פסק-דין בתיק א 2376/02

א.         מהות התביעה

זו תביעה כספית בעילות של הפרת הסכם, תרמית ומצג שווא, חוסר תום לב בניהול מו"מ ובקיום חוזה ורשלנות.

בגין כל הנ"ל טוענת התובעת שנגרם לה נזק, ומכאן התובענה.

בתביעה שכנגד שהוגשה גורסת הנתבעת כי התובעת היא זו שהפרה את ההסכם בכך שלא זיכתה את הנתבעת בגין חלק מהנחת מחזור לה היתה זכאית בשנת 2000; וכן לא נתנה לה הנחה על דרך החזרה.

ב.         עובדות רלבנטיות וטיעוני הצדדים

התובעת מתוארת בפרשת התביעה כ"חברת הסעות קטנה", (סעיף 5 לפרשת התביעה) שחלק ניכר מפעילותה הכלכלית נשען על התקשרות עם הנתבעת.

הנתבעת היא חברה לאלקטרוניקה, שפעילותה פרוסה במספר מקומות בארץ.

בחודש אוגוסט 1988 או בסמוך לכך פרסמה הנתבעת בקשה להצעת מחיר לניהול שירות היסעים בעבורה בקרית גת.

אחד התנאים שהתבקשו קבע:

"75% לפחות מצי רכב ההסעות חייב להיות רשום תחת רשיון הפעלת החברה. 50% לפחות מצי רכב ההסעות חייב להיות רכב בבעלות חברת ההסעות (ולא קבלני משנה)".

בסעיף 1 לבקשה נאמר כי מספר הנוסעים המשוער בשעות העומס בקרית גת יהיה 700 איש; בד בבד הבהירה הנתבעת בהצעה (נספח א' לכתב התביעה) כי:

"חברת אינטל אינה מתחייבת על מספר כלשהו של הסעות מידי יום. מחירה של הסעה אחת אינו מותנה במספר ההסעות הכולל".

וכן:

"חברת אינטל לא תחויב עבור כל הסעה אשר תבוטל עד 30 דקות לפני המועד שנקבע לה (בתוך הרדיוס) או שעה לפני המועד שנקבע לה (מחוץ לרדיוס)".

ביום 20.1.1999 נחתם בין הצדדים הסכם להפעלת מערך ההיסעים (נספח ב' לכתב התביעה), ברוח האמור לעיל.

ביום 1.5.1999 נחתמה תוספת להסכם (להלן: "התוספת") בה נקבעו שני דברים:

הראשון - כי המדובר בקיבולת היסעים ל- 1500 איש פוטנציאליים, במקום 700 איש לפי ההסכם המקורי, כשעל המשמעות של הנ"ל, ושיחות ההבהרה בגין כך, הצדדים חלוקים בעמדותיהם.

השני - בונוס מסוים בדמות תיקון לגבי "הנחה על דרך חזרה" לפיה:

"לצורך סעיף 2.3 לנספח - "הנחה על דרך חזרה" מוסכם בין הצדדדים כי זמן ההמתנה של ספק ההסעות לא יעלה על 15 דקות לצורך מתן ההנחה לאינטל.