פסק-דין בתיק א 25456/04

התביעה והצדדים לה :

1.         בפני תביעה אשר הגיש התובע, מבוטח הנתבעת, איילון חברה לביטוח בע"מ     (להלן בהתאמה: "התובע" ו"הנתבעת") לפיצוי כספי בסך 50,000 ש"ח אשר    נגרם לרכבו כתוצאה מסופת ברד אשר התחוללה ביום 15.10.02 (להלן:         "אירוע הנזק").

2.         אין מחלוקת כי בגין אירוע הנזק פוצה התובע על ידי הנתבעת בסכום של 12,675 ש"ח בחודש פברואר 2003 או בסמוך לכך.

עם זאת, התובע טוען כי פיצוי זה הינו חלקי בלבד - הן לעניין תיקון הרכב (עיקר טענותיו מכוונות כנגד אי תיקון הגג) והן לעניין ירידת הערך שנגרמה לרכב (לטענת התובע, ירידת הערך מסתכמת ב - 40%, כפי שפורט בחוות דעת שמאית שהוגשה ע"י התובע בתמיכה לתביעתו).

לפיכך הוגשה התביעה לתשלום יתרת הפיצויים, כמפורט בסעיף 16 לכתב התביעה.

טענתה המקדמית של הנתבעת - סילוק על הסף לאור קיומו של כתב ויתור :

3.         בסעיף הראשון לכתב הגנתה טענה הנתבעת כי דין התביעה להיות מסולקת      על הסף, לאור קיומו של כתב ויתור וסילוק אשר נחתם על ידי התובע ביום             10.3.03 עובר לפרעון השיק על  סך 12,675 ש"ח (להלן: "כתב הויתור").

            לעניין זה מציינת הנתבעת כי התובע כלל לא טרח להזכיר בכתב התביעה את    קיומו של כתב הויתור, והעדיף להתעלם מקיומו.

4.         התובע לא הגיש כתב תשובה מטעמו לעניין הטענה המקדמית, אך זו זכתה להתייחסות ב"כ התובע בשני הדיונים שהתקיימו ביום 30.6.04 וביום 24.2.05.

            אם נתמצת טענות אלו, אזי טוען התובע כי הנתבעת לא פירטה כדבעי עובר       לתשלום את מרכיבי הפיצוי ולפיכך, על פי הפסיקה ובהתאם להוראות             המפקח על הביטוח - כתב הויתור אינו חוסם את התביעה.

עוד טוען התובע כי לא קיבל לידיו את חוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעת אלא בחודש מאי 2003, דהיינו לאחר שקיבל לידיו את הפיצוי. מאחר        ולא קיבל לידיו את חוות הדעת - לא יכול היה לדעת כי הוא נדרש לוותר על סכומים המגיעים לו על פי הפוליסה בגין תיקון הגג, וכי ירידת הערך האמיתית שנגרמה לרכבו גבוהה מזו המוכרת על ידי הנתבעת.

            לבסוף טוען התובע, כי בטרם פדה את ההמחאה על סך 12,675 ש"ח, התייעץ עם סוכן הביטוח, מר גלעד (להלן" "הסוכן"), וזה האחרון יעץ לו לפדות את השיק, באומרו כי כתב הויתור לא יחסום תביעות נוספות. דברים אלה נאמרו בין השאר על סמך נסיונו של הסוכן בטיפול בתביעות אל מול הנתבעת.

הדיון בטענה המקדמית :

5.         ביום 30.12.04, לאחר שהתקיים קדם משפט ראשון והנתבעת עמדה על             טענתה המקדמית בדבר הסילוק על הסף, ניתנה החלטתי בעניין זה. באותה          החלטה קבעתי כי על מנת לדון כראוי בטענה, יש לשמוע ראיות אך ורק            לעניין נסיבות כריתתו של כתב הויתור.

            לפיכך קבעתי כי הדיון יפוצל כך שראשית תשמענה ראיות לעניין האמור.

6.         ואכן, ביום 24.2.05 התייצבו הצדדים והשמיעו ראיותיהם לעניין הטענה           המקדמית: מטעם התובע העידו התובע והסוכן, ואילו הנתבעת לא הביאה   עדים מטעמה (והתובע בסיכומיו מבקשף לזקוף עובדה זו לחובת הנתבעת).

ההכרעה :

7.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים אשר הוצגו בפני, ובכלל זה כתב הויתור, אני מקבלת את טענתה המקדמית של הנתבעת וקובעת כי דין התביעה להידחות - לאור קיומו של כתב ויתור וסילוק שריר, תקף וקיים.

ההלכה לעניין סילוק על הסף :