חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פסק-דין בתיק א 25461/03

: | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
25461-03
25.5.2005
בפני :
פליגלמן פנינה

- נגד -
:
הדר בע"מ - חברה לבטוח
:
1. גלבוע גולן
2. קיבוץ האון

פסק-דין

יסודה של התביעה שבפניי, בתאונה שארעה ביום 17.10.02 בשעה 19:45 בכביש כורסי-צמח. במועד זה נהג מבוטח התובעת (עת/1) ברכבו בכביש המוכר לו היטב, לדבריו, במהירות של 70 קמ"ש ובהגיעו בסמוך לקיבוץ האון, התפרצו שני גמלים - נאקות שהיו בהריון - לנתיב נסיעתו וחסמו את דרכו. המבוטח, בהבחינו בגמלים, בלם וניסה לברוח שמאלה, אולם מאמציו למנוע תאונה כשלו, רכבו התנגש בגמלים, התהפך וניזוק קשות ושני הגמלים נהרגו.

התביעה הוגשה כנגד נתבע 1 כמי שהיה הבעלים והמחזיק בגמלים וכנגד נתבעת 2 כמי שהגמלים אוחסנו בשטחה וממנו יצאו ופרצו לכביש.

השאלות שעמדו במחלוקת היו:

א.   מידת אחריותו של נתבע 1.

ב.     מידת אחריותה של נתבעת 2.

ג.       רשלנות תורמת של מבוטח התובעת.

אחריותו של נתבע 1:

אין חולקין כי נתבע 1 היה הבעלים והמחזיק של הגמלים אותם רכש לפרנסת בני ביתו והוא היה המטפל היחיד בהם (ראה עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 10 ועמ' 9 שורה 6). בנסיבות אלה, חל בענייננו סעיף 40 לפקודת הנזיקין (נ"ח) שכותרתו "חובת הראיה ברשלנות לגבי חיה". לפיכך, משתמצא לומר כי הנתבע היה בעל הגמלים וממונה עליו חובת הראיה הינה על הנתבע להוכיח כי לא ברשלנותו ארע הנזק שנגרם על ידי אותה חיה.

לפיכך, השאלה הינה האם הרים נתבע 1 נטל זה, אם לאו.

מחומר הראיות נמצאתי למדה כי הגמלים אוחסנו על ידי נתבע 1 במכלאה שהיתה מיועדת לאיחסון יענים וכי למעשה תיכנן להעבירם למכלאה אחרת.

אומנם טוען נתבע 1 כי מכלאה זו מגודרת והשער נפתח כלפי פנים בלבד, אולם שער זה היה חסום בלבד ולא נעול במנעול ושרשרת, משמע, לטעמי, לא נקט נתבע 1 באמצעי הזהירות המירביים, שיהיה בהם כדי למנוע את תנועת הגמלים ברשות הרבים, כפי שארע בפועל.

יתר על כן, הוברר כי הגמלים הוחזקו בשטח הקיבוץ שלא על פי ההסכם הראשוני עם מרכז המשק, על פי הרשאה שלא בסמכותת מאת מר זיגי שרמן (עה/2), קב"ט הקיבוץ שניסה, כפי שמציין ב"כ נתבעת 2 בסיכומיו, לעזור לנתבע 1 כמיטב יכולתו.

לא מצאתי לקבל טיעוניו של ב"כ נתבע 1, כי לא חלה אחריות במקרה שבנדון על מרשו, שכן תיאוריית הגניבה הינה בגדר תיאוריה בלבד ותימצא שואל, אם נגנבו הגמלים על ידי מאן דהוא, כיצד ומדוע הפקירם זה לשוטט בכביש ולציין כי אירוע התאונה היה בשעה 19:45 ואילו "הגניבה" נתגלתה בשעה 20:00, כאשר לא ברור מתי ראה נתבע 1 את הגמלים לאחרונה, כשמכלול העדויות מצביע על השעה 16:00. על הנתבע היה להוכיח בראיות של ממש כיצד הגיעו הגמלים לרשות הרבים ולטעמי נטל זה לא הורם על ידו ולפיכך מצאתי לקבוע כי נתבע 1 חב בנזקי התובעת.

אחריותה של נתבעת 2

כאמור איחסן נתבע 1 את הגמלים בשטחה של נתבעת 2 ומכאן מבקש ב"כ התובעת ללמוד כי זו אחראית, משלא דאגה לסידורי שמירה נאותים, שיהיה בהם כדי למנוע מהגמלים להזיק. דא עקא, שצא ולמד מן העדויות כי הדברים אינם עומדים בקנה אחד עם טענות ב"כ התובעת בסיכומיו כלפי נתבע 1, מהן הינך למד כי הלה איחסן את הגמלים במועד מוקדם מהמוסכם במקום שלא אושר ע"י הגורמים המוסמכים בקיבוץ, אלא בהרשאת הקב"ט בלבד, שאינו מוסמך ליתן הרשאה זו (ראה סעיף 11 לסיכומי ב"כ התובעת לאחריות נתבע 1) ובנסיבות אלה אין לראות בנתבעת 2, אף לא כדי שומר חינם ולפיכך לא מצאתי כי יש להחיל לגביה את חוק השומרים, משלא הוכח כי רכז המשק ידע על הימצאות הגמלים בשטח חוות היענים לשעבר.

לפיכך, לא מצאתי כי יש לחייב את נתבעת 2 בגין נזקי התובעת משפטית, אם כי מוסרית, מאחר וקב"ט הקיבוץ היה שותף ומודע לנעשה, לא מצאתי כי יש לחייב בנסיבות  את התובעת בהוצאות דחיית התביעה כנגד נתבעת 2.

רשלנותו התורמת של מבוטח התובעת

טוען ב"כ נתבע 1 בסיכומיו כי יש לחייב את מבוטח התובעת ברשלנות תורמת בשיעור של 50% לפחות בשל נהיגה במהירות מופרזת, מן הטעם שמשתמצא לומר כי הלה אינו זוכר מאיזה מרחק ראה את הגמלים ומה היה מצב התאורה, בוודאי שאינו יכול להעיד כי נהג במהירות של 70 קמ"ש וכי תוצאות התאונה (מות הגמלים) מצביע על מהירות גבוהה יותר.

דא עקא שאין דעתי כדעת ב"כ נתבע 1. המדובר בכביש בינעירוני, בו המהירות המותרת הינה 80 קמ"ש, כביש שלא הוכח כי קיים בו תמרור המזהיר מפני בעלי חיים המשוטטים בו.

מאידך, הימצאותם של גמלים על הכביש אינה בגדר הציפיות של הנהג הסביר ולפיכך, לא ניתן לומר כי על מבוטח התובעת היה לצפות הליכתם של אלה על הכביש. מדובר בדרך שאינה מוארת (על כך מעיד עה/2, עמ' 17, שורות 13-14) והגמלים הינם גוף כהה שאינו מואר, המתגלה, אם בכלל, לעיני הנהג רק משהו נכנס לטווח האורות של רכבו, אשר הינו עפ"י תקנות התעבורה 30 מ', וגם אז מוצא עצמו הנהג אל מול חומה אטומה הניצבת אל מול רכבו. במקרה שכזה, במהירות של 70 קמ"ש, נדרש הנהג לאורך עצירה של 42.14 מ' ולתקופת בלימה של 2.83 שניות, משמע במהירות של 70 קמ"ש היתה התאונה בלתי נמנעת מבחינתו של מבוטח התובעת. תוצאות התאונה אינן יכולות להביא למסקנה כי הנהג נהג במהירות של 100 קמ"ש, כפי שטוען ב"כ נתבע 1, שכן זוהי מסקנה בלבד שלא מצאה לה כל תימוכין בחומר הראיות ולו היה הנהג נוסע במהירות המותרת של 80 קמ"ש, כשכאמור אין בידו לצפות הימצאות גמלים על הכביש, היה נדרש למרחק עצירה של 52.62 מ' ולזמן בלימה של 3.23 שניות.

בנסיבות אלה, לא מצאתי לקבוע שיש להטיל על מבוטח התובעת רשלנות תורמת, שכן לטעמי היתה התאונה בלתי נמנעת בנסיבות מבחינתו.

אשר לגובה הנזק

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>