לדבריו, התייעץ עם עורך דינו והחליט לא להסכים להצעת העירייה (שם). העד גם עומת עם מאזני החברה משנים שונות, 1999 - 2002 (נ/1 - נ/4) (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון).

העד לא הצליח להשיב תשובה משביעת רצון לשאלה מדוע העריך את הרווח הקבלני בין 30% - 40% כאשר מאזני החברה הראו כל השנים כי החברה מפסידה. כל מה שטען היה כי:

"ש.    המאזן שלך מוכיח הפסדים משנת 99' - 02'. כל שנה. אין שנה אחת של רווח. אתה יכול להסביר.

ת.       זה העבודה שלי וזה מה שיש. ואם אני לוקח עבודה ואני מרויח עליה היא מכסה לי את העבודה השניה. בעבודות שאני מבצע יש לי בסיס להערכה שנתתי."

          (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 9.3.05).

6.       העד גם הודה כי במהלך השנים הקודמות, עד לשנת 1999 הסדר העבודה בינו לבין העירייה היה זהה להסדר נשוא התובענה דנן וכי עד לשנת 2000 העירייה שילמה לו את כל המגיע לו  בהתאם לעבודות שהוזמנו בפועל משוקרון בע"מ (עמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 9.3.05).

7.       מטעם העירייה העיד מר אברהם אברהם שהיה  במועדים הרלוונטיים מנכ"ל העירייה. העד אישר כי אכן הוזמנו מחברות אחרות עבודות בהיקפים שונים, חלקן בסכומים הגבוהים מסכום החוזה שנחתם עם התובעת (עמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 9.3.05).   העד הודה כי חלק מהסכומים ששולמו, שולמו לגורמים שביצעו עבודה למרות שלא השתתפו במכרז ולא נבחרו כמבצעי העבודות של העירייה. העד הסביר שמדובר בחברות עם התמחות מיוחדת כגון יצרן המרצפות אקרשטיין (עמ' 18 לפרוטוקול). העד אישר כי בשנת 2002, מתוך עבודות בהיקף כולל של 600,000 ש"ח שבוצעו בתחום אליו התייחס המכרז וההסכם, זכו ארבע חברות שונות; שלוש ביצעו את העבודות כאשר שוקרון לא קיבלה עבודה כלל (עמ' 19 לפרוטוקול הדיון).

8.       העד הסביר את מה שאירע כך:

                   " בדרך כלל הקבלנים מסתובבים מסביב לאגף ההנדסה מדי יום ושואלים אם יש עבודה, הם מצויים תמיד בקשר איתנו, ואדון שוקרון היה רחוק מן העין ולכן רחוק מן הלב, אם היה שואל מה קורה בוודאי שהיה מקבל עבודה כזו או אחרת. ברגע שהוא לא יצר קשר ישנם עוד אנשים שמחפשים עבודה, כאשר העבודה היא דחופה וצריך לבצע אותה במיידית, אז מי שנמצא מתחת ליד מקבל אותה מיידית. הראיה היא שאנחנו מסרנו לו עבודה בשנים קודמות ולא היתה אפליה".

דיון

9.       הנני לקבוע את הממצאים הבאים: בין שוקרון לבין העירייה נחתם הסכם (ת/1) ביום 7.6.00. ההסכם נחתם לאחר ששוקרון זכתה, יחד עם קבלנים אחרים, במכרז מספר 3/2000, מכרז שנתי לביצוע עבודות סלילה ברחובות שונים בקרית אתא (נ/5). ההיקף הכספי המירבי של ההסכם היה 300,000 ש"ח. באותה שנה בוצעו עבודות מהסוג הכלול בהסכם בהיקף כולל של 600,000 ש"ח. שוקרון לא ביצעה אף עבודה ולא קיבלה תמורה כל שהיא מהעירייה בגין ההסכם ת/1. באשר למצב עסקיה, שוקרון לא דיווחה על רווחים בין השנים 1999 ועד שנת 2002.

10.     כמו כן, במהלך שנת 2000 לא הוצא מכתב או התראה אחרת על ידי שוקרון לעירייה בנוגע לאי קיום ההסכם. עדות מנכ"ל העירייה היתה מהימנה עלי באשר לטענתו שנציגי שוקרון לא נכחו בסביבת העירייה ולא דרשו עבודות באותה שנה, לעומת קבלנים אחרים שהתדפקו על דלתות אגף ההנדסה של העירייה. הנני מקבל את עמדת מנכ"ל עירייה כי אילו שוקרון היתה פונה אליה היו נמסרות לידיה עבודות לביצוע בהתאם להסכם ולמכרז.

11.     כתוצאה מהממצאים העובדתיים שנקבעו לעיל, אין אני יכול לקבל את המבנה המשפטי, על תוצאותיו, שהוצע על ידי שוקרון בע"מ; על פיו, היתה התחייבות מצד העירייה שהופרה שלא בתום לב וכתוצאה מהפרתה יש לזכות את שוקרון בע"מ בסכומים השונים שנדרשו על ידה בכתב התביעה.

12.     בפועל היה המצב אחר. העירייה לא נמנעה ממתן עבודות לביצוע על פי החוזה לידי שוקרון, אך כיוון שזו לא באה וביקשה לבצע עבודות, הן נמסרו לידי גורמים אחרים. בנסיבות אלה, לא היה חוסר תום לב בקיום החוזה כאמור בסעיף 39 לחוק החוזים. בשנים הקודמות, פעלו הצדדים על פי הסדר דומה ולדידם היה מדובר בהסדר מסגרת אשר הסדיר את הרקע למתן עבודות ספציפיות לידי הקבלנים. ייתכן וצורת העבודה שהייתה נהוגה - בה חגו הקבלנים השונים סביב אגף ההנדסה בעירייה על מנת להפגין את זמינותם- לקתה בפגמים שונים, ברם עילת התביעה - חוסר תום לב בקיום התחייבות חוזית - לא התקיימה במקרה האמור. היפוכו של דבר, נראה כי על אף שניתן לבקר את גישת העירייה, הצדדים, לרבות שוקרון, קיבלו ברצון את הנוהג האמור במשך השנים ללא הסתייגות. במקרה זה, היתה העירייה מוכנה גם בהמשך למסור עבודות שונות לידי שוקרון אך האחרונה דחתה את ההצעה והעדיפה לנסות לזכות בפיצוי על פי המבנה המשפטי שהוצג בכתב התביעה.

13.     יצויין כי, גם אילו הייתי קובע שהיתה הפרה של חובות תום הלב מצד העירייה כלפי שוקרון עדיין לא הצליחה האחרונה להוכיח שנגרם לה הפסד רווח קבלני בהיקף שתואר של 30% - 40% מהיקף העבודות שהיו אמורות להמסר לה. מדובר בחברה שבשנים הרלוונטיות הפסידה כספים ואין להניח שהעבודות מול העירייה היו רווחיות יותר מאשר עבודות אחרות שבוצעו ע"י שוקרון ואשר הניבו את ההפסד הכולל המשתקף במאזניה. לו שוקרון רצתה להוכיח מצב אחר, היה עליה להתכבד ולהגיש ראיות ספציפיות לעניין זה. כאשר לא עשתה כן לא הרימה את נטל הוכחת הרווח הקבלני הנטען (י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי (תשס"ד-2003) 1506). על כן, גם אילו היתה נקבעת תוצאה של הפרת חובת תום הלב מצד העירייה, נתון זה שהינו עיקר התביעה, היה נותר בלתי-מוכח. אציין עוד שהנני מקבל את טענת העירייה שהערבות הבנקאית בוטלה זמן קצר לאחר סיום השנה.

סיכום