פסק-דין בתיק א 25469/07

משניתן פסק דין כנגד החייב בתביעה שהוגשה נגדו על ידי התובע, ומשאישר ראש ההוצאה לפועל כי מוצו ההליכים כנגד החייב וניתן לפעול כנגד הנתבעת, הוגשה תביעה זו.

הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן והעלתה את הטענה כי היא לא חתמה על טופס הערבות וכי אין זו חתימתה על גבי נספח ב' (הוא כתב ההתחייבות וערבות להחזרת ההלוואה מיום 30.8.01) (להלן: " כתב ההתחייבות") - הנתבעת טענה שאינה יודעת אם החתימה זויפה, אולם חזרה וטענה כי החתימה על גבי כתב ההתחייבות, אינה חתימתה.

עוד טענה כי לא ייתכן שחתמה על המסמכים לאחר גירושיה מבעלה (הוא החייב) וכי נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל בגין אי תשלום מזונות לה ולבנותיה.

התקיימה ישיבת הוכחות ולאחריה סיכומו הצדדים את טענותיהם בכתב.

המדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ולכן פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי.

השאלה הניצבת לפנינו היא האם הנתבעת חתמה על גבי כתב ההתחייבות אם לאו.

בתצהיר עדותה הראשית לא טענה הנתבעת שלא חתמה על גבי כתב ההתחייבות. כל תצהירה למעשה הוא נסיבתי, ועדותה הייתה מעורפלת לעניין זה ("לא ייתכן שחתמתי... אין זה הגיוני שחתמתי ..., איני זוכרת שחתמתי...").

מנגד, עומדת עדותה של המצהירה מטעם התובע לפיה היא חתמה על המסמך כמאשרת רק לאחר שהנתבעת זוהתה על ידה על פי תעודת זהות ופרטי מרשם האוכלוסין, ואחר שהוסברו לה הפרטים המהותיים בכתב ההתחייבות.

עדות המצהירה מטעם התובע לא נסתרה, גם עת ציינה כי לא זכרה את מעמד החתימה עצמו, שהיה 7 שנים קודם לכן. עדותה של המצהירה מטעם התובע הייתה מהימנה בעיניי, ולעניין המרכזי לגבי החתימה - עדותה לא נסתרה, וגרסת התובע נראתה לי סבירה יותר מאשר גרסתה של הנתבעת, שלא היה בידי לקבלה, גם לאור העובדה שלא הייתה קונקלוסיבית וחד משמעית.

אין המדובר בעדות סברה והשערה, כפי שמנסה הנתבעת להציג בסיכומיה. העדה נסמכת על המסמכים שאומתו בחתימתה שלה ועל דרך עבודתה השוטפת. גם אם העדה ציינה שאינה זוכרת את הפרטים משנת 2001 והיה עליה לבדוק את הנתונים בניירות, הרי אין בכל כדי לפגוע בעדותה הבהירה לגבי המהות, והיא החתימה את הנתבעת על גבי המסמך.

הנתבעת מציגה מערכת נסיבות מהן מבקשת כי בית המשפט יסיק כי היא אינה חתומה על גבי כתב ההתחייבות.

בנסיבות אלה, בהן עומדת גרסת הבנק, שהייתה אמינה בעיני ושלא נסתרה בחקירה הנגדית, לעומת גרסתה הכללית של הנתבעת, עולה שהנתבעת היא זו שחתמה על גבי כתב ההתחייבות ולכן אין להידרש לטענות הנתבעת באשר לנטל ההוכחה הרובץ על התובע לגבי אמיתות המסמך.

נראה שאך בשל מצבה הכלכלי הקשה ונסיבות חייה המצערות, העלתה הנתבעת את הטענות כלפי הבנק, ולו על מנת להרחיק מעליה נטל כלכלי נוסף. עם כל הצער שבדבר, הדבר אינו מהווה מגן בפני התביעה, ומשחתמה הנתבעת על כתב ההתחייבות, עליה לשאת בתוצאות הנובעות ממנו.

הנתבעת תוכל לפנות לראש ההוצאה לפועל בבקשה למתן צו חיוב בתשלומים בהתאם ליכולתה הכלכלית.

לא מצאתי לקבל את הטענה כאילו התובע לא עמד בדרישות על פי חוק הערבות  - הודעות נשלחו לנתבעת לכתובת שנמסרה לתובע, וכפי שעולה מהעתקם.

הנתבעת לא עמדה כלל בנטל המוטל עליה בהתאם לדרישת הוראת סעיף 26 (א) לחוק הערבות, ולמעשה לא הצביעה על הנזק שנגרם לה כתוצאה מאי שליחת מסמכים כלל. המדובר בטענה כללית וסתמית שאינה נתמכת בכל ראיה ואין בידי לקבלה כלל.

בצירוף לסיכומיה ביקשה הנתבעת להוסיף עדות, הוא תצהירה מיום 6.4.08 בו נטען, בין היתר, שנאמר לה בעת הדיון ביום 23.3.08 על ידי המצהירה מטעם הבנק "בחיי שאני לא זוכרת אותך". התובע התנגד להוספת העדות הנ"ל לאור השלב הדיוני בו מצוי התיק, ולאור העובדה שהנתבעת השתהתה בהגשת המסמך, והגישה אותו כשבועיים ממועד ההוכחות ורק לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, ועוד הצהירה טענות שאינן קבילות באשר הינן עדות מפי השמועה.