פסק-דין בתיק א 2530/00

רקע עובדתי וההליכים המשפטיים

1.         התובע, בנק ירושלים בע"מ (להלן: "הבנק"), הוא תאגיד בנקאי שעיקר עיסוקו הוא במתן הלוואות מובטחות במשכנתה. הנתבעת, גב' שולמית חבר (להלן: "הנתבעת") הייתה בעלת מחצית זכויות החכירה בבית מגורים בסמטת זכריני 3 בתל-אביב, מקרקעין הידועים כחלקה 317 בגוש 6150 (להלן: "הנכס"). המחצית האחרת של זכויות החכירה בנכס הייתה רשומה על שם בעלה לשעבר, משה חבר (להלן: "משה"), שנפטר בינתיים.

הנתבעת ביקשה לקבל הלוואה מובטחת במשכנתה על הנכס, ולשם כך פנתה למר אלברט ז'אן, שעיסוקו היה, ככל הנראה, בתיווך הלוואות (להלן: "אלברט"). בצוותא חדא עם אלברט ועם אדם נוסף, עורך דין במקצועו, זייפה הנתבעת את חתימתו של בעלה לשעבר, משה, כך שעל שמה נרשמו מלוא הזכויות בנכס. עם נסח רישום המקרקעין ששונה במרמה פנתה הנתבעת באמצעות אלברט לחברת "מגדל", וביום 27/3/96 קיבלה הלוואה מובטחת במשכנתה על הנכס (שטר המשכנתה נספח י"ז לתצהיר עו"ד חדד מטעם הבנק, סומן גם ת/1, להלן: "המשכנתה הראשונה").

            לאחר מכן, התקשרה הנתבעת עם גב' חווה סדובסקי (להלן: "סדובסקי") בהסכם מכר למכירת הנכס, ככל הנראה בתיווכו של אלברט. בהסתמך על הסכם המכר שנחתם בין הנתבעת לסדובסקי ביום 4/2/97 (נספח א' לתצהיר עו"ד חדד, להלן: "הסכם המכר"), פנתה סדובסקי אל הבנק בבקשה להעמיד לה הלוואה מובטחת במשכנתה. ביום 18/5/97 נכרת הסכם ההלוואה בין הבנק לבין סדובסקי בסכום של 408,000 ש"ח (נספח ב' לתצהיר עו"ד חדד). כחלק מהנוהל המקובל בבנק למתן הלוואות מובטחות במשכנתה, נתבקשה הנתבעת, כמוכרת הנכס וכבעלת הזכויות הרשומות בו, לחתום על כתב התחייבות לרישום משכנתה (נספח ד' לתצהיר עו"ד חדד, להלן: "כתב ההתחייבות"). הנתבעת חתמה על כתב ההתחייבות ביום 6/6/97, וחתימתה אומתה על ידי עו"ד אביגדור דורות (להלן: "עו"ד דורות").

            הבנק העביר את כספי ההלוואה לנתבעת באופן דלקמן: בהתאם להוראת הנתבעת, ת/2, חלק מהסכום, סך 340,236 ש"ח, הועבר ביום 8/6/97 לחברת "מגדל" לשם הסרת המשכנתה הראשונה (נספח ו' לתצהיר עו"ד חדד), ואילו החלק האחר, סך 67,764 ש"ח, הועבר בהמחאה שנמשכה ביום 15/6/97 לפקודת הנתבעת והופקדה למחרת היום בחשבונה (ראו: נספחים ח' ו-ט' לתצהיר עו"ד חדד). כמו כן נרשמה ביום 8/6/97 הערת אזהרה לטובת הבנק בלשכת רישום המקרקעין בגין כתב ההתחייבות, וזאת עד לרישום מלוא הזכויות בנכס על שם סדובסקי, שאז נועדה להירשם משכנתה בדרגה ראשונה על זכויותיה של סדובסקי בנכס.

2.         ביום 13/7/97 בוטל הסכם המכר שבין הנתבעת לבין סדובסקי, והודעה על כך הועברה למשרדי מס שבח מקרקעין ביום 22/12/97 ב"תצהיר על ביטול מכירה/פעולה באיגוד", שעליו חתומות סדובסקי והנתבעת, כאשר חתימותיהן אושרו על ידי עו"ד בן-עמי רוט, אף כי הלה ציין כי רק הנתבעת חתמה בפניו (נספח י"ח לתצהיר עו"ד חדד).

            שלושת התשלומים הראשונים להחזר ההלוואה שולמו, אך מאז אוגוסט 1997 לא שולמו עוד תשלומים כלשהם בגינה (סעיף 15 לתצהיר עו"ד חדד). משלא עמדה סדובסקי בתשלומי ההלוואה, ביקש הבנק לפעול למימוש הנכס. או אז התברר כי הזכויות בנכס אינן שייכות לנתבעת לבדה, וכי מחציתן היו שייכות למשה ז"ל, שהיה נשוי לנתבעת עד שנת 1995, ועם מותו עברו זכויותיו לילדיו - יצחק חבר, יהודה חבר ויפה שוסטר (להלן: "יורשי משה".)

משנתברר למשה כי הנתבעת מכרה אף את חלקו בנכס, תוך מצג מרמה שלפיו היא בלבד בעלת זכויות החכירה בו, פנה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה לקבל סעד הצהרתי, שלפיו מחצית מן הזכויות בנכס היו שייכות לו (ה"פ 200703/98). כב' השופטת ה' גרסטל, אשר דנה בתובענה שהגיש משה ופסקה לזכותו כפי שביקש, הורתה להעביר  את התיק לחקירת המשטרה, חקירה אשר הובילה להגשת כתב אישום נגד הנתבעת ונגד אלברט ולהרשעתה של הנתבעת על פי הודאתה בת"פ (שלום-ת"א) 6371/00 בעבירות של זיוף, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה. על הנתבעת הושתו 15 חודשי מאסר על תנאי.

3.         הבנק הגיש את התביעה דנן נגד חמישה: נגד הנתבעת, נגד יורשי משה (שלושה יורשים) ונגד סדובסקי. משלא התגונן מי מהנתבעים הללו נגד התביעה, ניתנו נגדם, לבקשת הבנק, פסקי דין בהעדר הגנה (פסק דין נגד יפה שוסטר מיחידי יורשי משה ניתן ביום 17/10/01 על ידי כב' השופטת ש' ברוש בבש"א 15325/01; פסק דין נגד יצחק חבר ויהודה חבר מיחידי יורשי משה, נגד הנתבעת ונגד סדובסקי ניתן ביום 20/11/00 על ידי כב' השופטת ע' סלומון-צ'רניאק בבש"א 29105/00).

            הנתבעת, שולמית חבר, היא בלבד הגישה בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדה. בתחילה נדחתה הבקשה ואולם במסגרת דיון בערעור על הדחיה, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לביטול פסק הדין שניתן נגד הנתבעת בהיעדר הגנה, ולהסכמתם ניתן תוקף של פסק דין ביום 11/4/02 (כב' השופטת ה' גרסטל בע"א 2895/01).

4.         במהלך ישיבת קדם המשפט שהתנהלה ביום 26/1/03 לפני רשם בית המשפט המחוזי, כב' השופט ע' אזר ז"ל, הורה בית המשפט על הגשת כתבי טענות מתוקנים ככל שמדובר בנתבעת, שולמית חבר, וכך אמנם נעשה.

            בהחלטה שניתנה בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 9/4/03, לאחר שהוגשו כתבי הטענות המתוקנים, קבע כב' השופט אזר, תוך שהעלה את הסוגיה ביוזמתו בתוקף הסמכות הנתונה לו בתקנה 144 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, כי לכאורה אין לנתבעת הגנה מפני התביעה, ולכן שקל ליתן פסק דין עוד בשלב קדם המשפט; אך לבקשת באת כוחה של הנתבעת, ניאות להתיר הגשת סיכומים בעניין סיכויי הגנתה.

            משהוגשו הסיכומים, בהחלטה מנומקת מיום 15/10/03 קבע בית המשפט (כב' השופט ד"ר ע' אזר), כי מרבית טענותיה של הנתבעת אינן מקימות לה הגנה. בית המשפט דחה את טענתה של הנתבעת כי כתב ההתחייבות הוא בבחינת "חוזה אחיד" וכן דחה את טענת "לא נעשה דבר" שהעלתה, בנמקה טענתה זו בכך שסברה כי מדובר בחוזה הלוואה רגיל ולא בהלוואה מובטחת במשכנתה. עם זאת, קבע בית המשפט:

"סוף דבר, נתברר כי לנתבעת הגנה אפשרית, אמנם בדוחק, מפני התביעה שהוגשה נגדה, בטענה כי חובה הייתה על התובע [הבנק - ע.ב.] להעמידה על תוכנו של כתב ההתחייבות שאינו חוזה הלוואה רגיל. לפיכך, אין ליתן פסק דין כנגד הנתבעת בשלב קדם המשפט" (סעיף 8 להחלטת כב' השופט אזר מיום 15/10/03).

            משכך, הפלוגתא היחידה העומדת להכרעה היא בשאלה: האם הייתה על הבנק חובה להעמיד את הנתבעת על תוכנו של כתב ההתחייבות, והאם נעשה כן.

דיון

5.         מטעם הבנק העידו עו"ד אביגדור דורות, אשר אישר את חתימתה של הנתבעת על כתב ההתחייבות וכן עו"ד ישראל חדד, המשמש כמנהל היחידה לחובות קשים בבנק (לעיל ולהלן: "עו"ד חדד"). מטעם הנתבעת העידה הנתבעת בעצמה.

            יוער כי הבנק ביקש לזמן לעדות את סדובסקי, אך משנתברר כי זו אינה כשירה להעיד מבחינת מצבה הרפואי והנפשי, ויתר ב"כ הבנק על עדותה.

6.         הבנק עותר לצו לרישום המשכנתה לטובתו על זכויות הנתבעת בנכס וכן לצו למימוש המשכנתה, כאשר המחלוקת בין הצדדים התמקדה כאמור בשאלה: האם עמד הבנק בחובתו כלפי הנתבעת להעמידה על מהותו של כתב ההתחייבות, וכנגזרת מכך - האם הוא זכאי להפעילו. יוער, כי הבנק לא התכחש לחובה להסביר לנתבעת את משמעותו של כתב ההתחייבות שעליו חתמה, וטענתו המרכזית היא כי משהוצגה בפניו חתימתה של הנתבעת כאשר היא מאומתת בידי עו"ד דורות, היה רשאי להניח לאור נוסח חתימת האישור של עו"ד דורות, כי הנתבעת קיבלה הסבר על מהותו של מסמך זה ומשמעות חתימתה על גביו.