פסק-דין בתיק א 2509/04

עסקינן בתאונת עבודה אשר ארעה לתובע ביום 10.4.02.

נתוני יסוד

התובע יליד 1955, בן 52 ביום כתיבת פסק הדין, ובן 47 בעת יום התאונה.

הנכות הרפואית

בטרם אכנס לאופן קרות התאונה , קיימות 3  חוות דעת אשר 2 מהן הוגשו על ידי הצדדים ואחת מצוייה ברקע היא של המל"ל.

מטעם התובעת ניתנה חוות דעת של ד"ר שטהל אשר העריך את נכותו בשיעור של 17%. מטעם הנתבעת ד"ר סלטי שהעריך את הנכות ב-8%. והמל"ל  קבע לתובע נכות בשיעור 12.6% ללא הפעלת תקנה 15.

קיימות 2 מגמות סותרות בסוגייה אשר הונחה בפניי להכריע איזה מחוות הדעת עליי לבכר.

מחד - ד"ר שטהל הינו מומחה ספציפי לכירורגית כף היד ומבלי כמובן להאדיר את שמו יתר על המידה ידוע כרופא אשר זהו תחום מומחיותו וחוות הדעת נחשבות כבנות סמכא.

מאידך - ד"ר סלטי הודה ברוב הגינות כי אינו מומחה לכף היד, ולפיכך, חוות דעתו ניתנה ככירורג אורטופד  מומחה ואף נחקר על כך בבית המשפט, וזאת כמובן מבלי להפחית מערכו.

אומר, כי בסופו של יום הקביעה הרפואית היא הפחות משמעותית במקרה דנן, ושעה שבדקתי את חוות הדעת ואת עדויות הצדדים הגעתי למסקנה כי בשתי חוות הדעת יש לערוך שינוי מה על מנת להגיע לקביעה של בית המשפט.

מחד - הבדיקה של ד"ר שטהל נעשתה יחסית בסמוך ליום התאונה. מאז כפי שהתרשמתי חל שיפור במצבו של התובע.

מאידך - קביעתו של ד"ר סלטי יש בה משום התעלמות מנקודות מסויימות אותן העלה ד"ר שטהל אך דבר אחד אומר כי הפגיעה התפקודית היא יחסית בוודאי פחותה מאשר הפגיעה אשר קבע ד"ר שטהל.

אני סבור כי מיצוע דרך שבה הוצגו הדברים ע"י שני המומחים מביאני לקביעה כי הנכות הרפואית והתפקודית תעמוד על 13% ומכאן נצא לדרך בפתרון התובענה העומדת בפנינו.

סוגיית האחריות

הצדדים טענו ארוכות ואומר אף כי ארוכות מאוד באשר לסוגיה של האחריות.

מחד - הנתבעים ניסו לבוא ולציין כי לא הוכחה התובענה וכל שתואר בבית המשפט מוכיח כי לא קיימת אחריות מושגית וקונקרטית זאת מן הטעם כי התיאור אינו תואם את כתב התביעה.

ואילו התובע הביא שורה ארוכה של טיעונים אשר יש בהם כדי לבוא ולהצביע על כך כי קיימת גם קיימת אחריות מושגית וגם קונקרטית במקרה דנן.

אומר, כי במקרה מסוג זה, אין להתפס לקטנות. כאשר אדם מתאר אירוע מסויים לא תמיד המילים יש בהן כדי לבוא ולהצביע על דרך התרחשות הדברים וכאשר עמדתי אנוכי והתרשמתי מתיאורו של התובע הגעתי למסקנה כי התובע דובר אמת בגירסתו, משמע, התובע עמד ליד מכונה אשר בעזרתה מדביקים פורמיקה, פורניר ונייר ותוך כדי ניקוי, נפגעה אצבעו.  (רשאה עמ' 10-11 לפרוטוקול).

לומר על מעביד כי לא קיימת לו חובת זהירות מושגית הינה לדעתי, שגיאה מהותית ואינני יכול לקבל טענה זו. (ראה  בספרו של עו"ד משה ויסמן תביעות רשלנות בנזיקין שער  שביעי עמודים  427 -  496,  וכל הנושא המפורט שם  באשר למערכת היחסים עובד מעביד).