פסק-דין בתיק א 24172/06

1.       לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים, אשר ארעה ביום 15.11.05. התאונה התרחשה עת עמדה התובעת, ילידת 19.3.25, על הכביש כאשר פגעה בה דלת הרכב  מ.ר 1117783 (להלן: "הרכב") ממנו יצאה, בו נהג נתבע 1. נתבעת 2 מבטחת הרכב בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו.

2.       הנתבעת כפרה בעצם אירוע התאונה והתכחשה לחבותה המוטלת על פי דין.

3.       המחלוקת בין הצדדים הנה הן לעצם התרחשות התאונה והן לשיעור הנזקכתוצאה מכך.

התרחשות התאונה:

4.       התובעת תיארה את נסיבות התאונה בסעיף2 לכתב התביעה:

"ביום 15.11.05 בשעה 19:00 או בסמוך לכך נפגעה התובעת שעה שיצאה מן הרכב הנהוג על ידי נתבע 1 ...והמתינה במקום החניה ברחוב בגבעתיים, נהג הרכב החל מבצע את החניה ואז דלת הרכב שככל הנראה לא נסגרה היטב לפני כן נפתחה וחבטה בתובעת, גרמה לנפילתה ארצה והתובעת נפגעה בכל חלקי גופה".

5.       הנתבעת טוענת כי הנסיבות שתוארו אינן הנסיבות האמיתיות להתרחשות התאונה וכי התובעת נפגעה באירוע אחר.

6.       התובעת הגישה תצהיר נסיבות מטעמה בו חזרה על האמור בכתב התביעה. בנוסף העידה על כך בבית המשפט ואף העידה מטעמה את בתה. גם נתבע 1 העיד על התרחשות האירוע.

7.       התובעת העידה כי נסעה יחד עם נתבע 1 לחברים על מנת לשחק עמם קלפים כמדי יום שלישי (עמ' 7 ש'2 והלאה) ירדה מהרכב על מנת שנתבע 1 ייכנס לחנייה ובעת הזו עמדה על הכביש ושוחחה עם חבריה - עדי הראייה שלאחר המקרה גם עזרו לה לקום.

8.       גם נתבע 1 העיד לעניין זה ואימת את עצם התרחשות המקרה:

"באותו ערב זומנתי עם התובעת לבקר חברים. הגענו לרח' ללא מוצא חשוך קצת ולא היה לי מקום חניה , נצמדתי לרכב של השכן שאמר לי שהוא עוזב את המקום, שאמתין והוא יתן לי את החניה שלו. התובעת ירדה מהרכב, דיברה עם אנשים אני נישארתי במכונית כשהשכן אמר שאני יכול להיכנס לחניה שלו, התחלתי לזוז ברגע שזזתי נפתחה הדלת והתובעת נפלה על הרצפה מחוץ לאוטו. מתברר שהיא סגרה את הדלת אבל לא ננעלה" (עמ' 28).

9.       אני מאמין לגירסתה של התובעת. התובעת הותירה עלי רושם אמין ומהימן.  כך גם עדותו של נתבע 1- מר מנחם פרידמן.

10.   ב"כ נתבעת 2 עמד באריכות בסיכומיו על סתירות לשיטתו אשר מלמדות כי התאונה לא התרחשה כפי הנטען. ראשית מציין ב"כ הנתבעת כי תעודת המיון שצורפה לכתב התביעה היא למעשה תעודה אשר תוקנה לפי בקשת התובעת וכי התעודה המקורית לא קבעה כי מדובר בתאונת דרכים אלא ציינה כי התובעת: "היום נפלה ונחבלה באמה השמאלית מאז כאבים".

11.   כמו כן, באשר לנתבע 1 הרי שהלה לא ראה את התאונה ולא ידע כיצד היא התרחשה. ב"כ הנתבעת מציין כי בטופס ההודעה על התאונה (נ/1) לא ציין נתבע 1 כי נפילתה של התובעת הנה בזיקה לרכב ואין בו שום זכר לדלת של רכב שנפתחה בזמן הנסיעה ולפגיעה של התובעת מדלת של רכב או מרכב. ב"כ הנתבעת מוסיף וטוען כי נסיבות התאונה על פי גרסת התובעת אינן תואמות את גרסת הנתבע 1 כך למשל מפורט שאין התאמה בין מטרת המתנתה של התובעת מחוץ לרכב, זמן ההמתנה ומעשיה באותה עת. ב"כ הנתבעת מציין כי התובעת פגשה אנשים מחוץ לרכב ושוחחה עימם לפי גרסתה אך נמנעה מלהעיד עדים חיוניים אלו, על כן יש לדחות התביעה.

12.   טענותיו של ב"כ הנתבעת אינן מקובלות עליי ולפחות אינן מעידות כי מדובר בגרסה שקרית. לכל היותר לעניות דעתי מדובר באי דיוקים אשר אינם שומטים את הקרקע תחת התביעה. התובעת ענתה בסבלנות ובכנות על כל השאלות בחקירה הנגדית. התובעת העידה כשנתיים לאחר התאונה את הזכור לה ממנה ובהתחשב בנסיבות המקרה ובעדותה המהימנה התרשמתי כי יש לקבל את גרסתה.

13.   התובעת העידה כי אכן ביקשה לתקן את תעודת חדר המיון  משהתברר לה כי נפלה טעות ברישום סיבת הפנייה והוסבר לה כי יש לתקן טעות זו. באשר לטופס ההודעה על התאונה לחברת הביטוח העיד נתבע 1 כי לא הוא זה שכתב ההודעה ועל כן לא פורטו כל נסיבות האירוע. נתבע 1 ציין כי יומיים לאחר התאונה עדיין היה נרגש ונסער מהמקרה ויכול כי גם עניין זה השפיע.

14.   לאור העובדה כי החקירה נעשתה כאמור כשנתיים לאחר התאונה, לאור גילה המבוגר של התובעת (83) ולפי ההתאמה לעיקרי הגרסה גם אצל נתבע 1 אני קובע כי המדובר בתאונת דרכים ועל כן יש מקום לדון בנכות ובשיעור הנזק.

הנכות הרפואית: