פסק-דין בתיק א 24319/04

רקע

מונחת בפני תביעה כספית ע"ס 27,417 ש"ח ותובענה שכנגד למתן סעד הצהרתי.

בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ (להלן: "הבנק" או "התובע") ניהל עבור גב' מורן גולן (להלן: "הנתבעת") חשבון (להלן: "החשבון") בסניף אשדוד החל משנת 1993. החשבון הנ"ל נפתח על ידי אביה ומיופה כוחה מר עדי גולן (להלן: "עדי"). החשבון הנ"ל למעשה נועד לשימושו של עדי. עדי היה זה שהשתמש בחשבון ועיקר השימוש נבע מרכישת ומכירת אופציות וניירות ערך בשוק המעו"ף.

בסוף חודש יוני לשנת 2002 בוצעה פעולה (להלן: "הפעולה" או "הפעולה השנויה במחלוקת") בחשבון אשר הכניסה את החשבון למצב של יתרת חובה (מינוס), זאת, למרות שהנתבעת לא ביקשה מסגרת  אשראי בחשבון. בלית ברירה ולאחר שהבין התובע כי יתרת החובה לא תכוסה בעזרת פניותיו המרובות לנתבעת ואביה, הגיש הבנק תביעה זו.

מנגד טוענת הנתבעת, באמצעות עדי, כי הבנק טעה ולמעשה היה אמור לעשות את הפעולה ההפוכה. אם הפעולה הייתה מתבצעת כהלכה החשבון לא היה נכנס למינוס.

הפעולה האמורה היא הוראת קנייה של אופציות PUT  או, לטענת הנתבעת, הוראת מכירה של אותו סוג של אופציות שכבר נמצאו בחזקתה של הנתבעת טרם מתן ההוראה. 

בתאריך ה-24/11/03 הגישה הנתבעת המרצת פתיחה בבית המשפט באשדוד וביקשה סעד הצהרתי שיקבע כי הפעולה הנידונה בוצעה בטעות ובשל כך יש לבטלה ולהשיב לחשבון את הסכום שנגרע, כך יעבור החשבון מיתרת חובה ליתרת זכות.

בד בבד עם הדיונים באשדוד הגיש התובע את תביעתו בבית משפט זה בתאריך ה- 24/2/04, היא התביעה העיקרית.

בתאריך ה- 29/6/04 הוגשה בקשה לנשיא בית המשפט העליון לאחד את התיקים בערכאה אחת מאחר ומדובר באותם צדדים ואותו אירוע אשר לדעת כל אחד מהצדדים יצר תגובת שרשרת שונה. 

בתאריך ה- 29/3/05 הורה נשיא בית המשפט העליון ברק על איחוד הדיון והעברת התיק מבית המשפט באשדוד לבית המשפט בתל אביב. לתיק מאשדוד ניתן מספר חדש 27522/05 ואכן הוא אוחד עם התיק הנ"ל.

דיון

השתלשלות האירוע מיום קרות המקרה

עדי עסק לרוב, על פי מילותיו, ב"הימורים" על שוק אופציות המעו"ף. בתאריך ה- 24/6/02 נכח עדי בסניף התובע והביט במסך הבורסה שהוצב במקום. בשעות הצהריים המאוחרות של אותו יום החל להורות לפקיד ניירות הערך שעבד באותו הזמן, מר פנחס לדרר, לבצע פעולות רכישה של אופציות בשערים שונים. הפעולה השלישית שבוצעה ברצף של ארבעה פעולות הייתה רכישת 20 אופציות. רכישה זו הכניסה את יתרת החשבון לחובה בסך של 17,000 ש"ח. הוראת הרכישה שניתנה 3 דקות אחריה לא בוצעה מן הטעם ש"השער לא נתפס".

יום למחרת, ה-25/6/02 נשלח לנתבעת מכתב המפרט את הפעולות אשר בוצעו ובכללן גם את הפעולה השנויה במחלוקת. עברו עוד מספר חודשים והבנק הודיע לנתבעת כי החשבון נמצא ביתרת חובה ויש לכסותה בהקדם. פניות אלו נותרו ללא מענה. במקום זאת התחיל עדי להתלונן על כך שהבנק ביצע פעולה שגויה. ביצוע פעולת הרכישה במקום פעולת המכירה שהורה עליה היא הסיבה שבגינה החשבון נכנס ליתרת חובה. הנתבעת טוענת, אם כן,  כי התובע התרשל, התובע הפר חובותיו כלפי הנתבעת והנתבעת איננה חייבת לשאת בנזקים שנגרמו כתוצאה מטעויות הבנק.

טענות אלו ואחרות הועלו לראשונה על ידי עדי בחודש מאי לשנת 2003, קרי, 11 חודשים לאחר ביצוע הפעולה. עדי בעצמו איננו מכחיש עובדה זו.  עדי שלח מכתבי תלונה לבנק ישראל בתקווה שהוא יהיה הגוף המכריע בשאלות אלו. בנק ישראל השיב בתשובתו (ת/6) אף הוא כי תמוהה העובדה כי עדי בחר להתלונן ולבדוק את הפעולה 11 חודשים לאחר שקרתה ללא כל הסבר ראוי לשיהוי שכזה.

אחריות הבנק לפעולות לקוחותיו  

עת הנתבעת פתחה את חשבונה ולפי המסמכים שהוצגו בפני גם בשנת 1997 חתמה הנתבעת ומיופה כוחה על מספר חוזים בינה לבין הבנק. חוזים אלו הידועים כחוזה דביטורי כללי (ת/9), תנאים לניהול חשבון מעו"ף וביצוע עסקאות מעו"ף (ת/2) וייפוי כח לבצוע עסקאות מעו"ף (ת/1), כוללים בתוכם סעיפי הגבלת אחריות של הבנק.

למעשה, סעיפים אלו מגינים על הבנק מפעולותיו של לקוחותיו המבצעים פעולות כאלו ואחרות אשר יכולות להשפיע באופן מהותי על נכסיו של אותו לקוח.

לא בכדי קיימים סעיפים אלו בחוזים הנ"ל. הבנקים הינם כלי, צינור המקשר בין לקוחותיו ובין הבורסה, הבנק אינו מייעץ ללקוחותיו כיצד לפעול אלא אם הוא מתבקש לעשות זאת, גם לאחר מתן ייעוץ הבנק מיידע את אותו לקוח פלוני על סיכוני ההשקעה.

כך או כך, הבנק איננו אב פטרנליסטי להחלטותיהם של לקוחותיו ואין זה מן הראוי להטיל על הבנק אחריות על הפעולות שבוצעו  בצלילות דעת ע"י אחד מלקוחותיו אם תוצאת ביצוען גורמות לנזק.

כך, סעיף 3 ב' בת/2 פוטר את הבנק מאחריות לגבי קליטת ההוראות. סעיף 7 מ-ת/1 פוטר מאחריות ביצוע עסקאות מעו"ף בעודו מציין בהיא לישנא -

"... לא אוכל לטעון כלפיכם טענה כלשהי...או בגין חריגה של מיופה הכח מהוראות יפוי כח זה או מהסכומים שבמסגרתם הוא רשאי לפעול".

גרסאות הצדדים

התובע הגיש, כתמיכה לטענותיו, תצהירים של מר שמואל ורטש, מנהל סניף התובע וגם תצהיר מאת מר פנחס לדרר שהיה הפקיד שביצע את הוראותיו של עדי. לפי התצהירים ועדותם בפני עולה התמונה כי עדי ידע על ביצוע הפעולה והוא זה שאמר למר לדרר לבצע פעולת רכישה.