פסק-דין בתיק א 24103/05

התביעה וטענות הצדדים :

1.         התובעת התגוררה בשכנות למר בצלאל יחזקאל ז"ל (להלן: "המנוח"), שהיה אחיהם של הנתבעים, החל משנת 1995. לאחר פטירת המנוח ב - 21.12.04 והוא רווק וערירי, ניתן צו ירושה וכל רכושו עבר לידי בני משפחתו.

2.         לטענת התובעת, למן זמן קצר לאחר שהפכו לשכנים ועד לכחודש לפני פטירתו של המנוח דאגו היא ובני משפחתה לטפל במנוח ולסייע לו במגוון רב של תחומים, וזאת לאור העובדה שהמנוח לא זכה לקבל תמיכה דומה משארי בשרו. המנוח, מצידו, הבטיח לתובעת פעמים רבות, לגרסתה, כי יפצה כספית אותה ואת משפחתה על מסירותם לו.

3.         במסגרת הטיפול שהעניקה, לטענתה, למנוח, תיארה התובעת בכתב התביעה ובתצהירה כי ניקתה את דירתו, הכינה מזון עבורו, אירחה אותו בביתה, ערכה קניות, פיקחה על בעלי מלאכה, ערכה סידורים הקשורים בבנק ובקופת החולים ועוד.

4.         לדברי התובעת, טיפול זה הפך אינטנסיבי ביותר עת התגלתה אצל המנוח מחלת סרטן המעי הגס, כאשר תלות המנוח בה הפכה למוחלטת כמעט ועבודות הניקיון והסניטריה גברו בניסיון להתמודד עם תסמיני המחלה הקשים. רק  בחודש האחרון טרם פטירתו, כשהעול על משפחת התובעת הפך כבד מנשוא ולאחר פניותיו של בעל התובעת למשפחת המנוח, נשכר עבורו עובד זר שטיפל בו במשך תקופה זו.

5.         טענתה של התובעת היא כי למרות כל הבטחות המנוח לפצותה ולתגמל אותה על השקעתה בו, לא ניתן בסופו של דבר כל גמול כזה. התובעת הדגישה כי לכל אורך היכרותה עם המנוח ציין זה לרעה את היחס הגרוע לו הוא זוכה מצד אחיותיו, הנתבעות 1 ו - 3 (להלן: "הנתבעות"), וכי אין בדעתו להותיר להן מאומה מרכושו. לגרסתה, בכל עת שהציעה למנוח לשכור עזרה מקצועית תחתיה, התחמק מכך המנוח והדגיש כי אמונו מסור רק לה וכל מאמציה יתוגמלו. חרף זאת, כאמור, את רכוש המנוח ירשו הנתבעים, ובתיק שבפני דורשת התובעת סך של 514,800 ש"ח, כפיצוי על עמלה לטובת המנוח לאורך השנים. זאת כאשר התובעת העריכה את הגמול עבור הטיפול משנת 1995 ועד שנה וחצי לפני מותו ב - 374,400 ש"ח, ואת הטיפול מאז ועד פטירתו ב - 140,400 ש"ח.

6.         מנגד, טוענים הנתבעים כי בטענותיה של התובעת אין ממש. ראשית כל, לגרסתם, מעורבותה בסדרי חייו של המנוח לא הגיעה להיקף המתואר על ידה. הנתבעים דחו את דברי המנוח כפי שהוצגו על ידי התובעת וטענו כי הנתבעות הן שסייעו למנוח בענייני משק הבית ובפעולות בנקאיות ורפואיות.

7.         מעבר לטענותיהם העובדתיות, ציינו הנתבעים כי אין כל תימוכין לטענות התובעת שכן המנוח לא ערך צוואה או מסמך אחר בכתב העשוי להצביע על כוונתו לתגמל את התובעת ובאיזה סכום. לדידם, אין די בעדותה של התובעת על אמרות שנעשו אקראיות בכדי לחייב את המנוח, ובדיעבד אותם כיורשיו, להעביר לתובעת את הכספים הרבים אותם היא דורשת.

8.         במקביל הדגישו כי עם כניסתם לגור בשכנות למנוח, ערכה משפחת התובעת שיפוץ בדירתה, ובעת ביצוע העבודות קיבלה רשות מהמנוח לאחסן חפצים ולהתגורר בדירתו, שעמדה ריקה באותה עת, במשך מספר חודשים וזאת ללא תשלום שכר דירה. דברים אלו, יוער, צוינו על ידי התובעת עוד בכתב התביעה, ותוארו כבסיס להיכרות עם המנוח. מעבר לכך, ככל שניתנה עזרה כלשהי למנוח מאת התובעת ומשפחתה, טוענים הנתבעים, מדובר היה בעזרה הנגזרת מיחסי שכנות טובים, כפי שנוצרו בין התובעת ומשפחתה למנוח.

העדויות והראיות :

9.         בתיק זה הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת על ידיה היא, על ידי בעלה (להלן: "הבעל"), ועל ידי שכנה המתגוררת בבניין, גב' שושנה קונייה (להלן: "שושנה"). מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבעות, של אברהם עמרם, אחיינו של המנוח (להלן: "עמרם"), של רוני חבה, הנשוי לאחיינית המנוח, ושל שלושה מחבריו של המנוח - אברהם מור יוסף, עובדיה בכשי ועזרא מצרי.

10.       בנוסף, הגישו שני הצדדים בקשותיהם לשמיעת עדים שלא ערכו תצהיר. ב"כ התובעת ביקש לזמן לעדות את ד"ר ברכה סוקמן (להלן: "ד"ר סוקמן") מקופת החולים של המנוח, הגב' דליה זילכה (להלן: "דליה"), קרובת משפחתו, ואת הגב' לילי כהן (להלן: "לילי"), חברתו למקום העבודה לשעבר. כב' השופטת גרוסמן אישרה זימון עדות אלו ביום 15.3.06.

11.       הנתבעים ביקשו מצדם להזמין לעדות את מר שר שלום קשת (להלן: "קשת"), חברו של המנוח, ואת ד"ר ברוך ברנר (להלן: "ד"ר ברנר"), רופאו האונקולוגי של המנוח. בקשה זו אושרה על ידי כב' השופטת גרוסמן בדיון מיום 5.7.06.

12.       בהמשך ההליך נערכו שתי ישיבות הוכחות. ביום 24.12.06 נשמעו עדויותיהם של שושנה, ד"ר סוקמן, הבעל והתובעת עצמה. בתום הישיבה, נקבע כי ביום 27.2.07 תשמענה דליה ולילי, כאשר לאחריהן ישמעו עדי ההגנה. ביום 25.1.07 ביקש ב"כ התובעת הוצאת צו הבאה כנגד לילי, להבטחת התייצבותה. הפרטים המלאים הנחוצים למתן הצו הושלמו ביום 15.2.07 והצו ניתן על ידי. במועד הדיון לא התייצבה לילי, ולא הובהר האם בוצע הצו. לפיכך, נשמעה עדותה של דליה ולאחר מכן נשמעו קשת, עמרם, ד"ר ברנר והנתבעות. בסיום דיון זה נקבע מועד נוסף לשמיעתה של לילי, ובמקביל ניתנה לנתבעים אפשרות להשמיע עדים שלא הופיעו לישיבות הקודמות.

13.       ביום 12.3.07 הגיע לידי דו"ח הפעולה המשטרתי בנוגע לצו ההבאה שכנגד לילי, בו נרשם שהמען ככל הנראה שגוי. לפיכך הוריתי לב"כ התובעת לבקש צו הבאה מתוקן או להודיע כי הוא מוותר על שמיעת העדה. ביום 1.5.07, שנקבע לשמיעת לילי, התייצבו הצדדים לפני, וב"כ התובעת הודיע כי אינו מעוניין בזימונה. לאור זאת, החלטתי שלא לשמוע עדויות נוספות מטעם הנתבעים, שממילא הותרו רק במקביל לשמיעת לילי.

14.       במעמד הדיון הוסיף ב"כ התובעת והודיע כי יבקש להגיש הקלטה ותמלול של פגישתו עם דליה במשרדו עובר לשמיעת עדותה בבית המשפט. ממסמכים אלו עולה, לטענתו, תמונה שונה לחלוטין מאשר זו שהציגה דליה בדיון ההוכחות. יצויין כי ב"כ התובעת ביקש להגיש את ההקלטה והתמלול מיד בסיום עדותה של דליה בישיבת יום 27.2.07, אז לא נעתרתי לכך, משלא הוגשה בקשה מתאימה והתמליל לא לווה בתצהיר עורכו. בשלב זה קבעתי כי תוגש בקשה מסודרת בנושא ונתתי צו להגשת סיכומים.

15.       ביום 31.5.07 הגיש ב"כ התובעת את בקשתו לעניין ההקלטה והתמלול. הנתבעים השיבו לבקשה זו ביום 18.6.07. התובעת בחרה שלא לנצל את זכות התגובה לתשובה זו. במקביל, הוגשו סיכומי הצדדים, כאשר שניהם מתייחסים בסיפא סיכומיהם להקלטה האמורה, מי לקבלתה ומי לדחייתה. בפסק דיני להלן אתייחס גם לעניין הגשת ראיה זו בשלב הסיכומים.

עילת התביעה הנטענת - התחייבות לפיצוי 

17.       יאמר מיד גם אם התובעת הייתה מוכיחה כי המנוח נתן לה, כטענתה, הבטחה לפיצוי עבור כל פעולותיה, סבורני כי מבחינה משפטית אין לתובעת עילת תביעה ודין התביעה להידחות.