פסק-דין בתיק א 25426/05

התובע מר ישראל סויסה (להלן: "התובע" או "ישראל") טוען בכתב תביעתו, כי במהלך שנת 2002 לווה ממנו מר חן מרדכי (להלן: "הנתבע" או "מרדכי") כספים ובתמורה מסר לו האחרון שיקים פתוחים משוכים מחשבונה של הגב' תמר לוי וחתומים על ידה(להלן: "הנתבעת" או "תמר"). תביעה זו הנדונה בפני נוגעת להלוואה בסך של 105,000 ש"ח אותה נתן לטענתו במסגרת זו התובע לנתבע. לטענת התובע כנגד הלוואה זו נמסרו לו שני שיקים (להלן: "השיקים"). צילום של שיקים אלה צורף כנספח א' לכתב התביעה: שיק אחד על סך 50,000 ש"ח והשיק השני על סך 58,751 ש"ח. התובע מוסיף ומציין, כי: לצורך גיוס הכספים למתן ההלוואות פנה למר אמר מרדכי  ובתמורה מסר לו את שני השיקים נשוא דיון זה; השיקים לא כובדו והוא נאלץ להשיב לאמר מרדכי את הכספים שזה נתן והנתבעים עצמם מתחמקים מתשלום חובם. בעדותו בפני (עמ' 8 בפרוטוקול החל משורה 11 וברישא לעמ' 9) מבהיר התובע, כי את הסכומים על השיקים כתבו הנתבעת או עובדת של הנתבע בשם ציפי; כי הוא  החזיק בשיקים כשנתיים - שלוש; הוא זה שכתב את התאריך על השיקים ומר אמר מרדכי הוא שכתב את שם הנפרע.

התובע מציין בכתב תביעתו, כי קודם למתן הלוואה זו לווה הנתבע ממנו הלוואה אחרת ואשר בגינה  מסר לו הנתבע שיק על סך 222,880 ש"ח.  בגין שיק זה  פתח התובע תיק הוצאה לפועל כנגד הנתבע. בקשת התובע לאחד את הדיונים בנוגע לשתי הלוואות אלה נדחתה ע"י סגנית הנשיא כבוד השופטת שושנה אלמגור בהחלטתה מיום 8.1.06.

לביסוס טענותיו הציג התובע, גם תמליל שיחות שהוא ערך עם כל אחד מהנתבעים בנפרד (נספחים ו '- ח' לתצהיר התובע).

יודגש, כי בסיכומי תשובה מטעם התובע לסיכומי הנתבע הבהיר ב"כ התובע למען הסר ספק, כי תביעה זו אינה תביעה שיטרית וכי צילומי השיקים המצורפים לכתב התביעה אינם מהווים אלא ראיות אשר נועדו לחזק את גרסת התובע באשר למתן ההלוואות.

הנתבעים מצידם טוענים בכתב הגנתם, כי הנתבע לא לווה מהתובע אלא 60,000 ש"ח; הוא החזיר לתובע 45,000 ש"ח (בכסף ובבגדים) שנתן לתובע ובגין יתרת החוב בסך 15,000 ש"ח ניתן כבר פס"ד חלקי במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתח התובע.

לעניין השיקים נשוא דיון זה טוענים הנתבעים, כי השיקים לא היו מיועדים לתובע אלא נועדו לשמש לצורך רכישת רהיטים עבור הנתבעת; התובע לקח את השיקים ממשרדי הנתבע ללא רשות; והתובע או מי מטעמו כתבו את כל הפרטים על השיקים מלבד החתימות.

הנתבעת בעדותה בפני (עמ' 20 לפרוטוקול שורה 25 ואילך) טוענת, כי השאירה במשרדי הנתבע ארבעה שיקים פתוחים; אלה נועדו לטובת רכישת רהיטים עבורה; וכי היא השאירה את השיקים פתוחים כיוון שהיא איננה יודעת לכתוב שיק.

ב"כ הנתבעים בסיכומיו לדיון זה מוסיף וטוען (החל מסעיף 3 לסיכומיו), כי יש לדחות את התביעה גם כיוון שכאשר תובע מקבל שטר הרשום על החלק עליו להוכיח שההשלמה נעשתה לפי ההרשאה והתובע לא עמד בנטל זה כנדרש. ב"כ התובע בסיכומי התשובה שלו לסיכומי ב"כ הנתבעים טוען, כי המדובר בטענות עובדתיות ומשפטיות חדשות המהוות הרחבת חזי

דיון

טענת העדר הרשאה

כאמור,ב"כ הנתבעים העלה בסיכומיו את הטענה כי מאחר ושני השיקים עליהם נסמכת התביעה הוצאו כשהם על החלק ,על התובע להוכיח כי מילא את הסכום בשיקים בהתאם להרשאה בדיוק ובכך לטענתו נכשל התובע.

טענה זו יש לדחות בהיותה הרחבת חזית לה התנגד ב"כ התובע.עיון בכתב ההגנה מלמד,כפי שפורט לעיל ,כי לנתבעים שתי טענות בלבד:האחת נוגעת לגובה ההלוואה ופרעונה והשניה נוגעת לעצם המצאות השיקים בידי התובע כאשר הטענה הינה כי התובע גנב השיקים ממשרדו של הנתבע 1 כשהם ריקים מלבד החתימות.אין בכתב ההגנה כל רמז לטענת העדר ההרשאה.

מעבר לכך, טענה לפיה התובע פעל בניגוד להרשאה שהייתה לו מהווה טענה עובדתית חלופית אסורה לטענה לפיה השיקים נגנבו שכן אף לא נטען כי אותם שיקים היו מיועדים מלכתחילה לתובע.כאשר מועלית טענה של מילוי פרטים בשיק שלא על פי ההרשאה הנחת המוצא היא שאין פגם במסירת השיק.טענה של גניבת שיק למעשה תוקפת את יסוד המסירה הדרוש,בין השאר, לשם יצירת החבות על פי שיק.

התמלילים

התובע מבסס את תביעתו ,בין השאר,על שיחות שקיים עם כל אחד מהנתבעים אשר הוקלטו ותומללו.

לטענת ב"כ הנתבעים,אין לקבל את התמלילים כראיה שכן לא התקיימו התנאים המצטברים שנקבעו בהלכה הפסוקה לקבלתם.דהיינו שמכשיר ההקלטה היה תקין,שהמקליט ידע את מלאכתו,שההקלטה מהימנה ונכונה,שלא נעשו בהקלטה שינויים,שזוהו המדברים שהוקלטו,שההקלטה נעשתה מרצונו הטוב של המוקלט.כמו כן,לא הוגשו הקלטות שלפיהן נעשו התמלילים.עורכת התמלילים ציינה כי ערכה אותם "עד כמה שניתן לשמוע",דהיינו שההקלטה אינה מהימנה ונכונה.עוד נטען כי חסרות מילים רבות בתמלילים.

לטענת ב"כ  התובע התמלילים ,על אף שהוגשו במסגרת העדות הראשית לנתבעיםלא זכו כלל להתייחסות בתצהיר שהוגש לאחר מכן ע"י הנתבעים לא בנוגע לתוכן השיחות,לא בנוגע למועדן ולא בנוגע לשימוש בהן כראיה המגבה את גירסת התובע וכל שנטען ע"י ב"כ הנתבעים נוגע לאיכות ההקלטה ללא כל פירוט והתייחסות לאמור בתמלילים.

על התובע הנטל להוכיח את עילת תביעתו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".במצב דברים רגיל על התובע להגיש את ראיותיו הבאות לתמוך בגרסתו כפי שהדין מחייב. פירוש הדבר,שאם התובע סומך את תביעתו,בין השאר על שיחה בינו לבין הנתבע שהוקלטה עליו להגיש את הקלטת שהיא "ראיה בזכות עצמה" במסגרת כלל הראיה הטובה ביותר (ע"פ 869/81 שניר נגד מדינת ישראל ,פ"ד לח(4),169, 200).התמליל הוא אמצעי עזר וראיה משנית בלבד להצגת תוכנו של סרט הקלטה(ראה פס"ד שניר שם ע' 201).

אלא שבמקרה דנן ,בקדם משפט שהתקיים בפני כב' השופט יפרח ביום 29.5.05 התייחס ב"כ הנתבעים לנושא ההקלטות וכל שהיה לו לומר הוא ש"יש בעיה עם התמלול.יש הרבה נקודות הפסקות.אני מבקש שהתמלול יעשה ע"י בית המשפט".בהצגת עמדתו זו ניתן לומר כי ב"כ הנתבעים יצר מצג כי אין הכרח בהגשת הקלטות המקוריות וכי אין הוא תוקף את עצם השיחה,ההקלטה ותנאיה הטכניים.מנגד ,נפסק כי ניתן לראות בעורך התמליל כמעין עד מומחה (ראה פס"ד שניר).בע"פ 378/82 הביעה המשנה לנשיאה(כתוארה אז) בן פורת,את הדעה כי במקום שהשופט "אינו שומע" את הדברים המוקלטים,הוא רשאי לסמוך על מומחה לפיענוח(ראה איזכור בספרו של י.קדמי ,על הראיות,חלק שני ,ע' 1153).ב"כ הנתבעים לא טרח לבקש את זימונה של עורכת התמלילים על מנת לחקרה בענין זה.

כבר נפסק כי השאלה העיקרית היא האם ההקלטה משקפת נאמנה את האירוע ואם התשובה לכך היא חיובית כי אז הונח היסוד לקבילותה(ע"א 639/79 אפללו נ' מדינת ישראל , פ"ד לד (3) 570) . כלומר המבחן הוא עניני  ולא טכני פורמלי גרידא.כך,למשל,לא נפסלה הקלטה רק משום שחלקים הימנה אינם ברורים,כאשר חלקים אחרים ברורים ועומדים בפני עצמם (ע"פ 378/74 מסר נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (1) 687, 698);לא נפסלה הקלטה רק משום שקטעים מסוימים לא ניתנים לפיענוח,כל עוד הקטעים המפוענחים הינם בעלי משמעות כשלעצמם(ע"פ 437/79 פרנקו נ' מדינת ישראל ,פ"ד לד (1) 645, 649).

על כן סבור אני שאין מקום שלא לקבל את התמלילים כראיה קבילה אולם,בראי ההלכות הנ"ל יבחן משקלו של כל נושא ונושא רלבנטי שעלה באותן שיחות.

גניבת השיקים

בכתב ההגנה ובתצהירים שהגישו כמו גם בעדותם בפני טענו הנתבעים, כי השיקים נשוא דיון זה נגנבו למעשה ע"י התובע. למרות זאת ולמרות שהתובע הגיש כנגדם תביעות משפטיות ואף פתח כנגד הנתבע  בהליכי הוצאה לפועל בגין השיק(נספח ב' לתצהיר התובע) לא הגישו הנתבעים כל תלונה במשטרה בגין גניבה זו. הנתבע טען (עמ' 16 לפרוטוקול. שורה 12), כי הוא נהג כך בהתאם לעצת עורך דינו ואילו הנתבעת טענה (רישא לעמ' 26 לפרוטוקול), כי הלכה למשטרה להתלונן אולם וויתרה על כך כיוון שלא יכלה להביא מהבנק את  השיקים שנגנבו.