פסק-דין בתיק א 2374/02

1.         זוהי תביעת פיצויים המוגשת על ידי התובע כנגד מדינת ישראל -משטרת ישראל, וכנגד הנתבע 1, שעסק בזמנים הרלוונטים לתביעה זו ברוכלות פרחים, בגין נזקי גוף ונפש שנגרמו לו, לטענתו, עקב תקיפתו, ע"י הנתבע 1,  במהלך ביצוע עבודתו כפקח עירוני בשירות עיריית באר שבע.

2.         את תביעתו השתית התובע על עוולת הרשלנות ועוולת התקיפה.

3.         לפי גרסת התובע, בה אדון בהרחבה בהמשך,ביום 30.07.99 בעת סיור שגרתי, הבחין התובע בנתבע 1, עוסק ברוכלות פרחים, בניגוד לחוק. התובע הודיע לנתבע 1 כי סחורתו תוחרם ומנגד החל הנתבע 1 לגדף ולהתפרע, התובע הזעיק, דרך המוקד העירוני, צוות תגבור וניידת משטרה והחל בפינוי מרכולתו של הנתבע 1 לרכבו. תוך כדי הפינוי הזדמנה ניידת משטרה אשר נקלעה למקום באופן אקראי, ממנה ירדו שני שוטרים לכאורה, אשר אחזו בנתבע 1  ותוך כדי אחיזתם הצליח הנתבע לבעוט באשכיו של התובע (להלן: "התקיפה") ולגרום לו נזק.

4.         השוטרים אזקו את הנתבע 1 באזיקוני פלסטיק ועזבו את המקום. כעבור זמן קצר הגיעה ניידת נוספת אשר עיכבה את הנתבע 1 לתחנת המשטרה כאשר התובע , מלווה בפקח נוסף, מר עיזאת אבו לקיאן, נסעו ומסרו עדות בתחנה.

5.         לאחר מכן פונה התובע לביה"ח סורוקה, שם בוצע לתובע ניתוח חוקר באשכיו על מנת לשלול קיומו של קרע. ביום 15.10.01 עבר התובע ניתוח כריתת אשך עקב כאביו העזים במשך כל אותה התקופה למן אותו היום.

6.         וועדה רפואית מטעם המל"ל הכירה בארוע התקיפה כתאונת עבודה וקבעה ביום 17.06.01 כי לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 14.5% וזאת בגין הפגימה הכירורגית דאז (10%) והנפשית (5%).(בטרם הניתוח).

7.         מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר בן ציון יצחק, רופא פסיכיאטר וסקסולוג, לפיה נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 55.2% , אשר נחקר ומסר עדות בביהמ"ש ביום 31.01.05.

8.         מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של פרופסור משה קוטלר, מומחה בפסיכיאטריה,    (נ/3), אשר לא חלק על חוות דעת המומחה מטעם התובע במרכיב הנכות הפסיכיאטרית ,20% בגין התאונה, אך כלל בה גם את ההפרעה בתפקוד המיני אשר קיבלה אחוזי נכות נפרדים ממומחה התובע, המומחה נחקר בביהמ"ש ומסר עדות ביום 31.05.05.

9.         מטעם התובע העידו הוא בעצמו והמומחה, ד"ר בן ציון יצחק.

10.        מטעם הנתבעת 2 העידה הגב' אנה רחמצ'יק, אשר הייתה בזמנים הרלוונטים שוטרת בשירות חובה שהגיעה למקום התקיפה, מלווה בשוטר נוסף אשר עכבו את הנתבע 1 לתחנת המשטרה והמומחה מטעם הנתבעת, פרופסור קוטלר.

11.        בין הצדדים התגלעו מספר מחלוקות שבראשן נסיבות התקיפה, שיעור הנכות וגובה הנזק.

דיון:

אחר עיון בכתבי הטענות, בראיות, ובסכומי הצדדים אני מוצא לנכון לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2, משטרת ישראל, מן הטעמים אשר יפורטו לעיל ובראשם עדותו של התובע וגרסתו, ולאחר שלא הרים את הנטל להוכחת טענותיו, ומאידך לקבל את התביעה כנגד הנתבע 1.

אין עוררין כי הנתבע 1 תקף את התובע בבוקרו של יום  ה-30.7.99, וגובה הנזק שנגרם בעקבות תקיפה זו ידון בהמשך.

שלל גרסאות התובע לנסיבות האירוע מטילות צל כבד על אמינותו, בעוד שעדותו בביהמ"ש היתה עדות יחידה אשר לא נתמכה ע"י עדויות נוספות של מי מהנוכחים באירוע אלא נתמכה בין היתר במסמכי העדויות שנמסרו בתחנת המשטרה כעבור זמן מה.

בכתב התביעה ציין התובע כי :

"בינתיים, ניידת משטרה שעברה במקום וראתה את התפרעותו והתנהגותו האלימה של הנתבע, עצרה ושני שוטרים ירדו ממנה.השוטרים, תחת להרחיק את הנתבע מן התובע ו/או לכבול אותו; לאור אווירת הטרור שהשליט הנתבע, קללותיו והתפרעותו; עמדו באפס מעש, ואפשרו לנתבע להכות את התובע בעוצמה רבה באשכיו. רק לאחר התקיפה, כבלו השוטרים את הנתבע והרחיקו אותו מן התובע...לאחר מס' דקות עזבו השוטרים את זירת האירוע...(סעיפים 5.2-5.4).(הדגשות אינן במקור - י.א.).

בתצהירו ציין:

"לאחר  כ  - 2 -3 דקות נעצר בסמוך אלינו רכב מסוג GMC נושא קוז'אק, בעל לוחית זיהוי משטרתית אדומה - לבנה וממנו ירדו שני שוטרים...מן השוטרים הבנתי כי לא מדובר בניידת המשטרתית אשר הוזמנה על ידנו... שני השוטרים אחזו, אחד מכל צד, בידיו של הנתבע 1 אשר המשיך לגדף ולהשתולל... בשלב מסוים...הצליח הנתבע 1 להשתחרר מאחיזתם ולבעוט בחוזקה באשכי.

(הדגשות אינן במקור - י.א.) (סעיף 8-11).