פסק-דין בתיק א 24769/06

בפני תביעה אשר הוגשה בהליך של "סדר דין מקוצר" על סך 2,800 ש"ח.

טענות התובע:

התובע הינו הבעלים של דירה ברחוב הדר יוסף בתל אביב. על פי חוזה השכירות מיום 28.3.05 שנכרת בינו לבין הנתבעת, התחייבה הנתבעת לשכור את הדירה לתקופה של 12 חודשים.

ביום 29.3.06 נסתיימה תקופת השכירות, אולם הנתבעת לא פינתה את המושכר כאמור בסעיף 11 והפרה את ההסכם עת סירבה להשיב לידי התובע את הדירה פנויה מכל אדם וחפץ. בגין הפרה זו, טוען התובע, כי חבה לו הנתבעת סכום בסך 2,800 ש"ח המהווים דמי שכירות עבור התקופה מיום 1.4.06- 31.4.06.  

טענות הנתבעת:

טוענת הנתבעת כי ההסכם נשוא התביעה הינו הסכם שכירות שנחתם ביום 15.3.01, אשר התחדש מדי שנה בשנה, עד אשר החליט התובע, על דעת עצמו ובניגוד להסכמים לסיים את הסכם השכירות לאלתר, ובאופן חד צדדי וללא כל הודעה מוקדמת.

הגם שבגוף ההסכם המקורי הוענקה אופציה להאריך את תקופת השכירות לתקופה של 12 חודשים נוספים, בכפוף להודעה מראש ובכתב, הסתפקו התובע ואביו בתום שנת השכירות הראשונה בהודעה בעל פה על מימוש האופציה כאמור - ובכך בלבד.

יתרה מכך, טוענת הנתבעת שהתובע ואביו היו עדים להשבחת הדירה והובטח כי הוצאותיה בגין עבודות ההשבחה יקוזזו מדמי השכירות. בניגוד למוסכם ועל מנת להבריח את הנתבעת מהעסק, ועל אף הרצון לממש את האופציה בחרו התובע ואביו לנקוט במסע הפחדה, איומים וצעקות.

במכתב מיום 7.3.06 מב"כ התובע נדרשה הנתבעת,  שלא כדין ותוך הפרה ברורה של הסכם השכירות הקיים בין הצדדים - לפנות את הדירה עד ליום 29.3.06.

דיון:

סעיף 212 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובע כדלקמן:

"בשעת בירור בקשת הרשות להתגונן רשאי בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, לקיים באותו מעמד את הדיון בתביעה גופה."  

הצדדים בחרו, בנסיבות העניין, להסמיך את ביהמ"ש להפעיל את תקנה 212 דלעיל ולהפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם,  על פי הקבוע בסעיף 79 א'  (א) לחוק בתי המשפט, לאחר טיעון קצר מכל צד.

יפה עשה הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו.

בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך של פשרה יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו.

המשפט מכיר בחשיבותו של הערך בדבר אמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה—המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת—מביא את המשפט לצורך לאזן בין ערכים מתנגשים. (אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת )    

כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א'  אינה מוגבלת לד' אמות של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים ויש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג (ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337).  וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם).

אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם) ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת, לשלם לתובע לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 2,000  ש"ח (כולל מע"מ) בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט וכן  סך של 400 ש"ח + מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד.

פסק הדין ישולם ב-15 תשלומים, החל מיום 10.8.06, ובכל  10 לחודש  שלאחר מכן.