פסק-דין בתיק א 25047/99

1.         התובע, מר סלותי פואד (להלן: "התובע"), יליד שנת 1960, עובד תחזוקה בעיריית קרית מוצקין, נפגע בתאונת דרכים, ביום 26/7/1995, על ידי רכב שהיה נהוג הנתבע 1, מר סלותי סלמאן, ואשר היה מבוטח על ידי הנתבעת 2, חברת "דולב", חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התאונה").

2.         אין מחלוקת בתיק לעניין החבות אלא לעניין הנזק.

3.         המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע דמי פגיעה בעבור תקופת אי כושר מיום 27/7/1995 ועד ליום 8/9/1995, דהיינו 44 יום ( ת/1). התשלום בגין דמי הפגיעה הועבר לתובע על ידי המעביד.

על-אף שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, התובע לא פנה למל"ל בתביעת נכות. כב' השופטת הורוביץ, אשר דנה בתיק מלכתחילה, ציינה זאת בהחלטתה מיום 28/11/00, ועל-כן, מינתה מומחים מטעם ביהמ"ש: דר' קטרין קאופמן-פרידמן במישור הפלסטי (להלן: "המומחית") ודר' וולר במישור הנוירולוגי (להלן: "דר' וולר"). שכר טרחת המומחים הושת על התובע.

התובע לא נבדק על ידי דר' וולר, לטענתו, מחמת חסרון כיס. המומחית קבעה כי נותרו לתובע צלקות צמיתות באזור המצח והקרקפת, ובאזור הסנטר. הצלקת בסנטר בולטת לעין בהיותה עם מדרגה. אמנם, ניתן לתקן את המדרגה בעזרת ניתוח שעלותו כ-6,000 ש"ח, אולם הוא לא יעלים את הצלקת עצמה. אשר על-כן, בהסתמך חלקית על סעיף 75(2) ב של המל"ל קבעה כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5%.

בשלב מסוים, פנה התובע בתביעת נכות למל"ל. וועדה רפואית של המל"ל ( נ/2), אשר בפניה היו מונחים בין היתר, חוו"ד של דר' א. שרון, מומחית בתחום הפה ולסת ( נ/4) וחוו"ד של דר' קולטון לב ( נ/3), כירורג, אבחנה את מצבו של התובע כלא סובל מחוסר נוירולוגי, ואימצה ביום 16/7/04 את האמור בחוות דעת אלו וקבעה כי לא נותרה לתובע, נכות כלשהיא כתוצאה מהתאונה.

ביום 6/4/05 הוגש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית, אולם מאחר והוגש בחלוף המועד להגשתו, הוא לא נדון. כאן המקום לציין כי חודשים ארוכים ורבים חלפו בטרם ניתן היה לקבל תשובה מאת המל"ל (נצרת) לעניין זה.

4.         מטעם התביעה העיד התובע עצמו ותצהירו הוגש וסומן כ- ת/1.

5.         התובע הצהיר מעבר לאמור עד כה, כי כתוצאה מהתאונה סבל וסובל מכאבי ראש, סחרחורות, רעש באזונים, כאבים בחניכיים מלווה לפעמים בדימום ועיוות בשיניים. הוא איבד את הנוחות והרווחה הגופנית והנפשית שהיו מנת חלקו. בעקבות התאונה שהה באי כושר חודש וחצי, נגרמו לו הפסדי הכנסה לעבר ולעתיד, נזקק לעזרת צד ג', נגרמו לו הוצאות רבות בגין טיפולים רפואיים ובגין נסיעות לשם קבלת טיפולים אלו והוא צפוי לשלמם גם בעתיד, משכורתו הממוצעת ברוטו עובר לתאונה עמדה על 4,800 ש"ח וסכום זה משוערך להיום הינו 9294 ש"ח. מגבלותיו והנכות הצמיתה שנותרה בו פגעה בתדמיתו בחברה. כן נפגע המראה החיצוני שלו באופן ממשי ובגלל הפגם האסתטי והצלקות המכערות ממעיט להתערבב בחברה ונמנע מפעילות חברתית.

6.         בתחילת פרשת התביעה התובע הצביע על החתך בקצה הימני של הפה וכן על הצלקות בצד הימני של מצחו.

ב"כ הנתבעים ביקש למחוק את סעיף 6 לתצהיר התובע בשל חוסר רלבנטיות. בסעיף 6 הצהיר התובע, כי בגלל מצבו הכלכלי הגרוע לא נבדק על-ידי דר' וולר למרות שהוא סובל כיום מכאבי ראש תכופים, דבר המצביע על פגיעה נוירולוגית עקב התאונה. קבעתי כי החלטה בעניין תינתן במסגרת פסק הדין.

התובע השיב בחקירה הנגדית כי בגין תקופת אי הכושר קיבל שכר מהמעביד, עיריית קרית מוצקין. לאחר מכן שב לעבודה ובהמשך קיבל התקף לב. בסמוך לתאונה, בשנת 1995, פנה לביטוח לאומי, אולם לא ידע אם תבע אז נכות ובקש להפנות את השאלה לעורך דינו. כשפנה לביטוח לאומי ידע שנקבעו לו כבר 5% נכות פלסטית, אולם שהלך להיבדק השיב מחד כי לא הייתה עימו חוות הדעת ומאידך שאינו זוכר האם כאשר הופיע בפני שלושת הרופאים והוועדות הייתה עימו חוות הדעת של המומחית, הוא כן רצה שהמל"ל יקבע אם מגיעה לו נכות על הצלקת. לרופאים במל"ל אמר שנקבעה לו נכות בשיעור 5%, אולם הוא לא ידע אם רשמו זאת.

התובע לא ביקש לערער על קביעת הביטוח הלאומי, ובכל הנוגע לעניין זה ביקש להפנות את השאלות לבא-כוחו.

התובע לא טיפל בצלקות מפאת חוסר כסף. אם היו מבטיחים לו שיחזור למה שהיה אולי היה מלווה כסף, אם היה לו כסף היה עושה זאת, כי הוא מתבייש לצאת אפילו לרחוב. ידוע לו, כי במסגרת קופת-חולים לא ניתן לעשות את הניתוח ומבירור שערך בקופת חולים כללית, עולה שם 6,000 ש"ח. התובע ציין את המגבלות היומיומית: סובל מכאבי ראש, רעשים באוזניים, כשאוכל יורד לו דם מהשיניים.

לעזרת צד ג' נזקק בעיקר לאחר התאונה. היות שפיו היה סגור במשך חודש, היה עם צווארון, ולא יכול היה לאכול בעצמו. עד היום בזמן האוכל יש לו בעיה בללעוס.

במסגרת עדותו הוגשו המוצגים הבאים:

נ/1 - תלושי שכר

נ/2 - דו"ח וועדה רפואית של המל"ל מיום 16/7/04.

נ/3 - חוו"ד רפואית של דר' קולטון לב.