פסק-דין בתיק א 2526/02

החברה התובעת, הינה תאגיד שהוקם מכוח דין, על מנת ליישם את הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").  הנתבעת הינה חברת ביטוח, שעיסוקה, בין היתר, ביטוח כלי רכב, בביטוח חובה, בהתאם לחוק ובהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: "הפקודה").

בכתב התביעה נטען, כי בין הצדדים קיימת מערכת הסכמית, המעגנת את יחסי השיתוף ביניהם, בכל הנוגע לביטוח כלי רכב על פי הפקודה. ההסכם האחרון והעדכני בין הצדדים, נערך ביום 11/6/87 (נספח א' לכתב התביעה, שכונה בפי התובעת- "הסכם השיתוף").

על פי הנטען, הסכם השיתוף הוחל על הצדדים מכוח שני חוקים- חוק ביטוח רכב חובה (הוראת שעה), התשנ"ו-1996 וחוק ביטוח רכב מנועי (ביטוח בתנאי תחרות מבוקרת, הסדרים לתקופת מעבר והוראות לענין אבנר), התשנ"ז-1997 (להלן: "חוק ביטוח רכב מנועי").

חוק ביטוח רכב מנועי עידכן את שיעורי השיתוף וחלוקת האחריות בין הצדדים, בהתאם לשנה שבה שולמו התביעות על פי הפוליסות המשותפות.

התובעת טענה, כי במסגרת ביקורת שערכה בתיקי התביעות, התברר לה כי התשלומים שהנתבעת גבתה ממנה בגין הוצאות חקירה, הועברו לאומדן חברה לשמאות בע"מ (להלן: "חברת אומדן"), המצויה בבעלותם של מר שלמה אליהו ובני משפחתו, שהם גם הבעלים של הנתבעת.

לטענת התובעת, החקירות נערכו מטעם חברת אומדן, למרות שהיא אינה חברת חקירות ואינה מחזיקה ברישיונות המתאימים לכך.

לתובעת התברר, כי הסכומים שבהם היא חויבה על ידי הנתבעת בגין הוצאות החוקרים (על פי חלקה היחסי), היו גבוהים בכ-20%-30% מהסכומים ששילמה חברת אומדן לחוקרים, והגיעו עד לגובה התעריף המקסימלי שהומלץ על ידי התובעת.

כלומר, הנתבעת "השיגה" הנחות בשכר לחוקרים, אך לא יידעה את התובעת לגביהן, וחייבה אותה על פי חלקה היחסי בתעריף המקסימלי, תוך שהיא מותירה את גובה ההפרש בידי חברת אומדן, ששילמה את הסכום "האמיתי" לחוקרים.

על פי הנטען, במהלך התקופה הרלבנטית, הנתבעת לא דיווחה על הוספת הרכיב העודף, כך שהתובעת הניחה כי הסכומים שחויבה בהם שולמו במלואם לחוקרים, ולא היתה מודעת לפער המשמעותי שקיים ביניהם, עד שערכה ביקורת יזומה בשנת 2002 (התובעת ציינה כי היא לא היתה יכולה להיות מודעת לחיוב היתר, שכן הסכומים שנגבו ממנה תאמו את התעריפים המקסימליים שהנהיגה בנוגע לתשלומים לחוקרים). 

התובעת טענה, כי סעיף 12 להסכם השיתוף מסדיר את חלוקת הטיפול בתביעות, על כל ההוצאות הכרוכות בכך. לטענתה, הצד המטפל בתביעה על פי הסכם השיתוף חב כלפי משנהו בחובות אמון, החלות עליו מכוח דיני השליחות כמו גם מעצם יחסי השיתוף. בנוסף, לאור מעמדה הציבורי של התובעת, עוגנו בהסכם השיתוף זכות הביקורת שלה כלפי הנתבעת, וחובת הדיווח של הנתבעת כלפיה.

התובעת טענה, כי הנתבעת הפרה חובות אלה, בכך שגבתה ממנה סכומים שאינם משקפים את הוצאות החוקרים כפי ששולמו בפועל, וזאת ללא דיווח מתאים.

התובעת צירפה לכתב התביעה מסמך המפרט את הסכומים ששילמה חברת אומדן לחוקרים והסכומים שגבתה הנתבעת מהתובעת, במהלך השנים 1999-2001 (נספח ג'), ופירוט השוואתי דומה, המתייחס לשנים 1996-1998 (נספח ה' לכתב התביעה). 

בנוסף, התובעת צירפה טבלה המציגה את חישוב סכום ההחזר לו היא זכאית בעקבות חיובי היתר (נספח ח'), המסתכם ב- 2,759,951 ש"ח, ועתרה לחיוב הנתבעת בסכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.   

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם רו"ח איתן השחר, המכהן כמנהל מיוחד שלה החל מחודש ינואר 2003, ובין השנים 2001-2003 תיפקד כחשב מלווה שלה.

לתצהיר צורף הסכם השיתוף וכן הסכמי ההבנות שהושגו בין המפקח על הביטוח לבין חברות הביטוח החברות בתובעת (נספחים ב'1-ב'5). 

בנוסף, הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית מטעם גב' טובית נוימן, המכהנת החל משנת 2004 כמנהלת מחלקת תיאום מידע ובקרה בתובעת, ובין השנים 1986-2004 עבדה בתפקידים שונים בתובעת.

לתצהירה של גב' נוימן צורפו, בין היתר, תדפיס מרשם החברות של פרטי חברת אומדן (נספח ג'1) ותדפיס של פרטי הנתבעת (נספח ג'3), המעידים על החפיפה בבעלות עליהן, מכתב הבהרה מסוים שהפנתה התובעת לחברות הביטוח השותפות עימה (נספח ד') וכן דוחות ביקורת שנשלחו לנתבעת (נספח ה'). בנוסף, צורפו לתצהיר שני המסמכים המפרטים את הנתונים ההשוואתיים לשנים 1999-2001 ו-1996-1998 (נספחים ו'1-ו'2 לתצהיר) וכן הטבלה המציגה את אופן החישוב של סכום התביעה (נספח ח' לתצהיר).   

הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם מר עמוס אסלן, שעבד שנים רבות כחשב בנתבעת ובחברות הקשורות לה.

לתצהיר מטעם הנתבעת צורף, בין היתר, נוהל הפעלת משרדי חקירות בתביעות ביטוח רכב חובה מיום 5/1/97 (נספח ה'), המעיד על התעריף שנקבע עבור החקירות המבוצעות במסגרת הטיפול בתביעות, בהן משתתפת התובעת בעלויות, וכן החלטות בהליכים משפטיים קודמים שהתנהלו בין הצדדים.