פסק-דין בתיק א 24043/00

1.       רקע

תביעה זו היא לתשלום יתרת חוב על סך 125,270 ש"ח  בחשבון הנתבעים, ניסים ויונה הלל, המתנהל אצל התובע, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, המורכב מיתרת חובה בחשבון העו"ש, יתרת הלוואה שלא נפרעה ויתרת פיגורי הלוואה. התביעה הוגשה כתביעה בסדר דין מקוצר וביום 30.05.04 ניתנה לנתבעים בתיק זה וכן לנתבע בת"א 6543/01, מר משה דרעי, רשות להגן. בת"א 6543/01 הוגשה תביעה לתשלום יתרות חוב כנגד חברה אשר ניסים הלל (הנתבע 1) וכן מר משה דרעי היו ערבים לה. בתיק שלפני, ת"א 24043/00 הגיש בנק דיסקונט תביעה לתשלום יתרת החוב בחשבון הפרטי של הנתבעים.

לטענת התובע, ביום 09.08.1999, פתח התובע לנתבעים חשבון עובר ושב שמספרו 189189 בסניף לב הקריות. ביום 21.09.1999 הועמדה לזכות הנתבעים הלוואה על סך 60,000 ש"ח (ל- 23 חודשים) בחשבונם. עקב משיכות, חיוב כרטיסי אשראי והוראות קבע, הפכה היתרה בחשבון למשיכת יתר שעמדה ביום 17.10.2000 ע"ס 86,636 ש"ח. כמו כן, לטענת התובע, הפרו הנתבעים את הסכם ההלוואה ולא סילקו את חובם בגינה. יתרת ההלוואה המשוערכת ביום 16.10.2000 עמדה על 29,985 ש"ח. 

לטענת הנתבעים, בתצהיר הרשות להתגונן, מר מאיר חן, אשר שימש באותה התקופה כמנהל סניף בנק דיסקונט בכרמל הצרפתי, פיתה אותם להשקיע בעסק של חברו, מר משה דרעי, ולשם ההשקעה העמיד לרשותם את החשבון וההלוואה. לטענת הנתבעים פעל מר חן בחשבונם ללא הרשאתם וביצע פעולות משיכה שיצרו את יתרת החוב.

2.       ראיות הנתבעים.

תיק זה נדון מבלי שהנתבעים יביאו ראיות מטעמם, ומן הראוי לפרט כיצד הגענו לידי כך. ביום 30.11.04 החלטתי שראיות הצדדים יוגשו בתצהירים. תצהירו של  מר מאיר חן מטעם התובע הוגש ביום 19.01.05. לאחר שראיות הנתבעים, שצריכות היו להיות מוגשות 45 יום לאחר הגשת ראיות התובע לא הוגשו, החלטתי ביום 10.03.05 כי לנתבעים ניתנת ביוזמתי אורכה נוספת להגיש ראיות בתוך 21 יום שאם לא כן, לא יורשו להוכיח עובדה כלשהי לפי תקנה 168ב' לתקנות סדר הדין האזרחי- 1984-תשמ"ד. למרות החלטה זו, הנתבעים לא הגישו ראיות מטעמם, ולכן  ביום 12.04.05 החלטתי לפי תקנה 168ב', כפי שהזהרתי מראש, כי הנתבעים לא יורשו להוכיח עובדה הנטענת על ידם. קבעתי את התיק לקדם משפט שהתקיים ביום 09.05.05. בדיון טען ב"כ הנתבעים כי אבד לו הקשר עם הנתבעים, ולכן לא יכול היה להגיש ראיות, וגם לא בקשה להארכת מועד. ב"כ התובע הציע שהראיות מטעם הנתבעים יהיו תצהיר הבקשה לרשות להתגונן. ב"כ הנתבעים התנגד לכך בטענה שתצהיר ברשות להגן הוא מטבעו מצומצם ומכוון לקבלת רשות להגן. לכן ביקש להגיש תצהיר מפורט. בהחלטתי מאותו יום שניתנה בנוכחות הצדדים קבעתי כדלקמן:

על פי החלטתי מיום 30.11.04 היה על הנתבעים להגיש ראיותיהם בתוך 45 ימים מקבלת ראיות התובע. ראיות התובע הוגשו ביום 19.01.05. לפי החלטתי מיום 10.03.05, ניתנה לנתבעים הזדמנות נוספת מבלי שיבקשו להגיש ראיות בתוך 21 יום נוספים שאם לא כן לא תורשה הוכחת עובדה כלשהי לפי תקנה 168 ב'. הנתבעים לא הגישו ראיות כלשהם ועל כן לפי החלטתי מיום 12.04.05 קבעתי שהנתבעים לא יורשו להוכיח עובדה כלשהי הנטענת על ידם לפי תקנה 168 ב'. הנתבעים לא הגישו כל בקשה לביטול החלטה זו. היום הופיע ב"כ הנתבעים וטען שהסיבה לאי הגשת הראיות היתה אובדן קשר עם הנתבעים שחודש לאחרונה. אובדן קשר כזה היה יכול להצדיק הארכת מועד אילו היתה מוגשת בקשה להארכת מועד במועד הראשון או בהזדמנות הנוספת. למרות זאת לא הוגשה כל בקשה והיום על פי אמירה בעל פה מבקש ב"כ הנתבעים לבטל את ההחלטה שהומצאה לו לפני כחודש. מן הראוי היה לדחות את בקשתו אך כדי לא לנעול את הדלת בפני הנתבעים, ועל פי העקרונות שנקבעו בפסק דין עזיז נ' קדמה, תבוטל ההחלטה שלפיה הנתבעים לא יורשו להוכיח עובדה כלשהי הנטענת על ידם אם הנתבעים ישלמו לתובע בתוך 21 יום הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ וימציאו ראיה על כך לתיק בית המשפט.

אני קובע את התיק למעקב לבדיקת ביצוע התשלום ובמידת הצורך ביטול ההחלטה על אי הוכחת עובדה לפי תקנה 168 ליום 15.06.05. להסיר ספק, מועד המעקב אינו אומר דבר על המועדים שבהם על הצדדים לבצע את חיוביהם.

למרות הזדמנות נוספת שניתנה לנתבעים, לא הומצאה ראיה על תשלום הוצאות המשפט ולפיכך החלטתי ביום 16.06.05 כי הנתבעים לא יורשו להוכיח עובדה כלשהי הנטענת על ידם, בעינה עומדת.

דיון ההוכחות נקבע תחילה ליום 26.10.05, כאשר נקבע שוב שהדיון יתנהל על ידי חקירת המצהיר מטעם התובע בלבד, מכיוון שהנתבעים לא הגישו תצהירים ולא עמדו בתנאי לביטול ההחלטה שלא יורשו להוכיח עובדה כלשהיא. ואולם, ב"כ הנתבעים לא הגיע באותו יום אלא הגיע המתמחה ממשרדו אשר התנצל והסביר כי עו"ד לפידות חלה באופן פתאומי. דחיתי את ישיבת ההוכחות ליום 19.12.05. ביום 19.12.05 שוב לא הגיע ב"כ הנתבעים וכך קבעתי בהחלטתי מאותו יום:

בהחלטתי מאתמול דחיתי את הבקשה שהוגשה לפני 3 ימים לדחיית מועד הדיון, משהגעתי למסקנה שב"כ הנתבעים ידע על מועד הדיון בנצרת כבר ביום 15.11.05 או סמוך לכך ולמרות זאת הגיש את בקשתו סמוך לדיון באופן שאינו מאפשר קביעת דיונים אחרים באותו מועד. אציין, כי זה מועד ההוכחות השני הנקבע בתיק זה, והמועד הקודם נדחה עקב העובדה שב"כ הנתבעים התעורר באותו בוקר עם חום גבוה. עקרונית, זכאי התובע לפסק דין בהעדר הופעה משלא נדחה הדיון. למרות זאת, לפנים משורת הדין לא אתן פסק דין בשלב זה ואדחה את הדיון למועד אחר כאשר הדבר יהיה כרוך בחיוב הוצאות שיפסקו בפסק הדין.

אני דוחה את מועד הדיון ליום 03.01.06 שעה 14.30.

בסופו של דבר, דיון ההוכחות התקיים ביום 01.02.06, ובו ביקש ב"כ הנתבעים לראשונה לאמץ את התצהיר בבקשת הרשות להתגונן כתצהירם של הנתבעים, בלי שביקש לבטל את ההחלטה לפי תקנה 168ב, וללא נימוקים לכך. דחיתי את בקשתו של ב"כ הנתבעים, מכיוון שהחלטתי בעניין זה ארבע פעמים, ומכיוון שלנתבעים נתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות להגיש ראיותיהם, והם לא עשו כן. ישיבת ההוכחות כללה איפוא את חקירתו הנגדית של מר מאיר חן בלבד.

אציין, כי לחקירה על התצהיר הוקצבה שעה. החקיקרה התפזרה ולכן התרעתי על מעבר הזמן בפני ב"כ הנתבעים, על מנת שיתמקד בענין הנדון, ועל מנת שיעשה את חשבון זמנו כרצונו. משחלף הזמן, נתתי לב"כ הנתבעים לשאול עוד 3 שאלותוהוא שאל עוד 4 שאלות. בסופו של דבר הפסקתי את החקירה הנגדית לאחר חלוף הזמן שהוקצב והשאלות הנוספות שניתנו. איני סבור שניתן בחקירה נגדית לשאול שאלות לא רלבנטיות, אבל נתתי לב"כ הנתבעים לעשות זאת, ובלבד שיעמוד במסגרת הזמן. ב"כ הנתבעים ניצל את הזמן כרצונו.   

3.       הוכחת התביעה

התביעה מתבססת על הסכם פתיחת החשבון ועל הסכם ההלוואה שנחתמו בין הצדדים. לטענת הנתבעים בסיכומיהם, מכיוון שמר מאיר חן אשר העיד ושבאמצעותו הוגשו המסמכים, כלל אינו חתום על מסמכי פתיחת החשבון וההלוואה, אין לקבל את המסמכים כראיה לנכונותם. ואולם, בכתב ההגנה, שהוא התצהיר שהוגש בבקשה למתן רשות להתגונן, מודים הנתבעים שפתחו חשבון עו"ש שמספרו 189189 בבנק דיסקונט וכן כי לקחו הלוואה בחשבון זה, ואינם כופרים בתנאי  ההסכמים שהוצגו בכתב התביעה. על כן, לפי תקנה 83, זו כלל אינה עובדה שיש צורך להוכיחה. אין חולק על עצם פתיחת החשבון בתנאים אלה או עצם נטילת ההלוואה בתנאים, אלא הצדדים חלוקים על האופן שבו נוצר החוב בחשבון האמור. לטענתם, החוב נוצר עקב פיתויים להשקיע בחברה שלמר חן היה אינטרס בה, אשר כשלה. אם טענה זו של הנתבעים היא אמת, הרי לטענתם ההתובע, באמצעות שלוחו מר חן, אחראי לכשלונם של הנתבעים.

מתצהירו ועדותו של מר חן עולה כי כנראה שררו בינו ובין הנתבעים יחסי ידידות,  שכן הנתבעים העבירו את ניהול חשבונותיהם לכל סניף אליו עבר מר חן. כמו כן העיד מר חן כי היה עושה עבור הנתבעים פעולות של הפקדת כספים בחשבונם העסקי בביתם ולא בסניף. ואולם, טענת הפיתוי, והאינטרס האישי של מר חן בחברה שבה השקיעו הנתבעים לטענתם את הכספים שקיבלו מהתובע לא הוכחה. טענת הנתבעים בדבר האינטרס האישי של מר חן היתה שבעל החברה שבה השקיעו הנתבעים הוא חברו הטוב ואשתו של מר דרעי היא פקידה בכירה בבנק התובע. מר חן העיד שלא פיתה את הנתבעים להשקיע בחברה ולא היתה מעורבות מצידו בבקשת ההלואה כדי להשקיע בחברה, שבה היו הנתבעים בעלי מניות. מתצהירו של מר חן לא הוכח איפא פיתוי ואינטרס אישי. מר חן לא נשאל בחקירה נגדית שום שאלה על פיתויים של הנתבעים ושום שאלה על האינטרס האישי שהיה לו בחברה לטענת הנתבעים. כל החקירה הוקדשה לשאלה האם מר חן היה ביחסי ידידות עם הנתבעים אם לאו.

אני מוכן להניח שבין מר חן לבין הנתבעים שררו יחסי ידידות, וזו הסיבה שבגללה כאשר עבר מר חן לסניף הקריות פתחו הנתבעים חשבון שם. אין בכך להוכיח דבר מטענות ההגנה. סביר להניח שבין לקוחות המנהלים חשבון בבנק לבין פקידי הבנק יכולה להיווצר ידידות. אין בכך כדי לעשות את הבנק אחראי לחובות בחשבונות הלקוחות, ואין בכך כדי לפטור את הלקוחות מתשלום החובות בחשבון. יותר מאשר ידידות לא הוכח.     

מר חן הכחיש גם את הטענות כאילו נטל מהחשבון כספים ללא הרשאת הנתבעים והעבירם לחשבון החברה. העד נשאל בענין זה שתי שאלות בלבד: האחת, לגבי הביול שנטען שהוא 6,000 ש"ח, נשאל מר חן אם נכון שהביול נלקח מחשבונם של הנתבעים ולא מחשבון החברה. מר חן ענה שאינו יודע מאיפה הביא ב"כ הנתבעים סכום זה, אבל זה לא קשור להלוואה . לאחר מכן נשאל אם נכון שכספי ההלוואה הועברו לחשבון העסקי של החברה משקאות גולן שבה היו הנתבעים שותפים (ולמעשה בעלים מלאים, משום שלפי רישומי רשם החברות, אין בעלים אחרים מבלעדיהם).  מר חן אישר שכך היה . כך אישר גם בתצהירו, שם פירט כי העברת כספי ההלוואה לחשבון החברה נעשתה לבקשתם של הנתבעים.  מכאן, שלא הוכח שום פגם בחיוב החשבון בכספים.

אשר על כן,  התביעה הוכחה כדין על פי תצהירו של מר חן ותצהירו זה לא נסתר בנקודות החשובות, ונתמך על ידי אי חקירתו בנקודות המקימות את טענות ההגנה של הנתבעים.

4.       סיכום:

לאור האמור אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 125,270 ש"ח בצירוף ריבית בשיעור הנוהג מעת לעת אצל התובע לגבי משיכת יתר החורגת מקו אשראי שתחושב ותצטבר אל הקרן בכל רבע של שנת לוח מיום 25.10.00 ועד לתשלום המלא בפועל, ועוד אגרות המשפט ששולמו על ידי התובע. אשר לשכ"ט עו"ד, על פי שווי התביעה נכון להיום לפי  הערכתי (200,000 ש"ח), ולפי התעריף המנחה את בית המשפט לפי תקנה 512,  השכר הוא 13,400 ש"ח, ללא ישיבות. בתיק זה התקיימו ישיבות שאליהן לא הגיע ב"כ הנתבעים ובסופו של דבר ישיבה אחת שבה היה נוכח ב"כ הנתבעים. על כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע עבור הוצאות המשפט סך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ. 

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים