פסק-דין בתיק א 25367/06

מבוא וטענות הצדדים

1.        לפניי תביעה בסדר דין מקוצר, שניתנה בה רשות להתגונן בהסכמה, לתשלום דמי שימוש בשירותי תקשורת אלחוטית, ופיצוי מוסכם בגין הפרת החוזה למתן שירותים כאמור ('דמי-יציאה').

2.        התובעת טוענת כי הנתבעת לא שילמה בגין שירותים שצרכה, לפי חשבוניות שהוצאו בגין התקופה שמיום 21.12.04 עד יום 20.4.05. עקב כך נותקה משירותי התובעת, ביום 23.3.05. כפועל יוצא מכך, הנתבעת לא קיימה את התחייבותה החוזית לצרוך את שירותי התובעת על פני תקופה שלא תפחת משלוש שנים.

3.        הנתבעת טוענת כי הוסכם על הפחתה זמנית בדמי השימוש, לסך 1,500 ש"ח בחודש בצירוף מע"מ, ששולמו. התובעת לא עמדה בסיכום, והוציאה לנתבעת חשבוניות לפי התעריפים הגבוהים שקדמו לסיכום. על כן התובעת היא זו שהפרה את החוזה. לפיכך הנתבעת ביטלה את החוזה בנסיבות שאינן מזכות את התובעת ב'דמי-יציאה'.

4.        התובעת הגיבה על טענת הנתבעת בטענה כי ההפחתה האמורה אמנם התבקשה על ידי הנתבעת, אך לא אושרה על ידי התובעת.

דיון והכרעה

5.        אין מחלוקת כי הנתבעת העלתה לפחות בקשה להפחתה זמנית של דמי השימוש החודשיים לסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ [עדות הסוכן רפי כחלון ('כחלון'), פרוטוקול עמ' 6; עדות מנהל הנתבעת מר אליהו חייקיס ('חייקיס'), שם בעמ' 17]; זאת במסגרת פגישה מיום 23.12.04, שבה השתתפו כחלון מטעם התובעת, ומטעם הנתבעת - מנהליה חייקיס, שהיה העד היחידי מטעמה, ואברהם (גולדנברג? ראו יומן הפניות, נספח ו' לתצהירי התובעת, תרשומת ליום 17.2.05). לגרסת הנתבעת הוסכם על כך, ולגרסת התובעת היה מדובר בבקשה שלא אושרה.

6.        כחלון הודה כי סיכום הפגישה היה אמור להיות מתועד על ידי התובעת. אולם עניין זה לא נזכר ביומן הפניות. התובעת לא הציגה תיעוד אחר שבו צוין דבר הפגישה. לפיכך הורעה חזקת המיצוי של תרשומות התובעת, וממילא לא ניתן לקבוע כי היעדר תרשומת מהווה ראיה פוזיטיבית השוללת את גרסת הנתבעת לאותה פגישה.

7.        מאידך גיסא, עניין ההפחתה הכספית לא נזכר גם במכתב שהוציאה הנתבעת לתובעת ביום 26.12.04, בעקבות אותה פגישה [נספח ב' לתצהיר הנתבעת]. העד לסיכום הנטען, אברהם, לא הובא לעדות על ידי הנתבעת.

8.        התובעת התיימרה להתבסס על היעדר אישור מוסמך לבקשת הנתבעת; אולם היא לא הציגה כל תשובה שלילית שנמסרה לנתבעת בעקבות בקשתה.

9.        חוזי ההתקשרות של התובעת נקשרים עם סוכנים, כאשר בטופס החוזה מצויה תניה שלפיה מדובר ב'הצעה' מטעם הלקוח, אשר לא תשתכלל לכדי חוזה אלא לאחר 'קיבול' מצד התובעת, במשרדה הראשי [ראו עמ' 3 בחוזה שצורף לכתב התביעה].

10.    מן המפורסמות, לגבי חוזים מסוג זה, כי בדרך כלל נעשה קיבול לפי ההצעה. התנהגותם של שני הצדדים מגלה התייחסות אל ה"הצעה" האמורה, החתומה בידי הסוכן, כאל חוזה לכל דבר ועניין; שבעקבותיו הלקוח מקבל לחזקתו את המכשירים, מתחיל להשתמש בהם, ומתחיל לשלם תמורתם.

11.    הניתוח הפנומנולוגי של הדינאמיקה בפועל בין הצדדים הוא, אפוא, של הצעה וקיבול בין הסוכן והלקוח, או בין הלקוח והסוכן; כאשר קיום החוזה מתחיל בעקבות כך. הצורך בקבלת אישור התובעת במשרדה הראשי מתפקד, אפוא, בפועל, כמעין 'תנאי מפסיק', שלפיו העסקה תבוטל אם הנהלת התובעת לא תסמוך ידיה על הסיכום הטנטטיבי בין הלקוח לסוכן.

12.    לפיכך קמה, בעקבות חתימת הסוכן והלקוח על טופס חוזה כאמור, ציפייה סבירה מצד הלקוח לכיבוד החוזה על ידי התובעת, מכוח הסיכום שנערך עם סוכנה, זאת בהיעדר הודעה אחרת תוך זמן סביר. בהיעדר הסתייגות מצד הנהלת התובעת תוך זמן סביר, והודעה על כך ללקוח - יש, אפוא, לראות את ההתקשרות כתקפה לפי הסיכום שנעשה בין הסוכן ללקוח.

13.    דא-עקא, שבענייננו לא הופיע הסכום של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ בטופס הבקשה לשינוי חבילת דמי השימוש, מיום 23.12.04. למעשה, לא ברור מהטופס מה היה השינוי המבוקש.

14.    לא ברור, אפוא, אם ראוי לאפיין את תוצאותיה של אותה שיחה כמצג של הבטחה הכפופה לביטול שלא ניתנה עליו הודעה; או שמא כהבטחה להעביר הלאה את הבקשה, תוך מצג שהסיכויים לקבלתה קלושים, וברירת-המחדל היא בהתאם.

15.    העולה מן המקובץ כי לכל צד גרסה בשאלה שבמחלוקת, היא שאלת ההסכמה על תשלום מופחת באופן זמני, שאינה נתמכת על ידי ראיות שאותו צד היה מצופה להביא: לגרסת התובעת אין אישוש בתרשומות שלה, ובהודעה על דחיית הבקשה. לגרסת הנתבעת אין אישוש בעדות מנהלה האחר, אברהם, ובתיעוד בזמן אמיתי במכתבה הנזכר מיום 26.12.04. שני הצדדים לא תיעדו את עניין הסכום המופחת, המבוקש או המוסכם, בטופס הבקשה לשינוי שנחתם על ידי נציגיהם באותה פגישה.

16.    משהתובעת, באמצעות סוכנה כחלון, הודתה-במקצת בעצם קיומו של דיון בהפחתת התשלום בפגישה הנדונה - לא ניתן לומר כי הנטל על הנתבעת להוכיח כי הוסכם על שינוי בתנאי ההתקשרות ששררו קודם לכן. בעצם הדיון שהתקיים בשאלה זו, שאינו במחלוקת, הנושא הזה "נפתח". לפיכך קיים שוויון בין הצדדים, מבחינת נטל הראיה, בשאלת תוצאותיו של דיון זה.

17.    לפיכך אני קובע כי לכל צד אשם תורם, בשיעור שווה, לאי-התיעוד של הסיכום שנערך בשיחה הנדונה, ולנזק הראייתי שנגרם עקב כך.