פסק-דין בתיק א 24367/07

עסקינן בתביעה בסדר דין מהיר על סך של 12,190 ש"ח, אשר הוגשה ע"י חברת אלמור פיברגלס בע"מ [התובעת והנתבעת שכנגד - להלן: "התובעת"] נגד מר ברוך משה, אשר הגיש תביעה שכנגד ע"ס 8,085 ש"ח [הנתבע והתובע שכנגד - להלן: "הנתבע"]. התביעה הוגשה בגין חבות על נזקי תאונה שנגרמו לרכב, ששכרה התובעת ושהיה בשימוש הנתבע במועד התאונה במסגרת עבודתו כיועץ שיווק. התביעה שכנגד הנה בגין יתרת חוב שחייבת התובעת לנתבע עבור שירותי ייעוץ בשיווק.

העובדות

הנתבע עבד כיועץ לתובעת והתובעת נתנה לו זכות שימוש ברכב שהשכירה מחברת השכרה. בזמן שהרכב היה בשימושו, אירעה ביום 8.11.06 תאונה ונגרם נזק לרכב ובין היתר נזק למרכב התחתון של הרכב, נזק אשר לא היה מבוטח ע"י חברת ההשכרה. התובעת חויבה על ידי חברת ההשכרה במלוא הנזק. התובעת מבקשת להיפרע מהנתבע בגין נזקים אלה. התובעת לא שילמה לנתבע את שכרו בגין חודש דצמבר 2006 והיא מבקשת לקזז חוב זה כנגד התביעה.

תמצית טענות הצדדים

התביעה

התובעת טוענת כי על הנתבע לשפותה בסך של 12,190 ש"ח בגין הנזק שנגרם לרכב ואשר שולם על ידה מהטעמים הבאים: ראשית, משום שלטענתה הוסכם עם הנתבע כי הוא אחראי לרכב השכור והוא שישא בנזקים בעת קרות תאונה או בעלות דוחות משטרה, תעבורה ועירייה. שנית, משום שלטענתה הנזקים לרכב נגרמו בשל רשלנותו ו/או פזיזותו של הנתבע.

הנתבע הציג טענות סף בדבר מחיקת התביעה מחוסר עילה, שכן כתב התביעה אינו מגלה פרטים מהותיים בדבר סיכום האחריות בינו ובין התובעת, ופרטי ההתרשלות המיוחסים לו. לגופו של עניין, עיקרי טענות הנתבע היו כי התובעת לא יידעה אותו כלל לגבי אחריותו לנזקים שעשויים להיגרם לרכב, העובדה כי לרכב ביטוח חלקי בלבד ולגבי תנאי השכירות של הרכב וכד'. עד לאירוע התאונה, התובעת עצמה כלל לא הייתה מודעת לכך שלרכב יש ביטוח חלקי, ולכן גם לא העבירה את האחריות לנזקים פוטנציאליים לידי אחרים. התאונה אירעה עקב אירוע שלא היה ניתן לצפותו ולכן גם לא ניתן היה למנוע אותו. חוות דעת השמאי הינה מוגזמת וכוללת רכיבי נזק שאינם קשורים לאירוע התאונה.

התביעה שכנגד

הנתבע טוען כי עבד עד ליום 10.12.06 ולא קיבל את שכרו עבור עשרה ימים בחודש דצמבר 2006 בסך של 8,085 ש"ח.

התובעת מכחישה את הטענה שלפיה הסכימה לגלם בשכר היועץ תנאים אישיים וסוציאליים. לטענתה, עלות השירות שהוסכם היה 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ ותו לא. כמו כן, נטען כי התובעת מעולם לא שילמה לנתבע סך של 24,255 ש"ח בגין עבודתו בחודש נובמבר, וכשפנה אליה הנתבע בעניין התוספת לשכרו, הודע לו כי אינו זכאי לכך, מאחר שלא סוכם דבר לעניין זה, בפרט בהעדר יחסי עובד-מעביד. לטענת התובעת, הוסכם עם הנתבע כי הוא אחראי לרכב השכור והוא ישא בנזקים עקב תאונות ו/או דוחות משטרה, תעבורה ועירייה. לטענתה, השכרת הרכב עבור הנתבע היוותה חלק מהעסקה להתקשרות עימו והוא היה מעורב בה. עוד נטען, כי הנזקים לרכב נגרמו בשל רשלנותו ו/או פזיזותו של הנתבע, שכן הרכב היה בחזקתו ובשליטתו ועליו רובץ הנטל להוכיח כי לא התרשל בשימושו וכי לא נגרמו לרכב נזקים כפי שחויבה התובעת בפועל. התובעת דוחה את טענות הנתבע, כי ערכה עם חברת ההשכרה, חוזה מוגבל וביטחה את הרכב בביטוח חלקי מטעמי חיסכון בתשלומי הפרמיה. לטענתה מדובר בהסכם תנאי שכירות קבוע שעושה חברת ההשכרה עם לקוחותיה.

דיון

התביעה

אחריות מכוח התחייבות?

בכל הנוגע לטענה שלפיה הוסכם עם הנתבע כי הוא יהיה אחראי לכל נזק שייגרם לרכב, לא הוצג בפני הסכם בכתב התומך בטענה זו. כמו כן, גב' לבנה מור, אשר תצהיר מטעמה צורף לכתב התביעה ובו נכתב כי היא יודעת מידיעה אישית את הפרטים הרלבנטיים שסוכמו עם הנתבע, לא זומנה להעיד בפני ביהמ"ש מטעם התובעת. זאת ועוד, מטעם התובעת הובא העד, מר ליאור אטון, אשר נחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבע, אולם כפי שעולה מעדותו, בכל הנוגע לסיכום תנאי ההעסקה מול התובע לרבות נושא אחריותו לרכב, עדותו של מר אטון הנה בבחינת "עדות שמיעה", אשר אין בה בכדי לבסס את טענת התובעת. להלן חלק מעדותו של מר אטון, שיש בה בכדי להדגים את האמור לעיל לעניין עדות שמיעה:

"ש.       מה עבודתך אצל התובעת ?

ת.         אני מנהל המכירות.

ש.         האם נוכחת במעמד סיכום תנאי עבודתו ?

ת.         לא.

ש.         הרכב המסוים מתי החברה שכרה אותו  ?

ת.         הרכב הזה היה בבעלות הבת של המנכלי"ת מהשכרה, באיזה שהוא שלב הוא נסע שבועיים ברכב האישי ולאחר מכן הבת של המנכלי"ת העבירה את הרכב השכור אליו.

ש.         כשהוא קיבל את הרכב היית נוכח ?

ת.         לא."

זאת ועוד: דווקא מכתבה של מנהלת התובעת, הגב' לבנה מור, מיום 7.2.07 (נספח ג' לתביעה שכנגד), מחזק את גרסת הנתבע, שלפיה לא היה הסכם מפורש או משתמע עמו בקשר לאחריותו לרכב. במכתב זה, אך טוענת הגב' מור כי קיים נוהל אצל התובעת בדבר אחריות נוהג הרכב. לא מצאתי במכתב זה זכר לטענה בדבר הסכם מפורש מול התובע בקשר לאחריותו לכל נזק שייגרם לרכב. גם לא נטען במכתב כי הנוהל הובא לידיעת הנתבע.

לאור האמור לעיל, מקובלת עלי גרסת הנתבע בנידון, כי לא סוכם עימו דבר לעניין האחריות לנזקי הרכב השכור, וכי לא הייתה לו כל סיבה לחשוד כי אחריות זו מוטלת על כתפיו.